לאונרדו דה וינצ'י: הסעודה האחרונה, האדם הוויטרובי ועוד
הפוסט על לאונרדו דה וינצ'י מקדים את הפוסט על מילאנו וונציה. לפני הנסיעה קראתי על לאונרדו ונשביתי בקסמיו של הגאון התוסס והשמח.
הפוסט על לאונרדו דה וינצ'י מקדים את הפוסט על מילאנו וונציה. לפני הנסיעה קראתי על לאונרדו ונשביתי בקסמיו של הגאון התוסס והשמח.
ספריו של רות, האחרונים בעיקר, אינם בעלי אופי אופטימי. הם מלווים בתיאורים מדכאים עד סופם הטראגי והמדכא. גם אם יש נקודת אור הרי שהסוף הוא קשה יותר, כיוון שהנפילה, אחרי אושר והרפתקאות סוחפות ואמון במישהו, תלולה וכואבת הרבה יותר.
פיליפ בסון פיליפ בסון הוא סופר, תסריטאי, קולנוען, פורה וידוע בצרפת ובעולם. ספריו זכו לפרסים רבים ועיבודים לסרטים. ספרו להחליט להיפרד תורגם בישראל בשנת 2010 ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן. בשנת 2017 מתפרסם ספרו האחרון די כבר עם השקרים שלך, ספרו האישי והאוטוביוגרפי. במהלך קריאת הספר, הקורא מבין שספריו כולם הם למעשה אישיים, וכולם ממוענים, …
ג'וליאן בארנס משתמש במשחקי מילים, הומור שחור, ציניות, כמו מוטיבים שחוזרים על עצמם, כשבתחילה הם רציניים וכואבים ואחרי שימוש חוזר הם הופכים להומור שחור. הכתיבה מינימליסטית, אך דוקרת ופוגעת, מכילה חיים שלמים, אהבות, ילדים, מוות, ספרים, סופרים, משטר דיקטטורי של סטאלין בברית המועצות ומעל הכל – מוזיקה!
זהו ספר נפלא שרבוד ברבדים אינספור ומלא במשמעויות, מוער בהערות שוליים מועילות, מאירות וחשובות. הספר מאיר מחדש את דמותה של ז'קלין כהנוב, אישה חזקה, אינטליגנטית שהעמידה את האישה המזרחית על רגליה.
אך קשה שלא להתלהב מהאופן שבו מביים קשיש, ברבדים הרבים הסמויים והגלויים המסרים הדו-משמעיים, הצביעות של החברה לגבי שחרור האישה בפרט והאדם בכלל (כאדם שחור-אפריקאי) והרצון של האדם והאישה להיות חופשי ובעל חירות
המנט הוא רומן היסטורי שמספר את סיפור חייו ומותו של הנער בן ה 11, בנו של וויליאם שייקספיר ואן האת'ווי. הוא עוסק בכאב באובדן ובעוד נושאים "שייקספיריים"
רומן היסטורי המבוסס על חייה של ליודמילה פבליצ'נקו, גיבורה שנולדה מייאוש, אם שהפכה חיילת, אישה שנלחמה על מקומה בעולם, כאם ואישה, ותרמה את נוכחותה להיסטוריה לנצח. קריאת הספר סוחפת עשירה וחיה כל כך שהקורא מוצא את עצמו מרותק אליו וחי אותו.
וירג'יניה הול, מרגלת, גיבורה אמריקאית שנלחמה לצד המחתרת הצרפתית בתקופת הכיבוש, נשכחה מעט אך אט אט מצאה את המקום הראוי לה בזיכרון ההיסטורי.
ספר זה, שהוציא את דורה ברודר מאלמוניותה, מנציח לא רק אותה כי אם גם את כל הילדים שנרצחו בשואה. ספר המשרטט את מסלולה הקצר של נערה יהודיה, הפך לסמל כל קרבנות המכונה המפלצתית.