יקיצה / ניר ברעם

 ספרו החדש של ניר ברעם, יקיצה, מעורר סקרנות. זהו הרומן השישי של הסופר, ואני קראתי רק שלושה מהם, יקיצה הוא השלישי אחרי אנשים טובים וצל עולם. השניים האחרונים עסקו בנושאים גלובליים יותר: מלחמת העולם השנייה (באנשים טובים), גלובליזציה, דמוקרטיה ואנרכיזם (בצל עולם).

יקיצה הוא ספר אישי יותר, העוסק במותם של שני האנשים הקרובים ביותר הן של המספר, ששמו אינו ידוע, והן של ניר ברעם בעצמו: של אימו ושל חברו הקרוב ביותר. ולא רק. הוא עוסק בנעורים בשנות השמונים, ביחסים בין אם לבן, בין אב לבין, בין אחים, בין חברים, הוא עוסק במיניות מתפרצת, במודע ובלא מודע במציאות ובחלום. ו – הכנתי לכם גם פלייליסט של הספר

יקיצה / ניר ברעם, עם עובד, 2018

על הספר

העלילה, אם ניתן לקרוא לה כך, מתחילה כשסופר מתעורר בבית מלון במקסיקו לתוך סדינים ספוגים מזיעה, כשהוא עדיין לבוש בבגדי המסיבה מליל (אמש?) ובין רגליו מונחות נעליו השחורות מכוסות בבוץ. הוא נזכר שהוא מתעורר מחלום, שבו ליאור, אהובתו מנעוריו, אומרת לו שהיא מבינה אותו עכשיו כשחברו הקרוב ביותר מת, "זה כאב שאין לו שיעור" (עמ' 14). אבל הוא עדיין לא מת.

מאותו רגע העלילה תנוע בין עבר להווה, אך בלי סדר כרונולוגי. כמו זרם תודעה, כמו סיפור סוריאליסטי, הנע בין דמיון למציאות. שמפעיל את התת מודע ומשפריץ אותו על הכתב. העלילה תנוע בין יחסיו של המספר ליואל, בין יחסיו לליאור, לממלכה שהוא ויואל הקימו, ל"קרב" בין הוואדי לבין הבניינים הגבוהים, בין המספר לאימו והאשמה הרובצת עליו, בין המספר לאביו, בין המספר לאחיו הגדול, שאול ש"היחסים ביניהם מרפרפים" (עמ' 283). וכולם יחסים מורכבים, שמחזירים את הקורא לעולמו שלו, לנעורים, ליחסים בינו לבין משפחתו: "תזכור את הכללים … לא מחטטים בכאב, כשהעולם לא נענה לשאלות שלך, מזייפים עולם חדש" (עמ' 166)

יקיצה

אין לי כל כך מה לספר על העלילה, כיוון שהעלילה היא לא העניין המרכזי בספר יקיצה. אולי העניין המרכזי בו הוא היקיצה עצמה. בעצם השאלה, למה בדיוק הסופר מתעורר והאם בכלל הוא מתעורר, ממה המספר מתעורר, וממה בכלל ניר ברעם מתעורר? ואולי זו בכלל דרישה של ניר ברעם מהקורא להתעורר ולהתפלש בבוץ? לחיות את החיים? לאהוב את החיים? להתעורר ולהתמודד עם מוות, זמן, שכחה, זיכרון?

לגבי עניין הבוץ. הבוץ, שעימו פותח ניר ברעם את ספרו יקיצה, הוא מוטו שחוזר על עצמו כמעט בכל עמוד בספר, אם בווריאציה הזו ואם בווריאציות אחרות. הבוץ בעולם התת מודע של פרויד הוא חלק חשוב בהתפתחות הילד: המשחק בבוץ מסמן את התקופה הפאלית של הילד, והכוונה שלו היא לשחק במה שאתה רוצה מבלי לפחד להתלכלך. ללא ספק המספר, או ברעם בעצמו, מתפלשים בבוץ ולא מפחדים מהלכלוך שנדבק לבגדיהם. גם הפאלוס הוא מוטיב שחוזר על עצמו, למשל כשיואל והמספר מתחרים ביניהם "יכול לתחוב את המעדר עמוק יותר" (עמ' 97). גם המילה "מזדיין" מופיעה רבות בספר, בואריאציות שונות. חלק מהשחרור של ניר ברעם כסופר מוקפד..?

פוליטיקה

הפאליות מתבטאת גם באיזכור הגלובלי יותר. אמנם יקיצה הוא ספר אישי של ניר ברעם אבל הוא גם "בורח" לעניינים קצת יותר פוליטיים: חיילים, ערבים, אחיזה בנשק אמיתי, בנשק – רובה מים עם קנה מחליף צבעים (עמ' 294). ועל זה נראה לי שנכתב כבר רבות. הוא גם מוסיף בעניין פוליטי אחר: "הן מכירות את התיאוריה שלו? האליטה של השמאל התפשטה מכל עצמתה הפוליטית בעשרים השנים האחרונות, ולכן בעצם ויתרה על הכוח של הרשות המבצעת – המדינה, השלטון, משרדי הממשלה – והתבצרה בעולם המשפטי, הקימה את עולם העמותות והארגונים ומאז היא עמלה להעביר את הכוח לשם" (עמ' 353)

בעניין זה יש לי להוסיף דבר נוסף, העיסוק של ניר ברעם בארוס ובטנטוס, בחיים ובמוות. בין יואל למספר יש מערכת יחסים מאוד מורכבת, מאוד אוהבת, וגם אם זה לא מוזכר במפורש, המיניות ביניהם מרחפת.

כפי שכתבתי לעיל, למספר אין שם. אבל זו טכניקה שעוזרת לניר ברעם כסופר להישאר מרוחק. גם בספרים הקודמים שלו וגם כאן הכתיבה של ברעם היא רציונלית, שכלתנית. כאן, טכניקת הכתיבה הזו עוזרת לו להסתכל על הכל מלמעלה, לנתח, ולבטא את הבדידות הנוראה והניכור שהגיבור חש. המרחק הזה בין הסופר למספר ולטקסט מעצימה את תחושת הכאב של הקורא.

פיניתי לעצמי את חג השבועות כדי לקרוא את הספר שהסתקרנתי לגביו מאוד. אבל מודה שהוא לא ספר שניתן לקרוא בנשימה אחת, הוא "צפוף", עשיר, לניר ברעם יש כושר ביטוי מושלם, כל משפט שכתוב צריך לקרוא לאט לאט. לנשום עמוק ולקרוא: "לא משהו עמוק, משהו מתוק, סיפור אהבה", כפי שהמספר שר למיכאל, בנו.

פלייליסט:

Prince / Purple Rain

לילה לא שקט / שלמה ארצי

Girl In a Coma

גלדיס נייט אנד דה פיפס Midnight Train to Georgia

בוסטון

דיוויד בואי

פינק פלויד

חתונה לבנה – לא הייתי בטוחה אם מדובר בשלום חנוך או בבילי איידול

רוק תל אביב

The Dream Syndicate

הלויה של חבר, אלטון ג'ון

For My Lover טרייסי צ'פמן

Rocket Queen / Guns n' Roses

Cryin' / Alicia Silverstone

Fade to Black / Metallica

Bullet With My Name On it / Nonpoint

Dire Straits / Sultan of Swing

רומאו וג'ולייט / Dire Straits

הילד בן שלושים – אהוד בנאי

Rat Walkman

אימפריות נופלות לאט / דן תורן

Beatles / Suddenly.. I'm Not Half the Man I Used To Be

מדונה

סנדרה

Time After Time

Touch Me

Got To Be Real / Cheryl lynn

Dancing In The Moonlight / Top Loader