סיפוריו הקצרים של שטפן צוויג יוצאים, כנראה משיקולים מסחריים, בספרים – ספרונים – קטנטנים, מספר עמודים מצומצם, ולא כמו פעם- אוסף סיפורים בספר אחד.
אני לא רוצה להיכנס לשיקולים המסחריים, שבוודאי מקוממים כל קורא ובטח שמקוממים את אוהדיו של שטפן צוויג בעצמו.
האמת, שגם אין לי כל כך מה לכתוב על הסיפור הנפלא הזה, מלא החמלה. הסיבה שאני כותבת עליו, היא יותר להנגיש את הספר לכם, הקוראים.
שטפן צוויג, האוסף הבלתי נראה, הוצאת מנגד, 2019. מגרמנית: גדי גולדברג
על הספר
כותרת המשנה של הספרון חושפת את הזמן והמקום וממקמת מיד את הקורא. לו היו משמיטים את כותרת המשנה, אולי הקריאה היתה מאתגרת יותר, כיוון שהסיפור יכול היה היות חוויתי יותר, אם כי הקריאה בשטפן צוויג היא חוויה בפני עצמה.
כותרת המשנה
כותרת המשנה "מעשה מימי האינפלציה הגרמנית" ממקמת את הקורא בגרמניה בשנות האינפלציה שהתחוללה בשנים שבין 1919 ל 1923. היא נחשבת האינפלציה הגדולה בתולדות גרמניה, וכלכלנים טוענים שהיא החלה עוד בשנת 1914, עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה. עיקר ההתרסקות החלה בשנת 1919 כשגרמניה חותמת על הסכם ורסאי ומשלמת פיצויים כבדים לבעלות הברית בעקבות המלחמה. עליית המחירים לא הותאמה לעלייה לשכר וזה השפיע מאוד על חיי האזרחים בתפקוד היומיומי. המצב הגיע לשיאו בשנת 1923 כשכיכר לחם אחד עלה לאזרח מיליארדים רבים של מארקים ושליחת בול עלתה 4.2 ביליון (!!) מארקים גרמניים.
בשנת 1923 הוחלף המארק הגרמני ו"תכנית דוז" איפשרה לגרמנים להגיע להבנה כלכלית עם בעלות הברית. גרמניה התאוששה מבחינה כלכלית, אך הונם של אזרחי גרמניה אבד לגמרי.
זה הרקע לסיפור הקצר של שטפן צוויג אודות האוסף הבלתי נראה, סיפור שמתרחש בימי האינפלציה הקשה בגרמניה.
(זהירות – ספויילרים!)
עלילת הספר
מוכר עתיקות מוצא בין חפציו צרור מכתבים מלקוח ותיק, שעל פי התאריכים עליו הוא אמור להיות בן שמונים בערך, איש בעל ידע רב וטעם איכותי. המוכר מחליט להגיע אל אותו אדם, בלי ידיעתו ובלי לדעת אם הוא עדיין חי. הוא מגיע לביתו ומקיש בדלת, פותחת לו אישה קשישה ומובילה אותו על אדם מבוגר שעל פי תנועותיו הוא מבין שהוא סומא. מוכר העתיקות מסביר שהוא בא לבקר את אחד הלקוחות הותיקים של החנות ואין לו עניין בקנייה. האדם הסומא שמח מאוד ומפתיע אותו בבקשה מיוחדת: שיבוא לראות איתו את האוסף העצום שלו. מסימנים מוזרים של האישה הקשישה, המוכר מבין שעליו לוותר על העניין כרגע ולבוא מאוחר יותר. הקשישה מספרת למוכר שביתם תגיע לאסוף אותו כי יש לה משהו לספר לו.
מתברר, שהאדם הסומא לא היה סומא מלכתחילה. הוא היה בריא בגופו ובנפשו ובשנות המלחמה החלה התדרדרות בראייתו עד כדי עיוורון מוחלט. בינתיים החלה גם האינפלציה בגרמניה ובלי ידיעתו הם נאלצו למכור חלקים מהאוסף עד שלא נותר בו דבר. היא מבקשת ממנו לשחק את המשחק ולהראות התלהבות כאילו הציורים, התחריטים וההדפסים המקוריים עדיין שם, למרות שבמקומם הם הציבו ניירות ממוסגרים בפספרטו, ממש כמו המקוריים. המוכר משתף פעולה.
על פניו, סיפור פשוט, אבל כששטפן צוויג מספר אותו, הוא מלא רגש, כאב וחמלה. בדיוק מה שחסר בעולמנו.
תרגום נפלא של גדי גולדברג
