פורטוגל היא פנינה יפהפייה, צבעונית ומרהיבה ששאפתי להגיע אליה מזמן. מעצמה קולוניאלית ימית, אוכל מיוחד, היסטוריה עשירה, ספרות עניפה (כמובן) גירו את חושיי. ניצלתי את חופשת סוכות ויצאתי לשמונה ימים משכרי חושים בפורטו וליסבון – הצבעוניות, העתיקות, המוזיקה, האוכל.. מה לא..?
כל כך צבעונית שאפילו לא הייתי צריכה להשתמש במניפולציות של צבע בתמונות!
לרוב אני יוצאת בעקבות ספרים ובסוף הפוסט הזה יש רשימה של ספרים שקשורים לליסבון ופורטו. זה מזכיר לי ציטוט של גרגוריוס, גיבור הרומן (והסרט) רכבת לילה לליסבון
להתוודע אל עיר דרך הספרים שבה – זה מה שעשה מאז ומעולם (שם, עמ' 65)
כמי שמכורה לספריו של ז'וז'ה סארמאגו וכמי שהתוודעה לגאוניות של פסואה קצת באיחור, יצאתי לטייל בעיקר אחריהם. כתבתי עליהם פוסט נפרד, כדי לא להכביד על הפוסט שיתמקד באתרים שביקרתי בהם (גם בעקבותיהם), וגם לנסות להסביר למה הסופרים האלו דווקא כל כך חשובים לי.
הטיול שלי לפורטוגל מתחלק לארבעה פוסטים נפרדים: פורטו וליסבון (הנוכחי), פרננדו פסואה וז'וז'ה סארמאגו, גרפיטי ו ליסבון ופורטו – מוזיאונים וכנסיות. כדאי להציץ בכולם, יש השלמות של מידע ותמונות נוספות.
גם הפוסט הזה מתחלק למספר חלקים, לנוחיותכם:
מזג אוויר, איך מגיעים, מלונות, פורטו – אתרים, ליסבון – אתרים, יום מחוץ לליסבון, מוזיקת הפאדו, אוכל, קניות, כל בית צריך (מרפסת) אריח, רשימת ספרים הקשורים לליסבון (וגם קצת על פורטו)
שפה: מה שאהבתי בשפה הפורטוגזית ששינוי המגדר מתייחס לדובר ולא הזולת. כלומר: לא משנה אל מי אני פונה (זכר או נקבה), משנה זהות הדובר/ת
מזג אוויר
כמו בארץ בדיוק!!
נסעתי באמצע אוקטובר: היה קר בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. הסתובבתי עם ג'קט למקרה הצורך, אבל במהלך היום הייתי עם חולצה קצרה (גם העליות והירידות האינסופיות והתלולות מעלות את הטמפרטורה של הגוף). כשהגעתי לליסבון מפורטו היה גשם זלעפות וזהו – בזה זה נגמר.
איך מגיעים?
בימים טרופים אלו הטיסות של אל על הן הבטוחות: בטוח ממריאים, בטוח נוחתים.
נכון, הטיסות לפורטוגל יקרות מאוד אבל אם מצליחים לתכנון מספיק זמן מראש, אפשר למצוא כרטיסים זולים יותר מ 1200 דולר.. (הצלחתי למצוא בפחות מ 600 דולר).
נחתתי בפורטו עם סאן דור והמראתי בחזרה לישראל מליסבון עם אל על.
תחבורה ציבורית
מפורטו (תחנת Campanha) לליסבון (תחנת Oriente) נסעתי ברכבת (באמצעות הקישור הזה). גם כרטיס לרכבת הזמנתי מספיק זמן מראש כך שהצלחתי למצוא מקום מעולה במחיר יחסית זול.
בתוך הערים ניתן להשתמש באפליקציית אובר, המוניות זולות יחסית. בפורטו לא השתמשתי בתחב"צ – אין צורך, הכל קרוב להכל. גם בליסבון, אלא אם כן רוצים להתרחק מהמרכז ההומה או לצאת מחוץ לעיר.
בליסבון – יש מספר אפשרויות: א. להשתמש באובר. ב. לרכוש כרטיס לתחבורה הציבורית. וגם כאן יש שתי אפשרויות: א. לרכוש כרטיס במטרו שכולל את כל סוגי התחבורה הציבורית. ב. (זו האפשרות שאימצתי, והיא טובה לכל מי שגם מתכוון להיכנס לאתרים (מוזיאונים, כנסיות ועוד): לרכוש כרטיס Lisboa Card. את הכרטיס ניתן לרכוש כבר בארץ ולתקף בעיר (קישור לאתר). או: ברחבי העיר יש דוכני Ask Me שם ניתן לרכוש את הכרטיס. הכרטיס כולל את כל סוגי התחבורה הציבורית + כניסה חינם לחלק מהאתרים או הנחה לחלק אחר של האתרים.
על הכרטיס חובה לרשום מאחור את תאריך תחילת השימוש (זה נבדק על ידי הפקחים בתחבורה). הוא נכנס לתוקף עם הנסיעה הראשונה ומאבד את תקפותו אוטומטית עם סיום תקופת השימוש שבחרתם לרכוש, אבל יש אתרים (לא בתחבורה!) שעדיין כן מקבלים את הכרטיס (לא ניסיתי לעבוד על אפחד, אמרתי את האמת ואיפשרו לי לבדוק).
הכרטיס ליום אחד עולה 27 יורו, לשלושה ימים: 54 יורו.
מלונות
מכיוון שאני נוסעת לבד, בדרך כלל, אני מחפשת מלונות שקרובים לעיר ושיהיו זולים יחסית. המבחר עצום!
שוב, מכיוון שהזמנתי את המלונות הרבה זמן מראש אז הצלחתי להשיג חדרים במחירים סבירים.
בפורטו – חבר המליץ על מלון שגם יחסית קרוב לתחנת הרכבת וגם במיקום ממש מעולה: Legendary Porto Hotel, ארבע דקות הליכה מתחנת Batalha, אליה הגעתי ישירות משדה התעופה, וממש קרוב לרחוב הקניות Rua de Santa Catarina. מלון פונקציונלי מקסים שקרוב להכל רגלית.
שנתחיל?
-
פורטו וליסבון מחופות אריחים יפהפיים, זה מוסיף לערים נופך מיוחד צבעוני ועשיר! האריחים נקראים אזולז'ו, אריח קרמיקה מצוייר באופן פורטוגלי מסורתי. חלקם מתעדים אירועים היסטוריים, אך חלקם מהווים אלמנט אדריכלי לחיפוי בתים או להגנה מפני לחות וחום. לרוב צבעם כחול על רקע לבן אך גם אפגוש אותם בצבעים אחרים. ויהיו כאן הרבה.
-
טיפ: חובה חובה חובה !! נעלי הליכה נוחות מאוד!! המדרך בפורטו ובליסבון (בפרט) לא נוח ויש עליות ומורדות תלולות רבות.
פורטו
כללי
אל פורטו, כאמור, הגעתי בשעות הערב. בחרתי להתחיל בפורטו, כיוון שהערכתי שכדאי להתחיל קל וקצר יותר. כך היה, אם כי העליות והירידות כאן תלולות יותר מליסבון.. ביקרתי בעיר יומיים בלבד והספקתי לחוות את האווירה אך לצערי לא הספקתי לצאת עוד קצת צפונה.
חסרת נשימה הגעתי סופסוף אל מנזר סרה דו פילאר, Mosteiro da Serra do Pilar. בנייתו העגולה והשונה החלה במאה ה 16 והושלמה בסוף המאה ה 17, ויש לו חשיבות צבאית, בשל מיקומו. המנזר הוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
המנזר משקיף אל הגשר ואל פורטו. הנוף הופך להיות חד מימדי, כמו גלויה אמיתית.
מתחת לגשר, בצד של פורטו יש טיילת תיירותית עם מסעדות ובתי קפה שמגישים בהם אוכל מקומי והמון המון מוזיקה.
בפורטו נמצאת חנות הספרים העתיקה, 1869, Livraria Lello שבה, האגדה מספרת, הגתה ג' ק' רולינג את הארי פוטר. היא אמורה להיות חנות יפהפיה אבל התור…
בכיכר על שם הגנרל דלגדו (Praça General Humberto Delgado) תמצאו שדרת אדריכלות יפהפיה הכוללת את בניין העירייה (מבנה ניאו קלאסי) מתחילת המאה העשרים, ועוד מבנים ופסלים המעטרים את הכיכר.
אם יש משהו שבאמת חובה לעשות בפורטו זה ללכת לראות את תחנת הרכבת סן בנטו, בנדיקט הקדוש (Estação ferroviária de São Bento). נשמע הזוי? אולי.. אבל זו אחת מתחנות הרכבת היפהפיות שראיתי. התחנה ממוקמת במרכז ההיסטורי של פורטו, שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו וכאנדרטה לאומית של פורטוגל.
הרעיון קרם עור וגידים בשנת 1887 עת הוחלט על הקמת תחנת רכבת. את התחנה הוחלט למקם במקום עמד מנזר בנדיקטיני של סאו בנטו דה אווה מריה (שנבנה ב 1518). המנזר נהרס בשריפה ב 1783 ונבנה מחדש שוב כמנזר. המנזר הוזנח שנים ארוכות גם בעקבות דיכוי של מסדרים דתיים בפורטוגל. אט אט הלכו לעולמם הנזירים עד מותה של הנזירה אחרונה ששרדה עד 1892.
בשנת 1896 החלה בניית תחנת הרכבת על ידי הארכיטקט מרקש דה סילבה ששקד על עיצובה. הוא הציב בתחנה כעשרים אלף אריחי אזולז'ו (551 מ"ר), שתוכננו ונצבעו על ידי חורחה קולאסו. ציורי הקיר מייצגים רגעים בהיסטוריה של המדינה והלוחות הרב-צבעוניים מתארים סצנות כפריות המציגות את תושבי אזורים שונים, עונות השנה המתחלפות, התפתחות ההיסטורית של אמצעי התחבורה בפורטוגל, סצינות מחיי היומיום הפורטוגלי כולם צבועים כחול לבן!
ליסבון
ליסבון היא פורטו על סטרואידים. אותו דבר רק גדול יותר, רועש יותר, עמוס יותר, צבעוני יותר.. הכל יותר. לא פעם התנגן בליבי השיר של הרולינג סטונס She's a Rainbow.
הנה כמה מילים שכותב על ליסבון גיבור הספר חורף בליסבון
בדמיונו ראה עיר ערפילית כסן סבסטיאן או פאריס. הוא הופתע משקיפות האוויר, מחדות הוורוד והחום-צהוב בחזיתות הבתים, מאחידות הצבע האדמדם של הגגות, מן האור הזהוב הדומם שנח על גבעות העיר וזהר כמו לאחר הגשם ..
כך בדיוק!
כללי
ליסבון היא אחת הערים העתיקות בעולם שהוקמה לפי האגדה על היוונים או הפיניקים על שבע גבעות (את זה ניתן להרגיש היטב) והיא נקראה בפיהם לוזיטניה. היא עיר הבירה של פורטוגל (השנייה בגודלה באירופה, אחרי אתונה), השוכנת על גדות הנהר טז'ו (לא מים מתוקים, אלא שלוחה של האוקיינוס האטלנטי). והיא נהגית על ידי המקומיים: ליז'בואה.
ליסבון מוכרת כעיר גלובלית ברמת אלפא בשל חשיבותה בפיננסים, מסחר, אופנה, מדיה, בידור, אמנות, סחר בינלאומי, חינוך ותיירות (אבל גם גם הבירה האירופית עם השכר הנמוך ביותר / כוח הקנייה הנמוך ביותר בתוך האיחוד האירופי). בין שתי הערים הפורטוגזיות המוכרות כעיר גלובלית (השנייה היא פורטו).
בשנת 1531 העיר חוותה רעידת אדמה, היא נהרסה ואלפים מתושביה נהרגו. בשנת 1755 פקדה את העיר רעידת אדמה נוספת, שגרמה לשריפה גדולה שהחריבה את מה שנשאר מרעידת האדמה. אחרי עוד כמה רעידות משנה שטף חלק מהעיר גל צונאמי. בסה"כ נהרגו כ-90,000 בני אדם וכ-85% מהמבנים בעיר נהרסו. לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר מחדש לפי תוכניותיו של ראש הממשלה סבשטיאאו דה מלו, המרקיז מפומבל.
פרננדו פסואה כותב על ליסבון בספר האי נחת
אני אוהב את הטז'ו כי על גדותיו יש עיר גדולה. אני נהנה מן השמים כי אני רואה אותם מהקומה הרביעית ברחוב בבאיישה. לא הכפר ולא הטבע אינם יכולים לתת לי דבר שישווה למלכותיות הבלתי אחידה של העיר השקטה תחת אור הירח, כפי שהיא נראית מגראסה או מסן פדרו דה אלקנטרה. אין מבחינתי פרחים כמו הצבעוניות המגוונת כל כך של ליסבון תחת השמש.
המקומיים, תושבי ליסבון, מתייחסים למרחב ליסבון במונחים של שכונות (Bairros de Lisboa), שאין להן גבולות מוגדרים אך מייצגים רובעים ייחודיים של העיר. הנה כמה מהן, לפי סדר אקראי לחלוטין, ואתרים מרכזיים בהם:
באיישה (Baixa)
רובע באיישה הוא מרכז העיר ליסבון. הוא נקרא על שמו של הדוכס מפומבל (Pombaline Baixa), שלקח על עצמו לבנות את העיר מחדש לאחר רעידת האדמה של 1755, שהתרחשה בזמן כהונתו (ולא היה בעיר). לכן, חלק זה של העיר הוא דוגמה טובה לבנייה עמידה בפני רעידות אדמה. הרובע מתפרס מכיכר קומרסיו (Praça do Comércio) ועד טירת סאו ז'ורז' ולכן גובלת בשכונת אלפמה.
זה האיזור שבו לנתי. המלון נמצא ממש בשדרות אוגוסטה, כשפונים שמאלה מגיעים עד כיכר המסחר (Praça do Comércio) ונהר הטז'ו או ימינה לכיכר רוסיו והלאה אל המונומנט של הדוכס מפומבל (Marques De Pombal). ישר קדימה מגיעים אל המעלית הידועה Elevador de Santa Justa ומאחור נמצאת שכונת אלפמה. נקודה מרכזית לכל דבר.
כיכר המסחר Praça do Comércio היא לא בדיוק כיכר אלא צורתה מרובעת, גודלה הוא עצום: 175מ' על 175מ'. היא פונה לנמל ליסבון ואל נהר הטז'ו ונהרסה ברעידת האדמה ב 1755 (כולל הרס הארמון, שאובדנו הוביל לאובדן הארכיון הגדול ביותר של הספרות הפורטוגלית, שכלל למעלה מ 200000 ספרים). לאחר רעידת האדמה הכיכר שופצה ונבנתה מחדש (כאמור, בהוראתו של הדוכס מפומבל, על שמו נקראה שכונת באיישה פומבלין).
במרכז הכיכר ניצב שער אוגוסטה (קשת רחבה), שער הניצחון, שנבנה ב 1873 שחלקו העליון כולל פסלים המייצגים דמויות בנות פורטוגל, כמו: ואשקו דה גאמה והמרקיז מפומבל. וגם נמצא שם פסל ברונזה שהוקדש למלך ליסבון.
הכיכר נקראת כיכר המסחר כדי לציין את תפקידה החדש בכלכלת ליסבון. בכיכר יושבות כמה ממחלקות מדינת פורטוגל.
בכיכר נמצא בית הקפה העתיק ביותר בעיר, Martinho da Arcada (הוקם ב-1782, ראו בחלק על האוכל), וגם מלון פוסאדה המונומנטלי. במגדל המערבי של הכיכר (היכן שעמדו פעם משרדי הצי והמושבות), נמצא מוזיאון המספר את סיפורה של ליסבון (ראו בחלק על המוזיאונים), Lisbon Story.
לא רחוק משם נמצא Lisbon City Hall, Paços do Concelho de Lisboa, בית עיריית ליסבון. בניין מרשים שנבנה בסגנון ניאו קלאסי. בפנים יש גרם מדרגות יוצא דופן מאת האדריכל לואיס מונטירו, וציורים של כמה אמנים. גם הבניין המקורי הזה נהרס ברעידת האדמה של 1755 ונבנה מחדש.
כאמור, מן הצד השני של בית המלון שבו לנתי אם ממשיכים ישר בשדרות אוגוסטה מגיעים לכיכר המרכזית, כיכר רוסיו, Rossio, או בשמה המקורי – כיכר המלך פדרו הרביעי, Praça de D. Pedro IV. כיכר רוסיו הייתה אחת הכיכרות המרכזיות של ליסבון מאז ימי הביניים. היא חוותה מרידות וחגיגות פופולריות, מלחמות שוורים והוצאות להורג, וכיום היא מקום מפגש מועדף של ילידי ליסבון ותיירים כאחד. המונומנט של פדרו הרביעי, מלך פורטוגל, נמצא באמצע הכיכר.
ב 1887 נחנכה תחנת הרכבת של רוסיו, שנבנתה על ידי האדריכל חוסה לואיס מונירטו.
כיכר רוסיו היתה מקום מפגש לתושבי ליסבון במשך מאות שנים. כמה מבתי הקפה והחנויות של הכיכר מתוארכים למאה ה-18, כמו קפה ניקולה, שבו נהג המשורר מנואל מריה ברבוסה דו בוקאז לפגוש חברים, או את Pastelaria Suíça וה-Ginjinha (יפורט בחלק היין והאוכל), אם רוצים להצטרף לרוח הליסבונית האופיינית.
רוב המבנים שנמצאים מסביב לכיכר נבנו לאחר רעידת האדמה של 1755, אבל מאחורי המונומנט של פדרו הרביעי נמצא התיאטרון הלאומי (בשיפוצים) שהפך למקום מושבה של האינקוויזיציה, שערכה את הוצאות ההורג שלה בכיכר.
כיכר רוסיו מרוצפת פסיפס פורטוגזי מסורתי, המעוצב כמו גלי ים. הם נועדו להזכיר את הצונאמי שפקד את העיר אחרי רעש האדמה ב 1755.
בכיכר רוסיו נמצא מלון אוונידה המפואר (בית מלון שבמרתף שלו היה החייט שפרננדו פסואה נהג לתפור שם את בגדיו)
כיכר Praça dos Restauradores שנמצאת לא רחוק מכיכר רוסיו, מוקדשת לשיקום עצמאותה של פורטוגל ב 1640 (לאחר 60 שנות שליטה ספרדית). הכיכר המלבנית מוקפת בבניינים מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. המדהימים ביותר הם ה-Palacio Foz, ארמון שנבנה בין המאות ה-18 וה-19 ומתהדר בחללי פנים מעוטרים להפליא, וקולנוע אדן הישן (כיום מלון), עם חזית ארט דקו יפהפייה משנות ה-30, יצירה של האדריכל קאסיאנו ברנקו.
בולט גם קולנוע קונדס הישן, שנבנה ב-1950 על ידי האדריכל ראול טוג'ל בסגנון מודרניסטי. כעת הוא מארח את הארד רוק קפה של ליסבון.
זו הפונה לבבל הגדולה הזאת של ברזל וזכוכית, הלא היא כיכר פיגיירה, הסואנת עדיין, אם כי אין מה להשוות לשעות הבוקר, שאז היא רועשת מצעקות וקיראות במלוא גרון. נושמים כאן אוויר מורכב מאלפי ריחות עזים, כרוב רמוס ונבול .. (עמ' 34)
מאחורי הכיכר ופסלו של הדוכס מפומבל נמצא פארק עצום ויפהפה, שכיף ללכת ולנוח בו, חממה ומזרקה: פארק אדוארדו השביעי (Parque Eduardo VII), במקור: פארק החירות. בסופו יש מונומנט על שמו ותצפית מקסימה
אלפמה (Alfama)
שמה בא מהמילה הערבית אל חמה, שפירושה מזרקות או מרחצאות. שכונה יפהפייה שנחשבת לרובע העתיק בעיר. עולה מנהר הטז'ו אל Castelo de São Jorge, בעליות והירידות התלולות של העיר. ברעידת האדמה של 1755 היא יצאה בנזקים מועטים יחסית, הודות למבוך קומפקטי של רחובות צרים וכיכרות קטנות. זהו רובע של חיי הלילה – ברים מסעדות, בתי פאדו וחנויות קטנות. בשכונה הזו ניתן למצוא, כאמור, את טירת סאו ז'ורז', תצפיות נפלאות ומוזיאונים רבים (כולל מוזיאון הפאדו).
על חלק מהאתרים בה כתבתי בפוסט המוקדש למוזיאונים, כנסיות ובית כנסת אחד.
אריאל, הדמות המרכזית בספר שני לילות בליסבון, מטיילת בשכונת אלפמה:
אריאל צועדת בשכונת אלפמה, שנראית כלקוחה מעיר אחרת לגמרי. מבוך של שבילי אבן צרים, גרמי מדרגות תלולים, ובניינים עתיקים בעלי גגות רעפים אדומים. זה החלק היחיד של ליסבון שנותר ללא פגע אחרי רעידת האדמה ב 1755 והצונאמי והשריפות שהגיעו בעקבותיה והרסו שמונים וחמישה אחוזים מהמבנים בליסבון וגרמו למוות של חמישית מאוכלוסיית העיר. בשכונה יש תחושה של עיירה קטנה, שכנים הולכים ברחובות צרים, ילדים משחקים בכדורים מול קירות בניינים, ניחוחות דגים ותבשילי קדרה וצדפות מאודות וחזיר צלוי, חתולים מתגנבים אל עבר אדן החלון וכלבים מתאספים בנחת ברחובות המיועדים להולכי רגל בלבד. השכונה נראית כמו מקום מאושר ובטוח שבו לא קורים דברים רעים
בשכונה מתקיים שוק הפשפשים, או Feira da Ladra. השוק מתקיים במקום החל מהמאה ה-13 לספירה, אם כי לא תמיד הוא התקיים בשכונת אלפמה. היום תוכלו למצוא אותו בימי שלישי ושישי למרגלות הכנסייה של סאו ויסנט, ואם כבר מדברים על מציאות – תמצאו דוכנים מכל מיני סוגים: בגדי יד שניה, מעצבים צעירים, ציוד צילום, ריהוט ישן, כלים, בולים ומה לא.
שם השוק בפורטוגזית עלול לגרום לחשוב שמדובר בסחורה גנובה. משמעות השם Ladra הוא “אשת גנבים”. אבל מקור השם מגיע מהמילה: Ladro, שהמשמעות היא פשפש שנמצא בעתיקות.
שיאדו (Chiado)
איזור חנויות ספרים, מוזיאונים, בתי קפה ומסעדות המשלב גם מפעלים מסחריים. בית הקפה המפורסם ביותר של הרובע הוא A Brasileira, שבין לקוחותיו היה המשורר פרננדו פסואה. חנות הספרים העתיקה בעולם, ברטרנד, נמצאת לא רחוק מבית הקפה.
מכיוון שליסבון בנויה על שבע גבעות, נבנו בה מעליות, כדי להנגיש את ההתניידות בה. המפורסמת שבין המעליות היא מעלית סנטה ז'ושטה. המעלית בנויה בסגנון נאו-גותי והיא מעוטרת בקשתות רבות. היא מחברת בין כיכר כרמו (Carmo) שבאזור שיאדו (Chiado) לאזור הבאישה (Baixa). זו אטרקציה תיירותית סוחטת כספים. היא יפה ומרתקת, אבל כדי לראות את הנוף מלמעלה אפשר גם לעקוף את המעלית וללכת דרך המדרגות מאחור.
ברובע שיאדו נמצאת גם כיכר לואיש דה קמואש, Praça Luís de Camões. היא קרויה על שמו של המשורר הלאומי של פורטוגל, מי שחיבר את היצירה האפית "לוסיאדה" (על שם הלוסיטאנים, הלא הם הפורטוגלים המסורתיים). יום מותו, העשירי ביוני, הוא גם יום פורטוגל. כיכר זו היא הכיכר המרכזית ביותר בשכונת שיאדו.
פסואה ואנשי רוח נוספים היו נוהגים לשבת בבית הקפה א ברזיליירה ולכתוב את כתביהם הידועים. כך זכה המקום בתהילה שמושכת מבקרים רבים, ואולי גם בזכות הקפה הברזילאי המיוחד הוא מציע. חוץ מהשלט המסורתי והמקורי ניתן לזהות אותו גם על ידי פסלו של פסואה היושב בכניסה. סדרו לו כיסא ליד, למי שרוצה להצטלם לידו, אבל לדעתי הוא היה מעדיף לשבת לבד.
בחנות הספרים, ברטרנד, רכשתי ספר ואפילו קיבלתי חותמת שהספר נקנה שם.
בסוף הרחוב הזה למטה בכיכר נמצא בית המלון LX Hotel המלון שריקרדו ריש, הדמות הראשית בספרו של ז'וז'ה סארמאגו וההטרונים של פרננדו פסואה, לן בו. בעבר המלון נקרא Barganca.
עוד תמונה אופיינית, על התפר שבין שיאדו לבאיישה
באיירו אלטו (Bairro Alto)
נמצא באיזור כיכר הדוכס מפומבל, שם עומד גם המונומנט לזיכרו. זהו איזור הקניות וחיי הלילה החדשים של ליסבון. וגם רחוב הקניות עם מותגי האופנה היוקרתיים, ליברדד.
על באיירו אלטו, ריקרדו ריש (גיבור ספרו של ז'וזה סאראמגו וההטרונים של פרננדו פסואה) אומר:
כאן עובר העולם ומשאיר את עקבותיו, סימנים, ענפים שבורים, עלים רמוסים, אותיות, ידיעות, זה מה שנשאר מן העולם, השאר הוא פרי המצאה הכרחית, כדי שמהעולם האמור יוכלו להישאר גם פרצוף, מבט, חיוך (שם, עמ' 27)
ליד Church of Saint Roch (בפוסט על הכנסיות) יש תצפית נהדרת לשכונת אלפמה, תצפית סאו פדרו דה אלקנטרה. מה שמיוחד בה הוא שהיא היחידה שפונה מזרחה ומתצפתת לעבר שכונת אלפמה כולל הטירה המפורסמת של סאו ז’ורז’. זוהי רחבה גדולה ונעימה עם ספסלים, נוף פנורמי ומפה עשוית אריחים המסמנת את כל המבנים הייחודים שבאופק. בחגיגות הסילבסטר מקומיים רבים נוהגים להתמק, בנקודה זו כדי לתצפת על הזיקוקים מעל הנהר.
אלקנטרה (Alcântara)
היום נחשב איזור התעשייה של ליסבון. ניתן למצוא בו את LX Factory: מתחם תרבותי ויצירתי השוכן באתר תעשייתי לשעבר, כיום ביתם של בתי קפה, מסעדות, חללי עבודה משותפים, חנויות ומיצבי אמנות. LX Factory מארח לעתים קרובות שווקים, תערוכות והופעות חיות (כאן מצאתי את אחד מעבודותיו של אמן הגרפיטי בורדלו – מפורט בפוסט המוקדש לגרפיטי בפורטו ובליסבון).
בלם (Belém)
לרובע בית לחם, הלא היא בלם, שנמצא מערבית לעיר ליסבון, היסטוריה ארוכה ומרתקת. יש טוענים שאפילו מהתקופה הפליאוליתית. ללא ספק האיזור הזה מייצג את תור הזהב של פורטוגל של המאה ה 15 וה 16 – עידן התגליות (התחיל עם אנריקה הספן – הוא זה שנמצא בחרטום הספינה באנדרטת התגליות, המייצגת 32 דמויות מרכזיות מהעידן הזה – והמשיך עם המפורסם שביניהם, ואשקו דה גאמה).
אם מגיעים לליסבון חבל לפספס את הרובע היפה הזה שהמראה הלבן והפתוח שלו שונה בתכלית מהעיר הצפופה והצבעונית ליסבון. שוכנים בו כמה מונומנטים חשובים:
מגדל בלם Torre de Belém המרשים (במקור שמו מגדל סנט וינסנט). המגדל הוא שריד ביצור מהמאה ה 16, שנועד להגן על העיר מפני פולשים שהגיעו דרך הים. הוא שימש נקודת עלייה והורדה לספינות של מגלי הארצות שיצאו מפורטוגל ושער לליסבון. הוא מסמל את כוחה הימי והקולוניאלי של פורטוגל באותה תקופה. המבנה שלו בעל סגנונות שונים: רנסנס, מנואליני, מורי. מאז 1983 הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו (יחד עם מנזר ז'רונימוש). יש ממנו תצפית יפהפיה
משם ניתן ללכת לאורך הטיילת והמרינה עד לאנדטת התגליות Padrão dos Descobrimentos. האנדרטה נבנתה ב 1940 והיא מונומנט לכבודם של מגלי הארצות הפורטוגליים. היא נמצאת על נהר הטז'ו, ממנו יצאו אל העולם עוד טרם ידעו לאן.
האנדרטה בנויה כחרטום ספינה בגובה 52 מטרים. לאורך החרטום ובשני צידי האנדרטה מוצגים פסליהם של כמה מגדולי התקופה, לא רק מגלי ארצות: מדענים, אנשי רוח, מנהיגים. כאמור, בראש החרטום נמצא אנריקה הספן. חלק מגדולי התקופה הם: ואשקו דה גאמה, פדרו קברל, פרדיננד מגלן, לואיש דה קמואש (המשורר הגדול של פורטוגל) ועוד. בסך הכל 32 אישים.
האנדרטה בנויה כחלל שבו מוצגת ההיסטוריה של ליסבון. ניתן גם להיכנס לחלק העליון באמצעות מעלית ויש בה תצפית מרהיבה. ליד האנדרטה יש פסיפס ענק ובו מפת העולם.
מנזר ז'רונימוש Mosteiro dos Jerónimos שנמצא מול אנדרטת התגליות, הוא מנזר הבנוי בסגנון גותי. הוא הוקם בתחילת המאה ה 15 די קרוב לזמן שבו ואשקו דה גאמה יצא למסע הראשון שלו בעולם. הוא הפך להיות נקרופילוס, שבו קבורים שרידיו של דה גאמה, של המשורר לואיש דה קמואש וגם.. פרננדו פסואה.
בשנת 1983 המנזר סווג כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו יחד עם מגדל בלם (אתר המנזר).
ממש רציתי להיכנס. גם הגנים היפהפיים מושכים את העין. אבל התור הארוך, שהשומר בכניסה אמר שכל יום זה כך וכל יום זה בערך שעתיים המתנה (גם אם רוכשים כרטיסים מראש) – ייאש אותי.
משהו מתוק לסיום הסיור בבלם, או דווקא באמצעו. המאפה המסורתי המקורי נמצא ממש כאן!! את הפאשטל דה נאטה הטעים ביותר שאכלתי, אכלתי כאן! ואי אפשר להסתפק באחד.. תעברו לחלק של האוכל.
פארק האומות (Parque das Nações)
נבנה בתחילה עבור התערוכה העולמית של ליסבון. זהו הרובע החדש ביותר של ליסבון שהוא חלק מההתחדשות העירונית ובכדי לארח את התערוכה העולמית ב 1998 ה Expo.
כאן ניתן למצוא את תחנת הרכבת אוריינט שנבנתה בהשראת הארכיטקטורה הגותית ונראית כמבנה קסום, במיוחד באור שמש או באור ניאון לילי. משם ניתן להמשיך רגלית עד המפרץ שם מצאתי עבודה עצומה של בורדלו.
אשטרלה (Estrela)
בזיליקת אשטרלה המקושטת מסוף המאה ה-18 היא האטרקציה העיקרית של רובע זה (ראו בפוסט על מוזיאונים וכנסיות). הכנסייה עם כיפתה הגדולה ממוקמת על גבעה במה שהיה בזמנו החלק המערבי של ליסבון וניתן לראותה ממרחקים גדולים. ארמון סאו בנטו, מקום מושבו של הפרלמנט הפורטוגלי נמצא גם הוא ברובע זה, ופארק אשטרלה, החביב על משפחות.
מוראיירה (Mouraria)
הרובע המורי, אחת השכונות המסורתיות של ליסבון. שמה נובע מהעובדה שלאחר כיבושה מחדש של ליסבון המוסלמים הוגבלו לחלק זה של העיר.
יום מחוץ לליסבון
פורטוגל כל כך יפה שכדאי לטייל כמה שיותר גם מחוץ לערים. כבר בארץ תאמתי טיול עם פורטוגו (יש הרבה חברות שעורכות טיולים כאלו, אני בחרתי בהם, לא יודעת למה), והיה פשוט נהדר. יש להם מגוון של טיולים בתוך ומחוץ לעיר, בחרתי בטיול לסינטרה, קאבו דה רוקה וקשקאיש. בסינטרה היה מזג אוויר ערפילי, לא בטוחה שזה היה מושלם לטיול כזה אבל זה הוסיף נופך מיסטי ואניגמטי לעיר היפהפייה. בכל מקרה המדריך והחברה עשו את הטיול!
סינטרה זו עיירה קסומה עם בתים יפהפיים ומושכים את העין. היא ממוקמת כ 500 מטרים מעל הים וניתן לזהות אותה ממרחקים בזכות הארמון שבראשה, ארמון פנה, וצבעיו המיוחדים. הארמון נראה כמו לקוח מאגדה עתיקה, חלקו צבוע אדום, חלקו צהוב, חלקו עם אריחים כחול-לבן, וחלקו מפוסל עם אלמנטים מן הים. במקור הוא היה מנזר שנהרס ברעידת האדמה של 1755, גם דיכויי דת הפכו את המקום נטוש. במאה ה 19 פרדיננד השני, המלך האוסטרו הונגרי הגיע למקום, התאהב ורכש אותו. הוא גם זה שנטע את הפארק הירוק שמסביב לארמון.
קאבו דה רוקה Cabo da Roca, הוא הנקודה המערבית ביותר באירופה. הסלע (רוקה) מתנשא לגובה של 140 מטרים מעל לאוקיינוס האטלנטי. הרומאים כינו אותו "פרומונטוריום מאגנום" (Promontorium Magnum – חצי האי הגדול), ובתקופת עידן התגליות הוא נקרא כף ליסבון.
במקום נמצא גם מגדלור שנבנה ב 1772, שעליו חקוקות הקווארדינטות של הכף. גם דבריו של לואיש דה קמואש, המשורר הפורטוגלו חקוקות כאן:
כאן… המקום בו הארץ מסתיימת והים מתחיל…
קשקאיש היא עיירת דייגים קטנה ומקסימה. במאה ה 14 נבנתה גם הטירה בעיר.
אריאל הדמות המרכזית בשני לילות בליסבון, מסכמת פחות או יותר את העיר ליסבון
(כיכר קומרסיו ש) קשת מרשימה מושלת בעברה האחד ושפך הנהר באורך קלימוטרים זורם הרחק מעברה האחר. הכיכר המרכזית הייתה פעם ליבה הפועם של בירת פורטוגל, אחד ממרכזי המסחר החשובים בעולם כולו. אבל לא עוד. היום עושים עסקים בעיקר במגדלים מחופי זכוכית בשכונות מרוחקות. הפראסה, הכיכר, נמצאת מדרום. אריאל הולכת צפונה במעלה המדרון התלול של שכונת באיירו אלטו ברחובות הצרים המלאים בתאורה למסיבות וחבלי כביסה. מגבות קטנות וחולצות כדורגל מתנפנפות מעל גדודי שולחנות מחוץ למבשלות בירה וטברנות, חנויות נוחות זעירות שמוכרים בהן סניקרס, סרדינים ומגוון רחב להפליא של חפצים עשויים שעם. ביום שני בבוקר ליסבון מתעוררת לחיים מהר יותר מאשר בסוף השבוע. חנויות כבר פתוחות ובתי הקפה מלאים. אנשים הולכים ברגל לעבודה על מדרכות עשויות פסיפס. עצים מוריקים נמצאים מכל עבר, הקירות מכוסים בגרפיטי של שמות וראשי תיבות וסמל השלום וחיוכים גדולים מרובי שיניים. וכלבים מצויירים. אין איורים של רובים, אין מודעות אבל, אין סמלים של ארגוני פשע. הגרפיטי בליסבון הוא ביטוי של חיוניות ולא של ייאוש
מוסיקת הפאדו (Fado)
משמעות המילה פאדו היא גורל או מוות. זהו ז'אנר במוסיקה שהמקורות שלו שנויים במחלוקת. יש הטוענים שהמוסיקה החלה להופיע באמצע המאה ה 19 בליסבון ושמקורותיה ברובעים באיירו אלטו, מורריה ואלפאמה שבליסבון; יש הטוענים שמקורותיה במאה ה 18 מברזיל; ויש טוענים שהמקורות הם בכלל מימי הביניים, מהשפעה מורית עתיקה כלשהי או בכלל מאפריקה.
בכל מקרה, אין עוררין על כך שזוהי מלודיה ומילים נוגות ומלנכוליות שעוסקת לעיתים קרובות בים, חיי העניים, גורל, געגוע, אובדן, ומוות.
בין האמנים המשפיעים ביותר על הפיכת הפאדו לפופולרית ברחבי העולם הייתה אמליה רודריגס, הידועה כמלכת הפאדו. ביתה הפך למוזיאון.
שמעתי על המוסיקה לפני שהגעתי לפורטוגל. פחות התחברתי למלל שהצטרף למלודיה, אבל נשביתי בקסמיה של הגיטרה הנוגה. בכל מקום תוכלו למצוא מנגני גיטרות שמכשפים את האווירה, והמוסיקה כל כך נעימה שהתחברתי אליה מיידית. נגן קסום אחד כזה פגשתי בתצפית Miradouro da Vitória, שבפורטו. הוא גרם לי לשבת ולהקשיב לו דקות ארוכות. הוא כל כך השפיע עליי שהחלטתי לחפש מקום שבו מנגנים פאדו.
חיפשתי בגוגל ומצאתי המוני מקומות כאלו, רובם דורשים מינימום הזמנה של 50 יורו (כולל מופיע חצי שעה, יין פורט וארוחת ערב). סרבתי להילכד במלכודת הזו, אבל בליסבון מצאתי מקום שבו שילמתי 20 יורו תמורת יין פורט ומופע של כמעט שעה (שם המקום: Lisboa em Fado)
אפילו נכנסתי למוזיאון הפאדו בליסבון (בפוסט המוקדש למוזיאונים).
הנה כמה לינקים למוסיקה שמאוד אהבתי: Fadistão, Artur Paredes e Carlos Paredes – Passatempo, Rapsódia De Fados, Raúl Nery e o seu Conjunto de Guitarras – Rapsódia de Fados, Fado Menor
יין, בירה ואוכל
יין ובירה
יין פורט (נעזרתי קצת במקור: ויקיפדיה)
יין פורט, Vinho do Porto, הוא יין אדום מתוק ומחוזק, המיוצר בחבל היין אלטו דואורו בפורטוגל, ומיוצא מהעיר פורטו בצפון המדינה, והיא מקור שמו. היין מבוקבק בעיר הדרומית לפורטו – וילה נובה דה גאיה, והוא מכיל כ-20% אלכוהול. הוא מקבל את טעמו המיוחד מתוספת ברנדי שמתווסף אליו בתהליך התסיסה.
קיימות רמות איכות שונות של פורט: הרמה הנפוצה והזולה ביותר היא Ruby, הרמה הבאה היא Garrafeira, רמה משובחת היא Tawny, והרמה הגבוהה ביותר היא הווינטג'.
מותגי יין הפורט הם: קינטה דה נובל, פונסקה, גרהאם, וורן, סאנדמן (Sandeman)
ג'ינג'ינייה A Ginjinha
ג'ינג'יניה, או בקיצור ג'ינג'ה, היא ליקר פורטוגלי העשוי מדובדבנים חמוצים (תערובת של דובדבנים, סוכר, תבלינים וברנדי פורטוגלי, המושרה מספר חודשים). הוא מוגש בכוסות קטנטנות בסוף הארוחה, עם הקינוח. מקורו במאה ה 19 והוא נטוע בתרבות הפנאי הפורטוגלית. הג'ינג'ייה הוא סמל להכנסת אוריחים פורטוגלית שאותה שותים בצוותא.
בירה Cereveja
היא הבירה המקומית והמצויינת. יש גם מוזיאון שמתקיימים בו סיורי טעימות
גם סנגרייה אופייני מאוד למקום (אולי בגלל הקרבה הפיזית לספרד..?)
מזכירה שאני צמחונית, אז המסעדות שאני בוחרת ללכת אליהם מוגדרים ככאלו או כאלו שגם מגישים תפריטים צמחוניים (וכידוע כל המסעדות מתהדרות בתפריט מיוחד לצמחוניים).
- הורידו את אפליקציית TheFork (צבע ירוק עם סימן של מזלג), שם תוכלו למצוא מגוון רחב של מסעדות מקומיות מעולות. אבל לא רק: גם אם החלטתם להיכנס בדרך לבר או מסעדה היכנסו לאפליקציה והזמינו מקום – יש סיכוי שתקבלו 30 אחוזים הנחה על האוכל. האפליקציה פעילה גם בערים אחרות בעולם
מנת פתיחה אופיינית היא פלטת גבינות פוטוגזיות יחד עם יין
המנה הפורטוגזית האופיינית היא דג בקלה על כל צורותיו
פאשטל דה בקלאו
רשת חנויות מזון מהיר שמוכרים בו פאשטל דה בקלאו, דג בקלה טחון עם או בלי גבינה ולידו יין
המאפה/הקינוח הלאומי: פאשטל דה נאטה
אני לא חובבת מאפים (גם לא גלידות ופיצות, סליחה ומחילה) אז לא לקחתי ברצינות את דבריו של חבר שאמר לי שאני חייבת. אפילו לא בדקתי איך זה נראה ולמה אני חייבת. סימנתי לי כמקום שבטח אלך לראות. אבל לא ידעתי שכל יום אוכל מהמאפה הזה כמה פעמים ביום…
בפעם הראשונה נתקלתי במאפה בכניסה לחדר האוכל בארוחת הבוקר בבית המלון שבו לנתי בפורטו. כל אחד יכול לקחת לפזר אבקת סוכר ולאכול כמה שרוצים. בהתחלה הייתי סקפטית, כולה מאפה.. אבל בביס הראשון התענגתי. הוא הוגש חמים פריך וטרי ובהחלט חוויה ראשונית מושלמת. אחר כך אכלתי עוד כמה לא כולם היו מוצלחים עד שהגעתי לבלם שבליסבון.
אז מה יש בו שהוא כל כך פופולרי? זהו מאפה בצק עלים קטן סופר פריך שמתפוצץ בפה בכל ביס במילוי מעין פודינג המבוסס על קינמון, חלב, לימון וחלמונים.
בשנת 2009, הכריז הגרדיאן על הקינוח כאחד מחמישים הדברים הטובים ביותר לאכילה. ב 2011 הוכרז הקינוח כאחד משבעת פלאי הגסטרונימיה של פורטוגל ובכך חיזק את מעמדו כאחד ממאכליה הלאומיים של המדינה.
בפאשטלרייה בבלם, Pastéis de Belém, תוכלו לטעום את המאפה המקורי ולזכור ולהבין שכל מה שאכלתם עד כה היה חיקוי, לא תמיד מוצלח. אז אולי תעמדו בתור – אם תרצו לשבת ליד שולחן, ואולי תאכלו בעמידה אם לא תרצו לשבת אלא לקחת לדרך. לא משנה מה תבחרו, תדעו שזה היה שווה!!
מכאן והלאה אציין בתי קפה ומסעדות מיוחדים. בכל מקום תוכלו למצוא מקום לשבת לשתות או לאכול, לכל מקום אופי משלו.
ברחוב הקניות Rua de Santa Catarina בפורטו נמצא בית הקפה המפורסם והעמוס באופן תדיר Majestic Café. זהו בית קפה מתקופת הבל אפוק עם פנים מעוטרים הכוללים עץ מגולף, מראות ונברשות (לא הזמנתי מקום מראש אז לא הצלחתי להיכנס. אתר בית הקפה).
מסעדת Leao Douro (האריה המוזהב), לא רחוק מכיכר רוסיו, הייתה בעבר כמה וכמה דברים בזמנים שונים, לאחר שעברה תמורות שונות בעלות אופי מסחרי, פוליטי וחברתי. היא החלה פעילותה במאה ה 19 והפכה למבשלת בירה.
כיום זוהי מסעדה, מזנון וטברנה שעדיין מחופה באריחים המקוריים שמתמחה במאכלי ים (כמובן בדג בקלה), ומתקיימים בה גם ערבי פאדו (אתר המסעדה).
קפה מסעדה Martinho da Arcada מ 1782, שבכיכר קומרסיו הוא אחד מאלה שפרננדו פסואה, ז'וז'ה סארמאגו ועוד סלבס נהג לשבת בהם. מעל לכל מושב במסעדה יש תמונה של מי שנהג לשבת בה (אתר המסעדה).
כאן טעמתי לראשונה משהו שחשבתי בהתחלה שהוא מתאים יותר לחתולים – פטה סרדינים. באמת שזה טעים, אבל כשניסיתי להשיג אותו בסופרים לא מצאתי את אותה החברה ובטח שלא את אותו הטעם. מה שכן, ברחבי העיר יש רשת שנקראת Sardinha Portuguesa, יקרה אש אבל יש לה מגוון רחב וטעים של שימורים, ביניהם גם פטה סרדינים. כשנכנסתי לאחד הסניפים קיבלתי תדריך מפורט של כל מה שהם עושים ואפילו קיבלתי עלון הסבר בעברית! (האתר).
הסניפים שלהם הם אטרקציה תיירותית
A Tendinha Do Rossio, ו Confeitaria Nacional גם הן מסעדות שהיו חביבות על פרננדו פסואה וחבריו
כשביקרתי בשכונת אלפמה נזכרתי שהמליצו לי על מסעדה הודית בשם Yak & Yeti Lisbon. נזכרתי גם באפלקציית Fork ומיד הזמנתי מקום. אחרי חצי שעה הגעתי למקום. מקום קטן וחמוד, היה ריק כשהגעתי אבל מיד התמלא מאוד. האירוח והאוכל היה ביתי, טרי וטעים.
הרחוב הורוד Pink Street, רחוב ברים ומסעדות
לא רחוק משם וליד מלון LX Hotel (כאן תוכלו לקרוא על ההיסטוריה של המלון) נמצא הבר העתיק British Bar שבעבר נקרא Taverna Inglesa (כאן תוכלו לקרוא על ההיסטוריה של המקום)
הרחוב הירוק Green Street שנקרא כך בגלל העציצים הרבים שבו, גם רחוב של מסעדות וברים
קניות
יש לזכור, שברוב ערי אירופה החנויות נסגרות מוקדם יחסית לישראל (בין 18 ל 19), מרכזי הקניות פתוחות קצת יותר.
אני לא חובבת קניות אז אין לי פרוט יתר בנושא, ובכל זאת:
בפורטו
כאמור, המלון בו לנתי נמצא ממש ליד רחוב הקניות ההומה Rua de Santa Catarina, בו תוכלו למצוא מותגים מקומיים ורשתות בינלאומיות. ברחוב הזה נמצא גם מרכז קניות כשבקומה למעלה קיימת קומת האוכל.
בסוף הרחוב יש את שוק Bolhão, משמעות שמו בועת אוויר, והוא קיים מאז 1839.
ליסבון
ברחוב שדרות אוגושטה חוץ ממסעדות וברים הוא גם רחוב קניות. גם כיכר רוסיו, ובהמשך בשדרות ליברדד (שם יש חנויות מותגים יוקרתיים).
בשיאדו יש קניון.
כל בית צריך (מרפסת) .. אריח!
הפרק הזה, שמוקדש למרפסות בערים בעולם בכל פוסט של טיולים שלי, קצת משתנה בפורטוגל. לא מצאתי יותר מדי מרפסות אבל בהחלט כל בית דורש אריח. הצבעוניות הזו של הבתים, המרפסות והאריחים בהחלט מרימים את מצב הרוח וצובעים את הכל ממש כמו השיר של הסטונס..
רשימת ספרים:
כל ספרי ז'וז'ה סאראמגו
כל ספרי פרננדו פסואה
אנטוניו מוניס מולינה / חורף בליסבון | אנטוניו מוניס מולינה / כצל נטוי | פסקל מריה / רכבת לילה לליסבון (גם הסרט) | בית מאיה / אסה דה קירוש | פשעו של האב אמארו / אסה דה קירוש | ברונו ויירה אמרל / הדברים הראשונים | ג'פרי יוג'ינידיס / חמש ילדות יפות | אנטוניו לובו אנטונש / הארורים | אנטוניו לובו אנטונש / שובן של הסירות | ז'וזה לואיש פיישוטו / בית קברות לפסנתרים
Night Train to Lisbon / Peter Bieri | The High Mountains of Portugal / Yann Martel | The Last Kabbalist of Lisbon / Richard Zimler | Two Nights in Lisbon / Chris Pavone | A Small Death in Lisbon / Robert Wilson | AlenTejo Blue / Monica Ali
עיון
Fernando Pessoa / Lisbon What the Tourist Should See | Joje Saramgo / Small Memories
מרים רינגל / מסע בעקבות הקולות | ז'וזה פאולו קוולקנטי / פרננדו פסואה (מעין אוטוביוגרפיה)
הניו יורק טיימס ערך רשימה Read Your Way Through Lisbon
