אמנות

קרנבל ונציה הוא המטרה, ומילאנו היא הדרך אל המטרה. והדרך היא גם דרך לאונרדו דה וינצ'י. ביקור חוזר במילאנו – הבירה הבינלאומית של האופנה והאמנות

מישהו אמר לי שאת ונציה צריך לראות לפחות פעם אחת בכל עונה. בכל עונה העיר היפהפיה הזו נראית אחרת. בחורף העיר נראית ערפילית, קרה אך זה מעניק לה נופך מיסטי, מיסתורי ומיוחד לאין שיעור: קרנבל המסיכות של ונציה הוא חוויה בפני עצמה.

הפוסט על לאונרדו דה וינצ'י מקדים את הפוסט על מילאנו וונציה. לפני הנסיעה קראתי על לאונרדו ונשביתי בקסמיו של הגאון התוסס והשמח.

במאמר זה אדון בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון של ספרו של ניר ברעם הארץ שמעבר להרים. הוא מאגד בתוכו לא רק את תפיסת האחר – כיצד אנחנו כישראלים, כובשים, רואים את הצד השני אלא כיצד "האחר", הנכבש, רואה אותנו הישראלים.

דומיניק סמית כותב סיפור יפהפה על גילגולו של ציור, על פמיניזם, על פרטים טכניים על עיבודו של ציור, הכנת הצבעים (צהוב עופרת או צהוב חול) כאילו הוא צייר בעצמו, מתרשם מהעובדה ששרה היא הציירת היחידה שנכנסה לארגון פטריארכלי בעולם פטריארכלי, שבעצם ציירה – עובדה שגם היא לא הייתה שוות ערך לצייר-גבר.

הספר מסופר בגוף ראשון, אני לא חושבת שזהו רומן מתח, לא רומן היסטורי, ולא רומן חניכה והתבגרות. זהו ספר שיש בו מתח, אך אין זה ספר מתח, וכל הזמן קורה משהו שמניע את העלילה, שמפתיע, זהו אינו רומן היסטורי, וגם לא רומן חניכה או התבגרות. זה כלום מכל זה, אבל גם הכל.

עיר פתוחה מאגד בחובו תיאוריות פילוסופיות נרחבות. מסעותיו של ג'וליוס ברחובות מנהטן כאינדיבידואליסט וגילוייו מאירים את עינינו המטיילים עימו וצופים כמו בסרט נע, חווים את חוויותיו מסיקים את מסקנותיו וחושבים את מחשבותיו. זהו סיפור מסע מצולם במילים של מהגר ניגרי בודד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וכן, יש בזה טעם לפגם

מרלו-פונטי מתמקד בתורת האונטולוגית על מנת להסביר את קיומן של הישויות והקשר ביניהם שנעשה באמצעות העין, כמטאפורה לתהליך פנומנולוגי

באמצע הטיול הקצר והספונטני למדריד, החלטתי שאני מוסיפה טיול קצרצר יותר אל טולדו. אם מגיעים למדריד חבל לפספס את העיר הימי בינימיית והיפהפייה! כרטיסים אני ממליצה לרכוש כרטיסים מראש, למרות שאני לא עשיתי כך.. הגעתי לתחנת הרכבת אטוצה ושם רכשתי. צריך להגיע לפני הזמן, כי הרכישה קצת מורכבת. יש מכונות אוטומטיות אך משום מה יש …

שמעתי מהרבה מטיילים, חלקם חברים, שאין מה לעשות במדריד, שברצלונה יפה יותר, שחוץ מהגראן ויה אין מה לעשות וממצים את העיר מהר. ובכן… יש ויש! בעיקר אם אתם חובבי היסטוריה, אדריכלות, אמנות ו.. ספרות! אני לא בטוחה לגבי המשפט העממי הספרדי שבכותרת (בכל זאת.. איטליה עדייין עומדת על כנה וכנראה עוד תעמוד לנצח!), אבל זו …