מיכל שלו טווה בספרה החדש, סדקים בזהב, רקמה ארוגה בעדינות סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, שהקו המנחה ביניהם הוא חוט זהב ששמו "סדקים". כל אדם צופן בחובו סדק שניתן לאיחוי.
סדקים בזהב, מיכל שלו, הוצאת זמורה ביתן, 2018
למיכל שלו יש יכולת לספר סיפור בעל עלילות משניות מורכבות, אך קשורות זו בזו בקשרים סותרים עדינים אך עזים, דטרמיניסטים אך בעלי חופש בחירה, קולינרים אך רעבים, קשרי משפחה חמים אך מצד שני גם נטושים ומכאיבים, ואת כל זה היא הופכת לשטיח מרהיב ביופיו.
על הספר
סדקים בזהב הוא סיפור שמתחיל בפגישה גורלית בין נוגה ליהונתן, כשגבר מבוגר ומסומם נופל לפסי הרכבת בניו יורק ושניהם נחלצים לעזרתו ומצילים אותו ממוות. הצלה זו מהווה את הקשר הבל יימחה של גאולה וריפוי לא רק ביניהם. נוגה לומדת בקולינרי סקול שם היא מכירה את טומי בעל קעקוע של נשר ענק על גבו, והוא הופך לחברה הטוב ביותר. טומי הוא גם שף מבריק ומחונן ויגרום לנוגה לסיים את הלימודים בגאווה בשל דחיפתו להתחבר לשורשים שלה. מה שמעניין, שטומי, שמוצאו מהזוהר הצפוני, הוא זה שיאחה את הסדקים של כולם, אם בדרך ישירה ואם בדרך עקיפה. אמירתו "להתחבר לשורשים" היא מכוונת לכל משמעות אפשרית: למוצא, להורים, לילדים, לתוך עצמך ולמצוא את האור והריפוי שבעצמך. והוא עצמו מתחבר לשורשיו עד המוות.
אצל טומי נוגה מכירה מכרה שלו בשם קסיה, שאט אט נפתחת בפניה ומציגה בפניה את הסדקים שלה-עצמה, את הכאב הנפשי שהיא אוצרת בתוכה ומשפיע על חייה. אז יהונתן פוגש את קסיה, וכששני עולמות שבורים נפגשים השבר הופך להיות גדול יותר. בין לבין, יהונתן ונוגה נפגשים עם קזיק, הגבר שהצילו, והם נחשפים לסדקים אחרים ולסיפורו מהשואה ומלחמת העולם השנייה.
חוצה דורות
זהו סיפור חוצה דורות, זמנים, מקומות (בין ישראל לניכר) וסדקים מעורבבים אחד בשני ושואפים לאיחוי. וקסיה שמגיעה ליפן והופכת את שמה לקסומי (שפירושו "ערפל") מסבירה לנוגה אחרי שנים רבות: "ביפן יש אמנות עתיקת יומין המכונה קינצוגי. כלי יקר ערך שנשבר לא זורקים. מחברים אותו חזרה, מדביקים, וממלאים את הסדקים בזהב טהור ויוצרים עיטור יפהפה שאף מעלה את ערכו. זה נועד להדגיש את יופיו של משהו שנשבר בעבר. הם מאמינים שכשמישהו ספג פגיעה ויש לו היסטוריה, זה עושה אותו יותר יפה".
וכך גם בני אדם!
סדקים בזהב הוא ספר מעניין, שואב ומרגש. מאוד נהניתי מהקריאה ומהכתיבה רבת היופי!
