רוקסן גיי, 1974, סופרת, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת ייל, עורכת ופרשנית חברתית-אמריקאי. ספרה החמישי רעב יצא לאור בשנת 2017, קדמו לו: Bad Feminist (2014), Ayiti (2011), An Untamed State (2014), Difficult Women (2017
רעב (הסיפור של הגוף שלי), רוקסן גיי, הוצאת בבל, תרגום: דבי אילון
Hunger: A Memoir of (My) Body, HarperCollins, 2017
אל הרומן The Death of Vivek Oji הגעתי דרך האינסטגרם. ראיתי המון המלצות על הספר, העטיפה הרשימה אותי ומיד הורדתי לקינדל. זהו רומן רגיש מאוד על גבולות ומרחבים, זהות ומיניות על רקע הדיקטטורה בניגריה.
Akwaeke Emezi, היא סופרת ואמנית וידאו ממוצא ניגרי. היא נולדה ב 1986 לאב ממוצא ניגרי ולאם ממוצא טמילית-הודית בניגריה, היום חיה בניו אורלינס. The Death of Vivek Oji הוא ספרה השלישי (Freshwater, רומן הביכורים שלה, יצא לאור ב 2018 ומעובד לסדרת טלויזיה, ו Pet יצא לאור לפני כשנה), ספריה זיכו אותה בפרסים רבים. אני מניחה שהביוגרפיה שלה, כמי שחיה במרחבים לימינליים, כבת להורים מעורבים, המורשת של האיגבו, והחיים בניגריה מול החיים במערב הם הבסיס לכתיבה שלה. קטעי הוידאו שלה עוסקים במטאפיזיקה של הרוח השחורה, והכתיבה, הפיסול והביצוע יוצרים טקסטים המעבדים את התגלמות האישה כישות לא אנושית, ọgbanje (מתוך האתר של Emezi), מושג שחוזר על עצמו גם ב The Death of Vivek Oji ועליו אפרט בהמשך. .
זה לא סוד שאני מעריצה מושבעת של אליף שאפאק והכתיבה שלה. אפילו כתבתי עבודה סמינריונית על ספריה ועל האינטרטקסטואליות בספריה, הרציתי בסמינר מגדר בלידס (אנגליה), וכמובן כתבתי המון על ספריה המורכבים: כבוד (2012 ,Honour), שלוש בנות חווה (Three Daughters of 2016, Eve), ארבעים החוקים של האהבה (2010, The Forty Rules of Love) ושוליית הארכיטקסט (2014, The Architect's Apprentice). אז מה שנותר זה להמשיך לכתוב על הספרים של הסופרת ממוצא טורקי, שהפעם לוקחת אותנו לנבכי האשפתות של איסטנבול בטורקיה.
הספר Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World, יצא לאור לאחרונה לסופרת שמותקפת תדיר על ידי ממשלת טורקיה (ואף הואשמה בהעלבת הזהות הטורקית, אך זוכתה), והוא עוסק באלימות מינית. הספר מוקדש על ידי שאפאק לנשות טורקיה ואיסטנבול. הוא היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס בוקר לשנת 2019.
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World, Elif Shafak, Viking, 2019
10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה, אליף שאפאק (טרם תורגם)
אחלאם מסתע'אנמי היא סופרת ילידת תוניס, חיה באלג'יר, ילידת 1953. היא הסופרת הראשונה שפרסמה בשפה הערבית בארצה לאחר השחרור מהקולוניאליזם הצרפתי.
זהו שיר הלל לקונסטנטין, לאלג'יר, שיר פרוזאי, או פרוזה פואטית. לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול (מוזיאון התמימות, סתירות בתוך ראשי – טרם תורגם). פואטיקה של מרחב וזיכרון, של הגירה, של שחרור ואהבה, שיר שאחרי שמניחים אותו מהידיים, נושמים לרווחה את כל הכאב, המועקה והיופי.
זיכרון הגוף, אחלאם מסתע'אנמי, הוצאת מכתוב, 2019. תרגום: מיכל סלע, אחרית דבר: אורית ואקנין-יקותיאלי
Memory in The Flesh, Ahlam Mosteghanemi, 1993
