ספרה החדש של ג'ניפר איגן, חוף מנהטן, הוא רומן היסטורי המתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה, אחרי הפגזת פרל הרבור, וכנראה התכוננותם של האמריקאים לפעולת תגמול גדולה ביותר, וגם אחרי השפל הגדול שהשפיע על כל בית ברחבי ארצות הברית.
זהו סיפורה של מנהטן שהיא פאזל של גזעים שונים, דתות ומעמדות שונות, המתעשרים המהירים והחדשים, מה שנמצא בחוק ומה שנמצא מעבר לו, אבל יש לו ערך מוסף נוסף: מעמדן של הנשים והיחס אליהן בתקופה כזו.
וכבר כאן ועכשיו אני רוצה לשבח את התרגום הפואטי של יואב כ"ץ, שבין היתר, תרגם diver כאמודאי ולא צוללן. וכמובן את הוצאת תכלת, שאני לא יודעת איך זה קרה שהצליחו לעקוף את עם עובד, שם התפרסם ספרה הראשון של ג'ניפר איגן, והן שהצליחו לתרגם אותו מהר ומשובח.
חוף מנהטן, ג'ניפר איגן, הוצאת תכלת, 2018. תרגום: יואב כ"ץ
Manhattan Beach, Jennifer Egan, Scribner, 2017
על הספר
חוף מנהטן מתחיל בסיפורה של אנה קריגן בת האחת עשרה שמתלווה עם אביה, אדי, לחוף מנהטן, שם גר גנגסטר בשם דקסטר סטיילס. אנה מתרשמת מהחוף הפרטי, מחייו העשירים של סטיילס וסקרנית לגבי המשפחה. הביקור הזה נושא את עיקר הספר: שם חולצת אנה את נעליה ומגלה משב חד של כאב שמיד חולף במשב נעים. שם היא תוהה מה יקרה אם האוקיינוס יעלם? היא תוהה מה הנוף יחשוף? אוניות טבועות, אוצר נעלם.. ואבא שלה מוסיף: גופות מתות. עם חיוך. בשבילו האוקיינוס היה שממה. שימו לב לזה, זה יעזור לכם בהמשך.
המשפחה האירית חיה חיים עשירים אך תקופת השפל הגדול השאירה אותם חסרי כל. אדי מנסה לשקם את המשפחה ועובד כבלדר אצל סטיילס. אבל את זה תגלה אנה כשתהיה בת עשרים. ועוד הרבה סודות היא עומדת לגלות, השמורים מתחת לים הסוער, שבחוף מנהטן. אבל את הסודות הללו, ג'ניפר איגן מגלה לאט לאט תוך כדי הדיפת הציפיות של הקורא מה באמת קרה שם, בחוף מנהטן, כשאדי ודקסטר נפגשו ומאז הוא נעלם.
האב שנעלם
בחלק הבא של הספר הקורא מתוודע אל אנה בת התשע עשרה, אביה נעלם כבר חמש שנים, והיא עובדת ב Brooklyn Navy Yard. הוא עזב את הבית כמו בכל יום שעזב ליום עבודה. הוא הותיר אותה עם אימה ואחותה לידיה שחולה במחלה שבעטיה היא מאבדת את כושר ההליכה והדיבור, ושמדרדרת אותה בכל פעם. אנה אוהבת אותה בכל ליבה ומספרת לה את כל סודותיה. יום אחד היא יוצאת לבלות והיא פוגשת את דקסטר סטיילס, שלא מזהה אותה, והיא מציגה עצמה בשם בדוי. היא מקווה להתקרב אליו כדי למצוא את אביה שנעלם.
תוך כדי עבודתה, שהיא קצת מתעבת, כי מתייחסים אליה כאל עובדת אישה שלא צריכה לעשות דבר אלא לשעשע את החיילים החוזרים והולכים מ ואל המלחמה – היא מהופנטת לעבודתם של האמודאים ומחליטה שזה מה שהיא רוצה לעשות ויהי מה. ג'ניפר איגן נותנת מקום מרכזי ליחס לנשים באותה העת. לדוגמא עמ' 145: "הבחורות עונות על ציפיותינו מעל ומעבר. תופתע לדעת .. כי יש להן כמה וכמה יתרונות. הן קטנות יותר, גמישות יותר; נכנסות לחללים קטנים שגברים לא יכולים להיכנס אליהם. ועבודות הבית עושות אותן חרוצות ומיומנות, כל הסריגה והתפירה ותיקון גרביים, קיצוץ ירקות…" דוגמה נוספת: "בכל המקצועות הבנות הן מה שאנחנו קוראים 'עוזרות' – הן מסייעות לגבר בכיר מהן. ואנחנו לא נותנים להן לעלות על ספינות" (עמ' 146). אבל איגן דוחקת באנה להיות אמודאית מוצלחת ולהראות לגברים מאיפה החמצן נכנס ולאן הוא יוצא. וגם אם מנסים להכשיל אותה היא תהיה הטובה ביותר. וכשמציגים בפניה עובדות לאי הצלחתה אומרת אנה: "לא היו שום עובדות. היה רק הוא. גבר אחד. בלי זקן אפילו" (עמ' 162). אותי זה נורא הצחיק.
אבל אנה נחושה להצליח כאמודאית ולתרום את חלקה במלחמה שלא נגמרת. תוך כדי היא מתעקשת למצוא את אביה. והיא תעשה הכל בשביל זה.
האם היא תצליח?
חוף מנהטן הוא קומפלקס של זהויות:
מיקים (אירים), וופים (איטלקים), שיני (יהודי), קראוטים (כינוי גנאי לגרמנים) עם הרבה דעות קדומות, בריונות, מלחמת העולם והישגים נשיים. ואבא אחד שנעלם.
למרות שהספר קריא זורם ועושה רושם של ספר קליל, יש לו רבדים הרבה יותר עמוקים: ראשית, המוטו של הספר הוא מתוך מובי דיק של הרמן מלוויל. כשיש מוטו לספר אני נוהגת להקשיב לו ולמסרים שהוא עשוי להוסיף לנופך הכללי. שנית, סיפורו של אדיפוס המלך של סופוקלס (וביתו אנטיגונה) שעולה על פני השטח עם סיפורה של אנה ואביה. חוץ מההקש של תסביך אנטיגונה, הן אחאב (במובי דיק) והן אדיפוס (באדיפוס המלך, שימו לב לקיצור שמו ל"אדי" אצל איגן) פוגשים מחדש בגורלם. מי שמכיר את הסיפור יודע שבסופו של דבר אנה (קיצור של אנטיגונה…?) תפגוש את דקסטר ואת אדי, אביה. השאלה היא רק איך?
אני מאוד נהניתי.
