אריך קסטנר / אל האבדון

מי לא מכיר את אמיל והבלשים, שלושים וחמישה במאי, אורה הכפולה, פצפונת ואנטון ? כולנו גדלנו על יותר מאחד מספריו של הסופר אריך קסטנר.

אבל מעטים מכירים את ספריו שנכתבו למבוגרים, ובעיקר אלו שנכתבו כסטירה על גרמניה. אל האבדון (או פביאן) הוא אחד מהם. הוא נכתב ב 1931, יצא לאור עם צנזורה – מחיקה של מילים וקטעים שלמים שקסטנר נדרש לשכתב אותם. אל האבדון זכה לכמה תרגומים לעברית – הראשון בהם כבר ב 1933 – אולם התרגום על ידי אילנה המרמן הוא התרגום המלא והלא מצונזר שפורסם בגרמניה ב 2013.

אל האבדון מתאר הדרדרות מוסרית בכמה מובנים של ברלין ושל גרמניה, על רקע דעיכתה של רפובליקת ויימאר. הספר השניא את קסטנר בעיני הנאצים שעלו לשלטון ב 1933. לכן, קסטנר הוכרז כ"סופר אסור", ונאסר על קריאת ספריו. ספריו אף נשרפו על ידי הנאצים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, קסטנר נשאר בברלין תחת השלטון הנאצי וספריו פורסמו וזכו להצלחה מחוץ לגרמניה. למרות שהתקופה רחשה וגעשה באירועים כנגד היהודים – ליל הבדולח, גירוש היהודים, השואה – קסטנר לא ציין אותם בספריו ואף הצניע את הביקורת שלו כנגד השלטון. על כך קמו לו מקטרגים רבים. ולמרות זאת, קסטנר היה ידוע באהדתו לציונות, ליהודים ולישראל.

אריך קסטנר, אל האבדון, ספרית הפועלים, 2020 (1931). תרגום + אחרית דבר: אילנה המרמן

להמשיך לקרוא אריך קסטנר / אל האבדון

ברלין – ? How Long is Now

חשבתי שטיולים בזמן קורונה זה מסע מורכב מביורוקרטיה מתישה, ועדיף להישאר בארץ ולא להסתבך במילוי טפסים אינסופיים ובטח לא להידבק. אבל השנתיים האחרונות, שנתיים של מגיפה הפושה בכל העולם, היו מפרכות ולא רק במובן הפיזי של המילה. אני מניחה שאנשים רבים עברו משהו בתקופה הזו, איזשהו חשבון נפש, סיכום או כל דבר שגרם להם לשינוי בתפיסה. איזושהי תפיסה.
אחד מהדברים שאני חשבתי עליהם היה מושג הזמן. בעקבות קורס אקדמי שבדיוק למדתי בו, נגעתי בנושא הזה דרך ספרו של לואיס קרול, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. זמן הוא מושג חמקמק: מי המציא אותו? בשביל מה? מתי בכלל הומצא השעון ולמה? מה זה בכלל זמן? ולמה אנחנו בכלל רודפים אחריו?
ללא ספק ימי המגפה האטו את הקצב, גרמו לנו לחשוב מחשבות על עצמנו ועל העולם, והזמן המפרך הזה, של סגרים, מחלות, חיסונים, ועוד מושגים שחשבתי שלא נשמע יותר דורשים חופשה מהעיסוק המתמיד הזה. זה מסקרן איך במדינות אחרות מתמודדים עם אותו מצב. ולכמה זמן אנחנו הולכים להישאר עם הדבר הזה – קורונה.

להמשיך לקרוא ברלין – ? How Long is Now

רודיקה דנרט / מלון אדלון (Adlon)

בדיוק אני חוזרת מטיול בברלין, ואין כמו טיול בעקבות ספר שאהבתי. לפני הטיול סיימתי לקרוא את הספר מלון אדלון, וכל כך ציפיתי והתרגשתי לקראת המפגש עם המלון המפורסם ביותר בעולם. על הטיול בברלין בפוסט נפרד.

רודיקה דנרט, מחברת הספר מלון אדלון, היא תסריטאית וסופרת ילידת בוקרשט.

רודיקה דנרט, מלון אדלון, ספריית פועלים, 2020 (2013). תרגום: אברם קנטור

להמשיך לקרוא רודיקה דנרט / מלון אדלון (Adlon)

Lilac Girls / Martha Hall Kelly בנות לילך

עלילת הרומן ההיסטורי Lilac Girls מתחילה ב 1939 עם פלישתו של היטלר לפולין וצרפת, ממשיכה בשואה ובמחנה העבודה ראוונסבריק, ומסתיימת ב 1959. עשרים שנה קריטיות בחייהן של שלוש נשים שלכאורה לא קשורות אחת לשנייה: קארוליין פרידיי, שחיה בארצות הברית; קאסיה שחיה בפולין; והרטה שחיה בגרמניה. שתיים מהן דמויות אמיתיות בהיסטוריה.

Lilac Girls הוא רומן הבכורה של מרתה האל קלי, קופירייטרית לשעבר של סוכנות מודעות. ברומן יש פרטים רבים הן על החיים בארצות הברית, החיים בפולין ובגרמניה; הבנה מעמיקה של הכיבוש הנורא שהוטל בפולין, והמצב הלא הוגן שלאחר המלחמה שנוצר בפולין.

Lilac Girls, Martha Hall Kelly, Ballantine Books, 2016

בנות לילך, מרתה האל קלי, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2020

להמשיך לקרוא Lilac Girls / Martha Hall Kelly בנות לילך

ברהמס פנטזיה / מקס קלינגר

מאת: אורנה ליברמן

מקס קלינגר (1857-1920) היה אמן גרמני אדיר, פורה ומגוון, גרפיקאי, מדפיס, מאייר, צייר, פסל, מעצב, תיאורטיקן, ממייסדי הסימבוליזם של ארצו.  מקס קלינגר היה אחד האמנים המפתיעים ביותר בדורו ואי אפשר לכולאו בהגדרה אחת בלבד. סימבוליסט, כן, אך הרבה יותר מכך.  קלינגר היה חוליה מקשרת בין הרומנטיזם לאקספרסיוניזם, בין הסימבוליזם לסוריאליזם. בין מעריציו, לאחר מותו, נמנו, לא פחות ולא יותר, מאשר ג'ורג'ו דה קיריקו, מקס ארנסט וסלבדור דאלי, רשימה חלקית בלבד.קלינגר חיבר בין קלסיציזם למודרניזם, בין מסורת למהפכנות, בין לאומיות לקוסמופוליטיות. בגרמניה ואף מחוצה לה סגדו לו בחייו כמו למיכלאנג'לו ולליאונרדו דה וינצ'י, כמו לווגנר ולבטהובן.

קלינגר היה חסיד של בטהובן, ברהמס, מאהלר, שומאן, ליסט ווגנר. הוא עצמו היה מוזיקולוג ופסנתרן. משאת נפשו הייתה לאחד אמנויות שונות – מוזיקה, שירה, הדפס, ציור, פיסול, אדריכלות, תיאטרון – ב"יצירה טוטלית". קלינגר העריץ את ריכרד וגנר, שבאופרות שלו ראה מודל של הגשמת איחוד האמנויות, ותכנן לפסל את דמותו אך המיזם לא יצא לפועל. לעומת זאת, פיסל את ליסט ובטהובן והקדיש סדרת תחריטים ליצירות של ברהמס.

להמשיך לקרוא ברהמס פנטזיה / מקס קלינגר

אמנות בגרמניה הנאצית: צבעים נמלטים (ליסה בר) והאישה ששמעה צבעים (קלי ג'ונס)

כבר מזמן הפסקתי להאמין בצירופי מקרים. אני מאמינה שדברים לא קורים סתם. ובכל זאת, באורח מוזר הגיעו לידיי שני ספרים העוסקים באמנות בגרמניה הנאצית. הנושא המשותף: אותם אמנים, ציירים, ציורים שגרמניה הנאצית "העלימה" מהעולם: השמידה או איכסנה במחסנים סגורים. היו אלה בעיקר אמני האמנות האקספסיוניסטית, אמנות שכונתה בפיהם "אמנות מנוונת".

להמשיך לקרוא אמנות בגרמניה הנאצית: צבעים נמלטים (ליסה בר) והאישה ששמעה צבעים (קלי ג'ונס)