יצאתי לטיול בפורטוגל, בעיקר ליסבון ופורטו. על כך כתבתי בפוסטים: ליסבון ופורטו Like a Rainbow, מוזיאונים, כנסיות ובית כנסת אחד בפורטו וליסבון, פורטו וליסבון – גרפיטי. מכיוון שבדרך כלל אני מטיילת בעקבות ספרים, טיילתי הפעם בעקבות ז'וזה סאראמגו ופרננדו פסואה.
ז'וז'ה סאראמגו היה בן 13 כשפרננדו פסואה הלך לעולמו. הם לא נפגשו מעולם. אבל ז'וז'ה סאראמגו העריץ את המשורר הגדול של פורטוגל, פסואה, ואף כתב את שנת מותו של ריקרדו ריש כמחווה. ריקרדו ריש הוא אחד ההטרונימים של פרננדו פסואה.
טוב, בואו נתחיל מההתחלה…
יש כל כך הרבה ביוגרפיות על שני האנשים הגדולים הללו, אז אכתוב בקצרה כמה מילים להיכרות קצרה ותמציתית כדי להבין את הרוח הפורטוגלית הנושבת בשני האנשים הללו (וגם כדי לא להכביד על הפוסט שבעצם קשור לליסבון).
אם יאמרו לי כי אבסורדי לדבר על מי שלא היה קיים מעולם, אענה שגם אין לי הוכחות לכך שליסבון הייתה קיימת אי פעם, או אני, הכותב, או כל דבר שהוא, באשר יהיה
פרננדו פסואה (מצוטט אצל ז'וזה סאראמגו, תולדות המצור על ליסבון)
פרננדו פסואה 1888- 1935
פרננדו פסואה נחשב לגדול משוררי פורטוגל. הוא נולד בליסבון, 1888. הוא כתב הרבה ובכמה שפות, גם בשל העובדה שתקופה לא מבוטלת הוא חי מחוץ לפורטוגל.
יורם מלצר כותב בפתח תרגומו לספר האי נחת, שפסואה עבד בחברה ככותב מכתבים מסחריים בחברת ייבוא וייצוא, פעל רבות להקמת כתבי עת ספרותיים והיה מקורב לתנועות בתחום האמנות. הוא היה לבוש תמיד בחליפה, מרכיב משקפיים דקי מסגרת, עוטה שפם. בספר, פסואה תוהה רבות על הקיום, מהות הקיום, הקיום שלו, הקיום של הסביבה והיחסים של האני מול הסביבה. למעשה פסואה מתמודד הרבה עם הנחת המונדות של לייבניץ שאחת הפרשנויות שלה היא: אם אינני רואה את הזולת – האם הוא קיים?
בשנת 1914 הקים עם שניים מחבריו את כתב העת "אורפאו", שנחשב פורץ דרך בזמנו.
כמו רבים כמותו הוא עלה לגדולה רק לאחר מותו, כשהוא בן 47 בלבד.
הוא האיש שהמציא את המושג – הטרונים. בספרה מסע בין הקולות, מכנה מרים רינגל את פרננדו פסואה משורר אחד שהוא רבים, גלריה של קולות.
הטרונים
? How Many Am I
הטרונים הוא דמות בדויה שנבחרה על ידי המחבר, פסואה, וכל דמות כותבת בסגנון שונה מהמחבר עצמו ומהטרונימים אחרים שלו. הההטרונים שונה מהמונח פסבדונים, מכיוון שפסבדונים הוא שם בדוי של אדם אמיתי, הטרונים הוא דמות בדויה שהמחבר מייחס לה תכונות, אישיות, ביוגרפיה וסגנון כתיבה ייחודי.
רינגל מעריכה שההטרונימים נבע מבדידותו של פסואה, "בגיל רך מאוד נעשתה הבדידות חלק מחיי היומיום של פסואה והוא המציא לו חבר: סוג של פרש, דרכו הוא כותב מכתבים לעצמו" (רינגל, שם, עמ' 214).
פסואה כותב לחברו איך התווצרו ההטרונימים:
אספר לך איך התרחשו הדברים. יום אחד, זה היה ב 8 למרס 1914, כשהחלטתי שאני מוותר על התעלול. ניגשתי למכתבה גבוהה, נטלתי פיסת נייר והתחלתי לכתוב בעמידה, כפי שאני נוהג לכתוב. כתבתה שלושים שירים בבת אחת, בטראנס שאת מהותו אינני יכול להגדיר. היום היה הנפלא ביותר בחיי ולא יהיה לי יותר כמוהו … מה שאירע אחר כך הוא שהופיע מישהו בתוכי וענקתי לו מיד את השם אלברטו קאירו .. התגלה אלי בתוכי מורי ורבי … כשסיימתי את שלושים השיירם, נטלתי מיד פיסת נייר אחרת וכתבתי, שוב בהינף אחד, שישה שירים שהפכו למחרוזת .. (שם, עמ' 215-216)
בהמשך הוא מספר שהמציא את ריקרדו ריש ואת אלוורו דה קמפוש. אחריהם כבר הייתה חגיגה של אישויות. פסואה הקים למעלה מ 127 (!) הטרונימים. לכל אחד מהם אופי, דמות, מראה ותפקיד שונה. יותר מזה: פרננדו פסואה היה ידוע בחיבתו לתורת הנסתר ובעיקר לאסטרולוגיה, ולכן לכל אחד הקים ביוגרפיה ייחודית המותאמת למפה האסטרולוגית שלו.
כל אחד מההטרונימים הותיר כתבים רבים. עם חלקם לפסואה היה קשרים – הוא כתב להם מכתבים. חלקם מתו לפני פסואה עצמו.
אגב, ספר האי נחת: פסואה כותב שהספר הוא ספרו של ברנרדו סוארש, זהו אינו הטרונים (אגב, אני לא יודעת אם יש קשר: מריו סוארש היה ראש מפלגה סוציאליסטית שנבחר להיות ראש ממשלה ואחר כך נשיא פורטוגל, הוא זה שקידם את פורטוגל להצטרף לאיחוד האירופי ולחם בשלטון הפאשיסטי).
ושוב בספר האי נחת
אני עצמי לא יודע אם האני הזה, שאני מציג בפניכם כלפי חוץ בדפים המתפתלים האלה, באמת קיים או שמא הוא בסך הכל מושג אסתטי וכוזב שיצרתי ביחס לעצמי. כן, כך הוא. אני חי את עצמי אסתטית באחר. פיסלתי את חיי כאילו היו פסל מחומר שהוא זר להווייתי.
ליסבון של פסואה
בין כל ההטרונימים, האישויות הרבות, פסואה עצמו מהלך ברחובות ליסבון, מבלה בבתי הקפה, בסמטאות ולא מפסיק לכתוב.
פרננדו פסואה על ליסבון בספר האי נחת
אני אוהב את הטז'ו כי על גדותיו יש עיר גדולה. אני נהנה מן השמים כי אני רואה אותם מהקומה הרביעית ברחוב בבאיישה. לא הכפר ולא הטבע אינם יכולים לתת לי דבר שישווה למלכותיות הבלתי אחידה של העיר השקטה תחת אור הירח, כפי שהיא נראית מגראסה או מסן פדרו דה אלקנטרה. אין מבחינתי פרחים כמו הצבעוניות המגוונת כל כך של ליסבון תחת השמש.
פסואה כתב מדריך קטן למטייל Lisbon – What the Tourist Should See (כתוב במקור באנגלית. לא תורגם לעברית) והוא מבקש מהתייר להתחיל דווקא מהים, להיכנס לעיר דרך שער אוגוסטה בכיכר קומרסיו ולהמשיך. הספר נכתב כנראה ב 1925, אבל אני ממש לא חושבת שמשהו השתנה בה מאז ובכלל. לא טיילתי לפי מה שהוא כתב, אבל בהחלט התחקיתי אחר עקבותיו, המקומות בהם נהג לבקר, ביתו והשראתו.
אחד מהבתים שפרננדו פסואה חי בהם בליסבון, נמצא לא רחוק מארמון סאו בנטו, ברחוב סאו בנטו. יש שם לוח שמציין זאת.
בקומה השנייה משמאל בבית זה, התגורר, בין 1905 ל 1906 המשורר פרננדו פסואה (קוולקטנטי, פרנדדו פסואה, אמד 418)
ביתו של פרננדו פסואה (Casa Fernando Pessoa (R. Coelho da Rocha 16
ביקור בביתו של פסואה הוא חובה לכל חובבי המשורר הפורטוגלי. הבית ממוקם קצת רחוק ממרכז העיר ההומה, והוא הפך למוזיאון ומרכז תרבות על שמו. הבית הוא תיאור מדוייק של ביתו המקורי של פסואה, המיטה, חדר העבודה, מכונת הכתיבה המקורי, כתבי היד, גלריה, הספריה המקורית ופרטים אישיים (לינק לאתר).
אחד החדרים בנוי מראות מרובות, כדי שהצופה יוכל לראות את עצמו כל כך הרבה פעמים ולשאול, בדיוק כמו הכותרת מעל המראות: How Many Am I?
אפשר לראות גם את המפות האסטרולוגיות שפרננדו פסואה הכין עבור כל אחד מההטרונימים שלו, מול איורים מותאמים. למשל של ריקרדו ריש:
בעקבות פסואה הלכתי לאיזור הדוקה באלקנטרה כדי לראות על מה הוא מדבר. הדוקה הוא מרינה עצומה מלאה במסעדות וברים (גם חיפשתי את המסעדה שבה הוא נהג לשבת ולשאוב השראה), שקטה אם מעלימים את הרחש המוזר של המכוניות הנוסעות על גשר 25 באפריל העצום.
גשר 25 באפריל הוא אחד משני הגשרים המקשרים בין ליסבון לצד השני של נהר הטז'ו. השני הוא גשר ואשקו דה גאמה. הוא נקרא גם הגשר האדום והוא הוותיק מבין השניים. אורכו של הגשר 2,277 מטרים, והוא ברשימת 40 הגשרים התלויים הארוכים ביותר בעולם. בסופו, או בתחילתו, נמצא פסלו של ישו, שדומה מאוד לפסל ישו שבברזיל. הוא נקרא Cristo Rei (“המלך הצלוב”) וניתן לבקר ולתצפת ממנו.
וביקרתי גם בבית הקפה המפורסם א ברזיליירה, שבו נהג לשבת יחד עם חבריו
לא רחוק משם, ברחוב קטן יש פסל הומאז' לכבוד פרננדו פסואה. זהו בדיוק המקום בו נולד ב 13 ביוני 1888.
קפה מסעדה Martinho da Arcada שבכיכר קומרסיו הוא אחד מאלה שפרננדו פסואה, ז'וז'ה סאראמגו וחבריהם נהג לשבת בהם. מעל לכל מושב במסעדה יש תמונה של מי שנהג לשבת בה. מסעדה ממש מומלצת, האוכל בה באמת טעים עם מנות חדשניות מול מנות מסורתיות.
עוד מסעדה שפסואה נהג לבקר בה, היא Tavares . גם אסה דה קיירוש (מי שכתב את בני מאיה ופשעו של האב אמארו) נהג לאכול בה.
בכיכר רוסיו נמצא מלון אוונידה המפואר (בית מלון שבמרתף שלו היה החייט שפסואה נהג לתפור שם את בגדיו).
בתולדות המצור על ליסבון כותב סאראמגו:
ריימונדו סילבה חשב, בנוסח פסואה, אילו עישנתי, הייתי מדליק עכשיו סיגריה, מביט בנהר, חושב כמה הכל מטושטש ומגוון.. (עמ' 42)
המסלול שמציע פרננדו פסואה למטייל בליסבון: אפשר למצוא בספר שהזכרתי, או בקיצור ובעברית במאמר מתוך עיתון הארץ: כאן.
-
בסוף הפוסט – ביקשתי מ AI שיכין לי טיול בעקבות פרננדו פסואה!
ז'וז'ה סאראמגו 1922 – 2010
סאראמגו, בניגוד לפסואה, לא נולד בליסבון, אלא באי קטן בשם לאנזרוטה צפונית מזרחית לליסבון. בגיל שנתיים הוא עבר לעיר הגדולה.
מרים רינגל מספרת אנקדוטה בספרה מסע בין הקולות (מומלץ לקריאה לכל אוהבי סאראמגו), כי סאראמגו אינו שמו המקורי. פקיד של משרד הפנים הוסיף את השם לשמו המקורי של ז'וז'ה את סאראמגו, שפירושו צמח עשבוני שנועד למאכל לעניים.
הוא עבד כמכונאי רכב במוסך ובשעות הפנאי שלו קרא הרבה. לאחר מכן הוא פוטר והתקבל לעבודה כמנהל ייצור בהוצאת ספרים, בהמשך כבר היה עורך, מבקר ספרות ועורך ראשי של עיתון.
את הרומן הראשון שלו (מדריך לציור וקליגרפיה) פרסם בשנת 1977, כשהוא בן 55! (אולי יש לי עוד עתיד..)
דרכו של סאראמגו נפרצה כשב 1980 פרסם את הספר מורם מעפר, שם הכרנו את כתיבתו הייחודית: משפטים ארוכים מאוד (לעיתים משתרעים על פני עמוד שלם), ביקורתיים וסאטיריים, ושסימני הפיסוק היחידים בה הם פסיק ונקודה (והם מופיעים לעיתים רחוקות). מימד נוסף בכתיבתו הייחודית של סאראמגו הוא נושא שאני אוהבת לכתוב עליו רבות: אינטרטקסטואליות.
סאראמגו משתמש באינטרטקסטואליות רבות והיא אחת מדרכי העיצוב ביצירה שלו. האינטרטקסטואליות שלו מתבטאת בפסיפס של "ציטוטים מטקסטים קודמים של התרבות הקאנונית העולמית, בייחוד של התרבות הפורטוגלית על רבדיה… האינטרטקסטואליות מסייעת לסאראמגו לקעקע את המוסכמות בתרבות הפורטוגלית" (רינגל, שם, עמ' 210-211). רינגל מפרטת על האינטרטקסטואליות המרתקת בספרו של סארמאגו שנת מותו של ריקרדו ריש (עמ' 222-229).
בעבר גם כתבתי עבודה באוניברסיטה על ספרו על הפיקחון והקשר בינו לאנרכיזם.
בשנת 1998 זכה ז'וזה סאראמגו בפרס הנובל לספרות.
בספר הזיכרונות הקטן שלו, Small Memories, מספר סאראמגו על חייו בליסבון, על המעברים הרבים שלו בין רחובותיה, על מוזיקת הפאדו שליוותה את ילדותו (מפורט בפוסט על ליסבון ופורטו).
בליסבון הלכתי לבקר בבניין מיוחד המוקדש לעבודתו של סאראמגו.
Casa dos Bicos (בתרגום חופשי בית הנקודות או בית הקוצים)
כאמור, ה"מפגש" בין ז'וזה סאראמגו לפרננדו פסואה נערך באמצעות ספרו של הראשון: שנת מותו של ריקרדו ריש.
המפגש
ציינתי לעיל שסאראמגו נהג לקרוא הרבה בטרם הפך לסופר המהולל. שם, בעודו לומד בבית הספר המקצועי, כשהוא בן 17, החל לכתוב את הספר שיהפוך לשנת מותו של ריקרדו ריש.
רינגל מספרת על המפגש הבלתי נמנע הזה: בעוד סאראמגו מעלעל בספרים הוא מגלה את כתב העת "אתנה", שהופיעו בו שירים עליהם חתום ריקרדו ריש, אחד מההטרונימים של פרננדו פסואה.
הרבה מאמרים אקדמיים נכתבו על היצירה שנת מותו של ריקרדו ריש. אבל הפתיחה שלו מחברת בין פסואה, ריקרדו ריש ואלווראו דה קמפוש (השניים האחרונים הם הטרונימים של פסואה) באופן בדיוני: פרננדו פסואה מת בנובמבר 1935 (עובדה מדוייקת) ואלוורו דה קמפוש שולח מכתב לריקרדו ריש שנמצא בברזיל ומודיע לו על האירוע. ריש, רופא, מגיע לליסבון חודש לאחר קבורתו של פסואה וזו הנקודה שבה מתחיל הספר:
"כאן הים מגיע לסופו והיבשה מתחילה"
(כך מתחיל הרומן)
המשפט הזה מבטא נכוחה את אהבתו של פסואה לליסבון.
בכל מקרה, בספר הזה, פרננדו פסואה (או רוחו) פוגש את ריקרדו ריש.
במשך הטיול שלי בליסבון ניסיתי להתחקות אחר מקומות ואתרים שריקרדו ריש ביקר בהם, והם נחשבים עדיין יעדי תיירות. ניסיתי להיכנס לספריה הלאומית של ליסבון (Biblioteca National de Portugal) כדי לראות את כתבי היד המקוריים של השניים, אך לא הצלחתי. הכניסה היא למנויים בלבד.
Hotel LX
מלון ברגנזה, שנפתח בשנת 1924 הפך במרוצת השנים ל Hotel LX. גם הוא סוג של נקודת מפגש בין סאראמגו ופסואה באמצעות ריקרדו ריש. המלון נמצא ברחוב אלקרים, אבל יש לו חלונות שונים לרחוב הוורוד. ריקרדו ריש הולך ברחוב קומרסיו וממשיך לבאיירו אלטו
כי כאן, בבאיירו אלטו, עובר העולם ומשאיר את עקבותיו, סימנים, ענפים שבורים, עלים רמוסים, אותיות ידיעות … חוגי האינטלקטואלים אבלים ודואבים על מותו בטרם עת של פרננדו פסואה, משורר כתב העת אורפאו, איש רוח נערץ, שטיפח לא רק שירה במבנים מקוריים, אלא גם ביקורת נבונה, ושנפטר שלשום בשקט, כפי שחי תמיד, אך כיוון שהספרות בפורטוגל אינה מפרנסת איש, עבד פסואה למחייתו בחברה מסחרית, ובהמשך נאמר, שליד קברו הניחו ידידיו זה פרחים של געגועים
AI הכין לי רעיון לטיול של שלושה ימים בעקבות פרננדו פסואה
(כל האתרים מפורטים בארבעת הפוסטים השונים על ליסבון)
Day 1 – Exploring Pessoa's Lisbon
- בוקר: Baixa and Chiado
- התחילו את היום שלכם ב-Café A Brasileira בצ'יאדו, בית קפה היסטורי שבו היה ידוע שפסואה מבלה. תיהנו מקפה ומהאווירה התוססת
- לכו ברחובות המקסימים של באיישה וצ'יאדו, שם פקד פסואה כמה בתי קפה ומפגשים ספרותיים
- צוהריים: Alfama and São Jorge Castle
- לכו לאלפאמה, הרובע העתיק ביותר של ליסבון. לשוטט ברחובותיה הצרים ולבקר בקתדרלת Sé, מקום שפסואה התפעל ממנו
- המשיכו לטירת סאו ז'ורז' לתצפיות פנורמיות על העיר. פסואה כתב על הגבעות של ליסבון, וזוהי נקודת תצפית מצוינת.
- ערב: Fado in Alfama
- התנסו בפאדו, ז'אנר המוזיקה הפורטוגזית המסורתית, באחד מבתי הפאדו של אלפאמה. פסואה העריך את פאדו, וזו דרך מצוינת לטבול בסצנה התרבותית של ליסבון.
Day 2 – Pessoa's Literary World
- בוקר: Jerónimos Monastery and Belém
- בקרו במנזר ג'רונימוש, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. פסואה העריץ את הארכיטקטורה המנואלית (Manueline architecture)
- חקרו את בלם, ואל תחמיצו את מאפיית Pastéis de Belém המפורסמת. פסואה כתב לעתים קרובות על מאפים פורטוגזים.
- צוהריים: LX Factory and Discoveries Monument
- LX Factory הוא מרכז יצירתי שבו תוכלו לבקר בחנויות ספרים ובחללי אמנות. רוח היצירתיות של פסואה מתיישרת היטב עם אזור זה
- לכו אל אנדרטת התגליות, עוד נקודת ציון אייקונית של ליסבון, החוגגת את עידן התגליות של פורטוגל.
- ערב: Sunset at MAAT and Docas
- תיהנו מהשקיעה ב-MAAT (מוזיאון לאמנות, אדריכלות וטכנולוגיה). פסואה היה ידוע בהרהוריו על אמנות ומודרניות
- טיילו לאורך אזור דוקה לארוחת ערב ליד הנהר, שם פסואה מצא השראה.
Day 3 – Pessoa's Home and Final Resting Place
- בוקר: Pessoa's House and Garden
- בקרו בקאסה פרננדו פסואה, ביתו לשעבר של המשורר שהפך למוזיאון. חקרו את הגן שבו הוא בילה זמן בהרהורים.
- קחו קצת זמן לקרוא את משהו מיצירתו של פסואה בסביבה השלווה הזו.
- צוהריים: Estrela Basilica and LX Garden
- לכו אל בזיליקת אשטרלה, כנסייה יפהפייה עם גנים. פסואה כתב על הסמליות של האדריכלות הדתית.
- הירגעו בגן LX, מקום שליו בו תוכלו להרהר במסעכם דרך ליסבון של פסואה.
- ערב: Dinner in Bairro Alto
- סיימו את הטיול בארוחת ערב ב-Bairro Alto, רובע בוהמייני שפסואה נהנה ממנו. חקרו את חיי הלילה התוססים שלו ואולי תרימו כוס לפסואה באחד הברים ההיסטוריים.
