גזענות

אי אפשר להימנע מהרגשת הכאב. קשוע כותב מדם ליבו ולכן מצליח להעביר גם לקורא את התחושות שלו כ"מוכפף", את תחושת ההשפלה, הפחד הזרות של להיות בצד השני. כדאי וראוי שכולנו נקרא את הספר הזה, כדי שנבין, שנלמד, שלא ננעץ את דגלנו הפאלי, שנפסיק להפלות על רקע גזעי, מיני, עדתי. "שלא נשתגע"!

ספר מופלא על מסעה של הגיבורה הראשית מהמקום העלוב שבו היא חיה אל העולם הזוהר ובחזרה לאותו מקום.

סלימאני מטפלת בנושאים רבים: בגזענות, סקסיזם, אימהות בעידן המודרני שצריכות לשלב בין עבודה אינטנסיבית ואימהות ואחזקת הבית מבלי להרגיש רגשות אשמה על הזנחה של אחד מהפרמטרים, שהות של בלתי חוקיים והיחס של מעסיקים אליהם, החיים בעיר הגדולה וכמובן מגוון של נושאים הנוגעים בבריאות נפשית.

ניצב כל הלילות לא נופל מקודמו, אל תיגע בזמיר, ואף מאפשר פרספקטיבה אחרת, של אישה בוגרת, שמגיעה לעיירת ילדותה, שמספרת את סיפורה בגיל עשרים ושש, שמתייחסת לשינויים בחייה ובחיי הקרובים לה ואולי של אמריקה בכלל. הוא גם מאפשר נקודת מבט נוספת, מיוחדת, שאף ספר לא זכה לה לפני כן, שבה גם הקורא משתתף פעיל בקריאה מפרספקטיבה אחרת, שלו-עצמו. ואולי גם הספר מאפשר בחינה מחודשת של ערכיו ומוסריותו של הקורא עצמו

כמו ברוב ספריה של טוני מוריסון, גם בספר הזה יש כמה רבדים. ניצול מיני חיפוש אחר אהבה (אהבה בין אם לבת, בין אב לבנו, בין אחים, בין חברים, בין גבר לאישה) – מהי אהבה, מה גבולות הנתינה והעזה, מה מוכנים לסכן למענה, אמון ומי אוהב באמת.. זהו חיפוש אחר אהבה אמיתית, כזאת שתושיט יד לאמת, לאמון, לאיכפתיות – אהבה טבעית.

מלקולם אקס אמנם חווה שינוי מהותי במחשבתו אך על דבר אחת לא ויתר והכריז שתמיד יישאר מוסלמי כי האסלאם היא הדת היחידה שאין בה מחסום של צבע. הוא גם מעיד על עצמו שאיננו גזען, אך החוק הראשון בטבע הוא הישרדות.

אך קשה שלא להתלהב מהאופן שבו מביים קשיש, ברבדים הרבים הסמויים והגלויים המסרים הדו-משמעיים, הצביעות של החברה לגבי שחרור האישה בפרט והאדם בכלל (כאדם שחור-אפריקאי) והרצון של האדם והאישה להיות חופשי ובעל חירות

Home הוא אלגוריה, סיפורו של פרנק ודרכו חזרה הביתה להציל את אחותו. אך מעבר לכך, הסיפור עצמו, מלא בסמלים אחרים שנותנים ליצירה הזאת רובד נוסף, בעל משמעות אידיאולוגית-פילוסופית.