סטודנטית לספרות וסופר נפגשים בגינת בית קפה. הפגישה הזו היא תחילתה של ידידות מופלאה שתמשך ארבעים וחמש שנים, "ועדיין לא נגמרה". הסטודנטית היא מי שתהפוך לחוקרת התרבות פרופסור נורית גרץ והסופר, כבר אז סופר מוכר וידוע, הוא עמוס עוז.
ארבעים וחמש שנים של שיחות נפש ואקטואליה, של היכרות של שתי המשפחות – עוז וגרץ/קינן, של אהבת דעת ותרבות שתומללו לביוגרפיה קצרה מידי לטעמי, אך קצרה וקולעת.
מה שאבד בזמן: ביוגרפיה של ידידות, נורית גרץ, הוצאת דביר, 2020
לא האמנתי שאזכה לכתוב עוד מילים על הכתיבה הנפלאה ועל כתביו של גבריאל גרסיה מרקס, אחד הסופרים האהובים עליי. מרקס זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1982, היה עיתונאי, תסריטאי, סופר קולומביאני. הוא הלך לעולמו בשנת 2014 בשל סיבוך של דלקת ריאות.
הספר האחרון של מרקס שתורגם היה זכרונות מהזונות העצובות שלי בשנת 2004, וב 2002 יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו, לחיות כדי לספר, שניהם בהוצאת עם עובד. הספר הראשון שלו שקראתי היה מאה שנים של בדידות, בשנות העשרים המוקדמות שלי (הספר הנמכר ביותר בשפה הספרדית, אחרי התנ"ך, נמכר ביותר 50 מיליון עותקים בעשרים וחמש שפות שונות), וללא ספק התגעגעתי מאוד לכתיבה המיוחדת שלו. סיפורו של ניצול הוא נובלה שונה, כיוון שהיא סיפור עיתונאי, מעין ביוגרפיה על ניצול ששרד עשרה ימים בים.
סיפורו של ניצול, גבריאל גרסיה מרקס, עם עובד, 2020 (1955). תרגום: ליה נרגד
The Story of a Shipwreck Survivor, Gabriel García Márquez
טארה וסטאובר פותחת את הביוגרפיה שלה, משכילה, בהערה: זהו אינו ספר על מורמונים וגם לא על שום קבוצה דתית אחרת.
נכון, למרות שניתן בקלות לחלץ כאן ביקורת על המורמונים, הספר הזה הוא על טארה וסטאובר ועל משפחתה.
וסטאובר ומשפחתה מאמצים בחום את פתיחת הספר אנה קרנינה של לב טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".
בפרולוג, וסטאובר מציינת את העובדה הבאה: מה שהופך את המשפחה שלה למשפחה שונה מכל המשפחות זאת העובדה שהם לא לומדים בבית ספר (שם, עמ' 11). כאן מתחילה סאגת האומללות של וסטאובר.
משכילה, טארה וסטאובר, הוצאת שוקן, תל אביב, 2020. תרגום: אורה דנקנר
Educated, Tara Westover, Random House, 2018
את הספר המקסים והמרגש הזה, אמריקנה, קראתי בשפת המקור (אנגלית) כשיצא לאור בשנת 2013. בשנת 2015 הוא תורגם לעברית לעילא ולעילא על ידי גיל שמר. ולמה נזכרתי לכתוב עליו עכשיו?
אני לומדת תואר שני בלימודי תרבות באוניברסיטה הפתוחה. נרשמתי לקורס "סוגיות במעברים ובמגעים בין תרבויות" וכשקיבלתי את חומר הלימוד בדואר שמחתי לראות את הספר בין חומרי הקריאה לקורס. כשנשאלתי מה הספר הזה קשור לקורס – צהלתי וקראתי שאין כמוהו להיות קשור לקורס שמדבר על מעברים ומגעים בין תרבויות. כמה כיף שמתקיימים הקשרים תרבותיים ומממשים תיאוריות יחד עם מוצרים תרבותיים, כמו ספרים וסרטים.
אז כשאתה קורא בפעם השנייה ספר, ולאחר פרספקטיבה של זמן לא מועט, ולאחר לימודי תרבות – הקריאה בספר הנהדר הזה היא קריאה שונה, אתה מבין אחרת ומיישם תיאוריות שלמדת.
זהו ספרה השלישי של הסופרת והפמיניסטית, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה, שכותבת באנגלית.
אמריקנה, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה, מחברות לספרות, שוהם, 2015. תרגום: גיל שמר
Americana, Chimamanda Ngozi Adichie, Alfred A. Knopf, 2013
בשנת 1988 פורסמה הביוגרפיה הראשונה על וירג'יניה וולף, על ידי האחיין שלה, קוונטין בל. זו ביוגרפיה המתארת לפרטי פרטים את חייה של וירג'יניה וולף, אישה מהפכנית שהתוותה לסופרות רבות את דרכי כתיבתן במאה העשרים. פורסמו גם פרקי יומן של האישה החשובה הזו, אבל לפנינו ביוגרפיה מסוג אחר: רומן ביוגרפי, שנכתב על ידי העורכת והיוצרת דבורה נגבי.
וירג'יניה, דבורה נגבי, עם עובד, 2019
