בספרו של ישי שריד לימסול, 2009, רוב הגיבורים הם גברים. מלבד אישה אחת ששמה דפנה. שמו של הגיבור הראשי אינו ידוע, אבל הוא יכול להיות כל אחד. הגיבור, הדמות הראשית, הוא חוקר בשב"כ עצורים בטחוניים, הוא נשוי ויש לו ילד.
אני תוהה אם חוקר השב"כ הוא הדמות הראשית, למרות שהוא טומן בחובו את מרכז הספר – יחסי אבות ובנים, מכיוון שדמותה של דפנה היא המניעה את העלילה.
ישי שריד לימסול, 2009, הוצאת עם עובד
על הספר
העלילה נפתחת בפגישה של חוקר השב"כ מול דפנה, מנחה לכתיבה יוצרת, ואיש השב"כ מגיע אליה כיוון שהוא רוצה ללמוד לכתוב. מטרת הפגישה הלא מוצהרת ושתתגלה עוד כמה פרקים היא רצונה של מדינת ישראל לחקור איש חולה מאוד, תושב עזה, שבקשר הדוק עם דפנה, בטענה שהוא רב מחבלים. כדי לממש את הפגישה המיוחלת בינו לבין העזתי, החוקר מתבקש לעזור לדפנה לטפל בילד שלה שמכור לסמים.
החוקר, כאמור, תפקידו לדלות מידע מאותם עצורים ביטחוניים כדי למנוע פיגועים עתידיים. העבודה הזו ממלאה את כל יומו, הוא עובד יום וליל ולרוב בקושי רואה את משפחתו. עבודתו שואבת אותו כל כך שכשאישתו מציעה רילוקיישן הוא מסרב, וזה מוביל גם לפרידתם. חייו הפרטיים שמאבדים מכיוונם והלחץ הכבד בעבודה מול הנחקרים, גורם לחוקר לאבד את שלוותו ונחקר מת תחת ידיו. הוא נשלח לחופשה ולשיחה עם פסיכולוג ומקבל הזדמנות לתקן את המעוות ולחזור לשירות.
סיפור בלשי (?)
הספר בנוי כסיפור בלשי, או סיפור מתח אבל הוא הרבה מעבר לזה. הוא סיפור על אבות ובנים, נשים וגברים, הסיפור הציוני מול הערבי, ובחירה חופשית.
אבל מעל הכל ישי שריד מציג דמות של חוקר שמאפשר לקורא לשאול את עצמו שאלות: מה הייתי עושה במקומו של החוקר? האם גם אני הייתי רוצה להיות אינקוויזיטור כדי לדלות כל מידע מהנחקר? איפה האנושיות – איפה זה מתחיל והאם זה נגמר? האם הייתי לוקח בשתי ידיים את ההזדמנות שניתנת לי וממשיך בשירות? האם הייתי, כמו החוקר, מזדהה עם העזתי? מחבב אותו? נשאר נאמן למדינה ולרצון לפגוע באיש שהוא חצי מת?
החוקר גם מייצג את מורכבותה של מערכת היחסים בין אב לבנו: בין החוקר לבן שלו, שלא רואה אותו, שמתגעגע אליו, הילד שלו שהוא "בסדר". האם כך הייתי רוצה שאבי יראה אותי – כ"בסדר"? ומערכת היחסים בין החוקר לבין הבוס שלו, אותו הוא מתאר כאפשרות של אב רוחני, שמדבר על ליבו, שמי שיודע מתי להפעיל את מנגנון הרגש ומתי את מנגנון הרציונליות. ואת מערכת היחסים בינו לבין בנה של דפנה: מה הוא מוכן לעשות בשבילו? בשביל מה?
לימסול
לימסול היא עיר גדולה בקפריסין, נקודת תיירות של ישראלים רבים. כאן בספר היא משמשת נקודת מגוז נייטרלי. כאן, אמור החוקר לבצע את הבחירה שלו: להישאר נאמן למדינה ולחזור לשירות או להיות נאמן לרגש שלו, לעבר שלו כאיש מחנה השלום? מה תהיה הבחירה של החוקר?
כתבתי למעלה שלדעתי דפנה היא הגיבורה הראשית, כיוון שהיא זו שמניעה את העלילה. דרכה החוקר רוצה למצוא את האיש העזתי, אליה החוקר מגיע כתלמיד לכתיבה יוצרת, היא זו ששולחת אותו לבדוק את בנה המכור לסמים ולעזור לו, וכך החוקר גם מגלה פרטים נוספים שיקשרו אותו וילוו אותו עד להחלטתו הסופית.
מיתולוגיה יוונית
דפנה היא נימפה במיתולוגיה היוונית, שהיתה שייכת למים המתוקים (נהרות, בריכות). הנימפות מתקשרות ליצירה ולהתפתחות שבטבע והן לרוב האנשה של אחד מהמוטיבים שלו, הן מתוארות כנערות צעירות ויפות והן חובבות מוזיקה, ספרות ושירה. בשל יופיה, דפנה משכה את תשומת ליבו של אפולו והוא רדף אחריה. רגע לפני שהיא נתפסת היא הופכת לעץ. על פי המיתוס ארוס שלח חץ האהבה לאפולו וחץ עופרת (דחייה) לדפנה.
על פי הסיפור המיתולוגי הזה בונה ישי שריד את דמותה של דפנה – יפהפיה וחטובה וכשהיא עולה מהבריכה החוקר נדהם מהרגליים שלה. הוא נלחם במשיכה שלו כלפיה, אבל מבין שזה לא הדדי. היא זו שהחוקר (אפולו) מגיע אליה כדי ללמוד לכתוב. היא מצליחה לגרום לו לחפש את הבן שלה, להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. היא זו שתביא את האיש העזתי לידיו של החוקר, אך החוקר יחליט בסופו של דבר מה הוא רוצה לעשות עם זה.
ישי שריד כתב ספר מרתק, חם, מדוייק וקצבי. ספר שהוא לגמרי פוליטי שמנגיש לקורא את הביצה העמוקה שישראל שרויה בה ושואל שאלה גדולה: אתם באמת מסכימים למציאות שכזו?
