Jumpa Lahiri / The Lowland
ספרות

ג'ומפה להירי / הבקעה / Jumpa Lahiri / The Lowland

ג'ומפה להירי (Jhumpa Lahiri) נולדה בלונדון להורים מהגרים ממזרח בנגל, וגדלה ברוד איילנד, ארה"ב. כיום מתגוררת בניו יורק. יש לה תואר מוסמך בספרות אנגלית ודוקטורט בלימודי הרנסנס. שלושה ספרים מאחוריה: פרשן המחלות, שזיכה אותה בפרס פוליצר, השם הטוב וקרקע לא מוכרת. ספרה האחרון, The Lowland, פורסם ב-2013 וזיכה אותה בפרס Man Booker .

גם עלילת הספר הנוכחי כמו בשם הטוב עוסק בהגירה, וגם כאן שוב אנו חוזרים לכלכותא וההגירה לארה"ב, רוד איילנד (כמו גם חייה של לאהירי עצמה).

כלכותא

תחילתו של הסיפור מתרחש בכלכותא, או בשמה המודרני קולקטה. קולקטה היא בירת מערב בנגל, ולא בכדי אני מציינת זאת, כיוון שההיסטוריה של העיר נשזרת בעלילת הסיפור שמתרחשת בשנות החמישים והשישים של העיר הענייה.

סובהאש  (Subhash) ואודיאן (Udayan) הם שני אחים, סובהאש מבוגר מאודיאן בחמישה עשר חודשים אך הם גדלים יחד כתאומים, צל אחד של השני, הם קרובים מאוד אך אינם דומים. כל כך קרובים שכשמגיע תורו של סובהאש להתחיל את בית הספר, אודיאן מוחה ושניהם לומדים באותה הכיתה. בקולג' הם לומדים בנפרד, סובהאש לומד הנדסה כימית ואודיאן פיזיקה. האירועים ההיסטוריים משפיעים על שניהם, אך אודיאן הופך להיות פעיל אקטיבי, אידיאליסט דינאמי, הוא רוצה שהודו תהיה כמו סין של מאו והוא מעריך את צ'ה של ארגנטינה.

סובהאש מצטרף לפגישה של אקטיביסטים עם אודיאן ואפילו עוזר לו לתלות שלטים ברחובות בחסות החשיכה, אך אינו מאמין שאידיאולוגיה יכולה לפתור את הבעיות של הודו, הוא לא מאמין שמהפיכה אכן תגיע, הוא יהיה א-פוליטי.  אודיאן מושפע משני זרמים עיקריים: האחד, מדמותו של מוג'מדר (S.B.Mujumdar) , מייסד החברה הסימביוטית (Symbiosis Society) שסיסמתה היוונית היא: לחיות ביחד למען רווחה הדדית; והשני מיכולותיה של תנועת נקסלברי, תנועה מאואיסטית שמאלנית שמרכזה בעיר נקסלברי שבמערב בנגל שבהודו. ב-1967 ניסתה להשתלט בכוח על קרקעות וחלקן בין חסרי הקרקע. בהמשך יתואר אודיאן כנקסלבריסט.

ניו יורק

אחרי הלימודים בקולג' אודיאן מוצא משרה כמורה למדע וסובהאש מחליט להמשיך לתוכנית דוקטורט בארה"ב, הוא לומד אוקיאנוגרפיה. הוא מוצא ברוד איילנד ובחופיה את מה שהוא מצא בשפלה שבה הוא גר, זה מזכיר לו את ילדותו במזרח קולקטה עם אחיו האהוב. אודיאן כועס על אחיו שעוזב את הודו במצבה דווקא לארה"ב. הוא מנסה לבקש ממנו לא לעזוב ואומר לו כי בלעדיך אני כלום… כשסובהאש מתמקם ברוד איילנד, אודיאן שולח לו מכתבים, באחד מהם הוא מזכיר לו שהוא כועס עליו שעזב לארה"ב מבלי לתמוך בפעולות למהפכה. סובהאש ישמיד את רוב מכתביו של אודיאן חוץ מהמכתב בו הוא מבשר לו שהוא התחתן עם גאורי (Gauri) אליו הוא מצרץ תמונה של אשתו הטריה. סובהאש מרגיש נבגד, כיוון שאודיאן אפילו לא סיפר לו שהוא הכיר אותה בזמן שסובהאש עוד היה בהודו.

בסוף החלק הראשון סובהאש מקבל מברק מהוריו: אודיאן נהרג. חזור אם תוכל.

סובהאש חוזר והוא שומע מה קרה בקולקטה בזמן היעדרו. חדשות שאף עיתון ברוד איילנד, לא הוריו ולא אחיו חשפו. הרבה הרס ועוד יותר הרבה עוני. גאורי מספרת לסובהאש כיצד אחיו נהרג בידי המשטרה. סובהאש, הפסאסיבי אך האחראי, מבין שהוריו מתעלמים מאלמנתו ההרה של אחיו, גאורי, ומחליט לעזור לה להיחלץ מהניכור שהיא מצויה בו. הוא מציע לה להגר איתו לרוד איילנד, להתחתן ולהיות אביה של ילדה. גאורי מסכימה. היא מגיעה לרוד איילנד משתוקקת להמשיך את לימודיה, ונלכדת ברעיונותיהם של אפלטון ודקארט. ההחלטה הזאת תשנה את פני הדורות הבאים, וגם את פני הספר, כי גאורי שהופכת להיות פרופסור לפילוסופיה מזניחה את ביתה. ואל לו לקורא לחשוב ששתלתי כאן ספוילרים, כי עכשיו הסיפור רק מתחיל.

סיכום

הרבה חידות יש בעלילה שנפתרות אט-אט, העלילה נעה קדימה ואחורה בזמן ומשתנה בהתאם לנקודת המבט של הדמות המספרת. מלבד ההתייחסות למצבה הפוליטי של הודו ובנגל בשנות ה-60 ולכלכלה המשתנה עד להודו המודרנית ולעלייה מחדש של הנקסלבריסטים, ישנה גם התייחסות לתנועה לזכויות האזרח, להפגנות נגד מלחמה בארה"ב, לסטיקרים על אובמה או אפילו התייחסות לחוות אורגניות.

זהו סיפור לירי יפהפה שמתחיל נהדר בילדותם של שני ילדים על רקע היסטורי של הודו בכלל ובנגל בפרט, על תהליכים היסטוריים, על התפתחותן של שתי הדמויות, אך נדמה שמשהו אחרי הפרק הראשון נעצר. לאהירי משתמשת באירועים נקודתיים כדי להמחיש את הרקע ההיסטורי שהנאראטיב מתרחש בו, אך אלו רק נגיעות שלא תופסות את העלילה עצמה, כאילו היא מתאמצת להשתמש באירועים האלו, כמו בסטיקרים של אובמה, כדי לקשר ביניהם לבין העלילה עצמה, זה נראה די מלאכותי ומרובה מדי. גם ציון החוות האורגניות שבלה, ביתה של גאורי, מובילה איזשהו קו שקשור לאיכות הסביבה לא מתרומם. באיזשהו שלב בסיפור אפילו יש פרק שמושתת על רוח הפנטזיה, שזה קצת שונה מרוח הכתיבה כולה ונראה שתול באופן מלאכותי למדי.

ויחד עם זאת, ולמרות שקצב העלילה איטי, לאהירי מצליחה להחזיק את תשומת ליבו של הקורא. זהו סיפור בין-דורי, סיפור של התמודדות עם שינויים פוליטיים, שינויי מגורים, הגירה וההתמודדות עם קשייה, התמודדות עם פצעים נפשיים מהעבר, מתח בין דורות, פגיעות, חמלה וסליחה, יחסים בין-משפחתיים והפחד מהורות.

Facebook Comments Box

אודותMeirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *