תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
הסופרת הקוסמופוליטית נוגעת בהם בחומרים המוכרים בכל ספריה: מגדר, זכויות נשים, זכויות אדם, פמיניזם, פוליטיקה, דת, מסורת מול מודרניות, אלוהים, מיסטיציזם וכמובן טורקיה כאם הגדולה. גם כאן כמו ברוב ספריה הדמות הראשית, הנשית, נעה בין שני מרחבים: בין טורקיה למקום אחר בעולם (אנגליה), בין מסורת למודרניזם. בספר הזה שאפאק מוסיפה עוד נדבך חשוב: מעמד. אבל כמו שכבר כתבתי: אני גרופי!
רומן היסטורי רחב יריעה המספר את סיפורו של הרוכל מוולוט, אבל זהו גם סיפור התפתחותה של איסטנבול במאה העשרים
למרות שכבוד קריא מאוד ועל פניו קליל מרוכז וכתוב היטב, הוא רבוד ברבדים רבים. שאפאק מרכזת את כל החומרים הללו לכלל סיפור אחד חזק ויציב, מול הסולטאן של המשפחה, הסולטאן של אימא שלו – המדרבנת המגנה החרדה, הסולטאן שעל פיו מתרחשת העלילה
זהו ספר גאוני, גדוש בפרטים ותיאורים שמביאים בפני הקורא ולמי שלא מכיר את הקונפליקטים בטורקיה על סף המודרניות. העלילה מתרחשת בשנות התשעים המוקדמות
ברשימה זו אני מבקשת לבחון את המבע הטקסטואלי של גוף האישה תוך התמקדות באונס וזנות ברומנים של אליף שאפאק
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מהווה מבט נוקב על הטראומה שנשים נתונות בהן, במערכת חברתית המוגדרת על ידי קודים פטריארכליים. זהו ספר אכזרי, עגום וחסר רחמים בהצגת האלימות, שברון הלב ואבל, אך בסופו של דבר הוא יותר מלא חיים
הספר The Red-Haired Woman מחולק לשלושה חלקים, כשמלווים אותו שלושה מוטיבים: ציטוט מתוך הולדת הטרגדיה של ניטשה, ציטוט מתוך אדיפוס המלך של סופוקלס וציטוט מתוך השאהנהמה של פירדוסי. בעלילת הספר משתמש אורחן פאמוק גם בסיפור עקדת יצחק וסיפור יוסף ואחיו. מתוך אלו, ניתן להבין במה הולך לעסוק הספר, גם אם הכותרת שלו, The Red-Haired Woman , מכוונת לנושא אחר. אבל רק לכאורה.
טיאגו סלזר נתקל במדרגות בלב שכונת גלאטה והסתקרן לגבי מקורן. הוא מספר את מקורה של המשפחה – יהודי ספרדי פורטוגזי שבשנת 1492, בעקבות גירוש ספרד, מתיישבת בוונציה. המשפחה מגיעה לאימפריה העות'ומאנית אך חצר הסולטן מורה לחיים קמונדו לצאת שטחי האימפריה תוך עשרים וארבע שעות
סרטו החדש של נורי בילגה ג'יילן הוא סרט איטי, לירי, פואטי, חורפי ומרגש, דרמה אנושית ומשפחתית רבת רבדים. כמו לקרוא רומן היסטורי עם רבדים, רפרורים וקונוטציות רב תרבותיים.
לאיסטנבול ערגתי כבר שנים. כנראה שהפכתי לסוג של טורקופילית בעקבות ספרים, סרטים, מוזיקה וכל שאר צרכי התרבות ש"צצו" בחיי. אפילו שידרתי תכנית מיוחדת על טורקיה בתכנית הרדיו שלי – היTרבות. תגידו אורחאן פאמוק, תגידו אליף שאפאק, תגידו ישר כאמל, נורי בילגה ג'יילן, מולאר, נילופר, איברהים טטליסס, בקלאווה או כנאפה וזהו.. אני שבויה. חוץ מלדבר טורקית – וגם זה אני מעריכה שיגיע – נשאר רק להגיע לעיר, מלכת העולם..