חנה טואג / שלוש מטפחות

שלוש שנים לאחר צאת ספרה, אהבה מסותרת, יוצא לאור ספרה החמישי של חנה טואג – שלוש מטפחות.

אני אוהבת את הכתיבה של טואג, היא לירית, פואטית, עדינה, תוך מחקר עמוק, רגיש ויסודי. וב שלוש מטפחות מצאתי איזשהו מימד קפקאי בכתיבתה: מלנכולי, איטי, אינטרוספטיקיבי שבודק את מקומו של האדם מול עצמו, מול המקום ומול אלוהיו, ובעיקר בודק את היהדות ומשמעותה. לכן, בהרבה מובנים זו כתיבה מאוד אקזיסטנציאליסטי.

חנה טואג, שלוש מטפחות, הוצאת כרמל, 2021

להמשיך לקרוא חנה טואג / שלוש מטפחות

ג'וליאן בארנס / הסיפור היחיד The Only Story / Julian Barnes

הסיפור היחיד הוא ספרו השלושה עשר של הסופר האנגלי ג'וליאן בארנס, יצא לאור ב 2018. ספרו הקודם, המולת הזמן, יצא לאור ב 2016. תחושה של סוף זיכה אותו בפרס בוקר בשנת 2011

אני אוהבת את הספרים של ג'וליאן בארנס, הם יחסית קצרים, אבל הם לאט לאט מפנים לך מקום בלב ויושבים שם עד לסחיטה מלאה, הם עוסקים כולם בנושאים "אנגליים": מוסכמות חברתיות, חרדות של גיל ההתבגרות, מהפכה מינית וחידות האהבה. הסיפור היחיד עוסק במבט מפוכח ומצויין על אהבה, תוך בחינת מוטיב זמן וזיכרון: אדם מבוגר שנזכר ברומנטיקה שהגדירה את חייו ומתבונן לאחור על חיים שלא הושגו, ועל משמעות הקיום.

ג'וליאן בארנס, הסיפור היחיד, מודן, 2021. תרגום: מיכל אלפון.

The Only Story, Julian Barnes, Jonathan Cape, 2018

להמשיך לקרוא ג'וליאן בארנס / הסיפור היחיד The Only Story / Julian Barnes

מרפי / סמואל בקט Murphy / Samuel Beckett

לקרוא ספר של סמואל בקט אחרי שנים רבות כל כך, זה מסג' למוח. מרפי הוא ספר שלוחץ על כל התאים האפורים, כל מה שידעת ולא ידעת: כל משפט הוא רפרנס לאוצר בלום מההיסטוריה, המיתולוגיה, הדת, כתבי הדת, הפילוסופיה, האסטרונומיה, האסטרולוגיה, הגיאוגרפיה וכל מדע שלא  הזכרתי.

לכן, לפני שאכתוב על הספר אשבח בכל סופרלטיב אפשרי את המתרגם, עמרי אשר, שטרח להבהיר לקורא את מה שחלילה פספס: הסברים מדוקדקים, מפורטים ומדוייקים; ועורך התרגום: מנחם פרי. נפלא!

לכן, את מרפי צריך לקרוא לאט, לאט אבל בטוח.

מרפי, סמואל בקט, הספריה החדשה, 2020. תרגום: עמרי אשר

Samuel Beckett, Murphy, 1938

להמשיך לקרוא מרפי / סמואל בקט Murphy / Samuel Beckett

Chigozie Obioma / An Orchestra of Minorities

אחרי שקראתי את ספרו של צ'יגוזי אוביומה, הדייגים, והתוודעתי לכתיבתו המיוחדת, קראתי גם את ספרו An Orchestra of Minorities, שיצא לאור ב 2019.

An Orchestra of Minorities הוא מעין סיפור מודרני של של הסיפור המיתולוגי, האודיסיאה, בשילוב הסיפור הקוסמולוגי של תרבות האיגבו.

Chigozie Obioma, An Orchestra of Minorities, Abacus, Little, Brown and Company, 2019

להמשיך לקרוא Chigozie Obioma / An Orchestra of Minorities

The Death of Vivek Oji / Akwaeke Emezi

אל הרומן The Death of Vivek Oji הגעתי דרך האינסטגרם. ראיתי המון המלצות על הספר, העטיפה הרשימה אותי ומיד הורדתי לקינדל. זהו רומן רגיש מאוד על גבולות ומרחבים, זהות ומיניות על רקע הדיקטטורה בניגריה.

Akwaeke Emezi, היא סופרת ואמנית וידאו ממוצא ניגרי. היא נולדה ב 1986 לאב ממוצא ניגרי ולאם ממוצא טמילית-הודית בניגריה, היום חיה בניו אורלינס. The Death of Vivek Oji הוא ספרה השלישי (Freshwater, רומן הביכורים שלה, יצא לאור ב 2018 ומעובד לסדרת טלויזיה, ו Pet יצא לאור לפני כשנה), ספריה זיכו אותה בפרסים רבים. אני מניחה שהביוגרפיה שלה, כמי שחיה במרחבים לימינליים, כבת להורים מעורבים, המורשת של האיגבו, והחיים בניגריה מול החיים במערב הם הבסיס לכתיבה שלה. קטעי הוידאו שלה עוסקים במטאפיזיקה של הרוח השחורה, והכתיבה, הפיסול והביצוע יוצרים טקסטים המעבדים את התגלמות האישה כישות לא אנושית, ọgbanje (מתוך האתר של Emezi), מושג שחוזר על עצמו גם ב The Death of Vivek Oji ועליו אפרט בהמשך. .

להמשיך לקרוא The Death of Vivek Oji / Akwaeke Emezi

Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World / Elif Shafak (אליף שאפאק 10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה)

זה לא סוד שאני מעריצה מושבעת של אליף שאפאק והכתיבה שלה. אפילו כתבתי עבודה סמינריונית על ספריה ועל האינטרטקסטואליות בספריה, הרציתי בסמינר מגדר בלידס (אנגליה), וכמובן כתבתי המון על ספריה המורכבים: כבוד (2012 ,Honour), שלוש בנות חווה (Three Daughters of 2016, Eve), ארבעים החוקים של האהבה (2010, The Forty Rules of Love) ושוליית הארכיטקסט (2014, The Architect's Apprentice). אז מה שנותר זה להמשיך לכתוב על הספרים של הסופרת ממוצא טורקי, שהפעם לוקחת אותנו לנבכי האשפתות של איסטנבול בטורקיה.

הספר Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World, יצא לאור לאחרונה לסופרת שמותקפת תדיר על ידי ממשלת טורקיה (ואף הואשמה בהעלבת הזהות הטורקית, אך זוכתה), והוא עוסק באלימות מינית. הספר מוקדש על ידי שאפאק לנשות טורקיה ואיסטנבול. הוא היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס בוקר לשנת 2019.

Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World, Elif Shafak, Viking, 2019

10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה, אליף שאפאק (טרם תורגם)

להמשיך לקרוא Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World / Elif Shafak (אליף שאפאק 10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה)

מר ואלכה / גדעון הרן

מאת: אורנה ליברמן

הרומן הקצר "מר ואלכה" של גדעון הרן הוא השלישי בטרילוגיה, אחרי "מר עכבר" ו-"מר למפל". כל אחד מהרומנים ניתן לקריאה כיחידה עצמאית, אף על פי שמר עכבר ומר למפל נוכחים כדמויות חשובות בביוגרפיה של מר ואלכה.

גדעון הרן, מר ואלכה, פרדס, 2020

להמשיך לקרוא מר ואלכה / גדעון הרן

תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק

אם כל זה היה בבחינת מנהרת ייסורים שאלוהים אילץ אותה לזחול בתוכה,

מי שתגיח מתוכה לא תהיה האישה החלשה שהיתה פעם

(הממזרה מאיסנבול, 2008, עמ' 42)

מבוא

במאמר זה אני מבקשת לצאת למסע אינטרדיסציפלינרי אחרי מרחבי הקיום הנשי, האישי והתרבותי, המאפיינים את ספריה של הסופרת אליף שאפאק. את הדיון בספריה של אליף שפאק, ובעיקר את הדיון בנושא הניעות במרחבים, אבחן באמצעות מאמרה החשוב של גלוריה אנזלדואה (Anzaldúa )  "המסטיסה החדשה", תוך התמקדות בשלושה מספריה של הסופרת אליף שאפאק: הממזרה מאיסטנבול[i] (2007), כבוד (2012) ו Three Daughters of Eve (2016)[ii]. בספריה, אליף שאפאק מערערת על המסע הבינארי-ליניארי של הדמות ההגמונית הפטריארכלית ומציגה מסע נשי מעגלי שיוצר דמות מסטיסטית חדשה, היברידית[iii], כפי שאציג בעבודתי, שמכילה בתוכה מרחבים שונים ללא הגדרות מכריעות ומגבילות.

להמשיך לקרוא תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק

עץ האגס הפראי / נורי בילגה ג'יילן (Nuri Bilge Ceylan / Ahlat Ağacı)

סרטו החדש של נורי בילגה ג'יילן הוא סרט איטי, לירי, פואטי, חורפי ומרגש, דרמה אנושית ומשפחתית רבת רבדים. כמו לקרוא רומן היסטורי עם רבדים, רפרורים וקונוטציות רב תרבותיים.

עץ האגס הפראי, נורי בילגה ג'יילן. טורקיה, 2018. 188 דקות

להמשיך לקרוא עץ האגס הפראי / נורי בילגה ג'יילן (Nuri Bilge Ceylan / Ahlat Ağacı)

אמזלג / יוסי סוכרי

ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.

זוהי מסה פילוסופית מבריקה, יצירה בשלה ובוגרת של סופר שהוא בעצם פילוסוף. אמזלג הוא מסוג הספרים שחיכיתי לקרוא בעברית ובישראל.

אמזלג, יוסי סוכרי, עם עובד, 2019

להמשיך לקרוא אמזלג / יוסי סוכרי