תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
התחלתי לקרוא את השתאות (Bewilderment בשפת המקור), אבל ריבוי המונחים המדעיים הקשה עליי ועברתי לקרוא את הספר בעברית. את ריצ'רד פאוארס הכרתי ביוצר ההדים הנפלא, והצטערתי שלא את כל ספריו מתרגמים לעברית. למרות שהוא לא פופולרי ולא קל לקרוא את ספריו, פאוארס נחשב איכותי בחומריו. גם בספרו השני המתורגם לעברית (אך ה 13 בשפת המקור, …
הרנן דיאז מצליח במרחבים לגולל סיפור התבגרות אכזרי, עצוב אבל גם רך שאולי מזכיר כל כך הרבה דברים, אבל לא דומה לשומדבר. והתוצאה היא דיוקן של אדם בעולם המשתנה במהירות.
דומיניק סמית כותב סיפור יפהפה על גילגולו של ציור, על פמיניזם, על פרטים טכניים על עיבודו של ציור, הכנת הצבעים (צהוב עופרת או צהוב חול) כאילו הוא צייר בעצמו, מתרשם מהעובדה ששרה היא הציירת היחידה שנכנסה לארגון פטריארכלי בעולם פטריארכלי, שבעצם ציירה – עובדה שגם היא לא הייתה שוות ערך לצייר-גבר.
הזמיר הוא רומן היסטורי שמספר את סיפורן של שתי אחיות במהלך מלחמת העולם השנייה ופעולותיהן נגד הנאצים בצרפת
הספר סובב סביב שנות השישים הקיצוניות, העוצמתיות ולעיתים אף מסוכנות. הקורא ימצא בו תיאורים והדגשים של שנות השישים כמו סקס, סמים, היפיות, חופש, לבוש ותספורות מיוחדות של שנות השישים ואחר כך השבעים והשמונים, על רקע אירועים היסטוריים
ספריו של רות, האחרונים בעיקר, אינם בעלי אופי אופטימי. הם מלווים בתיאורים מדכאים עד סופם הטראגי והמדכא. גם אם יש נקודת אור הרי שהסוף הוא קשה יותר, כיוון שהנפילה, אחרי אושר והרפתקאות סוחפות ואמון במישהו, תלולה וכואבת הרבה יותר.
הספר מסופר בגוף ראשון, אני לא חושבת שזהו רומן מתח, לא רומן היסטורי, ולא רומן חניכה והתבגרות. זהו ספר שיש בו מתח, אך אין זה ספר מתח, וכל הזמן קורה משהו שמניע את העלילה, שמפתיע, זהו אינו רומן היסטורי, וגם לא רומן חניכה או התבגרות. זה כלום מכל זה, אבל גם הכל.
הבית העגול הוא סיפור על אונס ומורכבות החוקים, דת, אדמה והשייכות אליה
זהו סיפור אפי המשתרע על פני חצי מאה, יפהפה, רגיש, מיוצג על ידי אנשים מלאי חמלה, יש תיאורים קשים ולא נעימים של אלימות וזוועות
גם בספר זה חוזר פיליפ מאייר לעברה של אמריקה, לפשעיהם של ועל האמריקאים הילידים, שוב קונפליקטים מוסריים, בניית החלום האמריקאי.. זהו סיפור אפי שמתרחש בטקסס על פני חמישה דורות ש(שוב) מסופר משלוש נקודות מבט