ארנון גרונברג: טירזה והאיש ללא מחלה
ספריו של ארנון גרונברג מרתקים, הם לא נותנים מנוח, נכנסים לקרביים, אף על פי שלרוב זה נעשה במשפטים קצרים וחדים, בכתיבה מינימליסטית אך מטרידה.
ספריו של ארנון גרונברג מרתקים, הם לא נותנים מנוח, נכנסים לקרביים, אף על פי שלרוב זה נעשה במשפטים קצרים וחדים, בכתיבה מינימליסטית אך מטרידה.
ניכר שהספר שהשפיע על בנדיקט וולס בכתיבת הספר הזה היה צייד בודד הוא הלב של הסופרת קארסון מק'קאלרס, שעוסק ביתר שאת בבדידות האדם בעיירה בארצות הברית, ועל קשר של אנשים שמחפשים קרבה כדי להיחלץ מהשיממון שבא על חייהם, גם אם הם נמצאים בשולי החברה בשל היותם כושים, אלכוהוליסטים או חירשים-אילמים.
לא בכדי השוו את ספרו של יוסוף אטילגן ליוליסס של ג'יימס ג'ויס או לזר של אלבר קאמי, ובכתיבה לפוקנר. כמו אצל אלבר קאמי גם יוסוף אטילגן מייחס לגיבור שלו רצח, ובכך מטשטש הגבול המוסרי ומתמקם האבסורד. זברג'ט מעיד על עצמו שהוא "לא חי ולא מת", הוא פשוט "קיים" ומתקיים.
העלילה של קבצנים וגאים מתרחשת ברחובותיה של שכונת עוני בקהיר וסובבת סביב שלושה חברים עניים – גוהאר, יגן ואלכורדי – וקצין משטרה אחד – נור אלדין, מעין קומדיה שחורה, מעין גרוטסקית, על אלו שהחליטו לחיות כעניים מרצונם החופשי ולא לקחת חלק בצביעותה של החברה
למרות שכבוד קריא מאוד ועל פניו קליל מרוכז וכתוב היטב, הוא רבוד ברבדים רבים. שאפאק מרכזת את כל החומרים הללו לכלל סיפור אחד חזק ויציב, מול הסולטאן של המשפחה, הסולטאן של אימא שלו – המדרבנת המגנה החרדה, הסולטאן שעל פיו מתרחשת העלילה
דויד גרוסמן מבקש מהצופה בהופעה ובקורא לא לשפוט את האדם על סמך מראה חיצוני, או טעות טיפשית כזאת או אחרת, גרוסמן מבקש שנחזור אל הישראליות האמיתית והכנה – אל הרגש של כולנו, אל הישראלי שאיכפת לו. ולא בכדי מקום הסטנדאפ הוא במרתף בנתניה
כשהכריש ישן כתוב כרצף של קטעים, מינימליסטי, אך כל מילה במקומה מונחת, עוצמתי וכובש. הנרטיב הוא הסיפור המשפחתי הכאב, העוצמה, נטישה והיאחזות, חיפוש אחר אהבה. כתוב מתוך ייאוש, מלנכוליה אך יחד עם זאת הוא אינו מדכא
באחד מימי אפריל, בשנת 1980 , מתגלה גופת גבר זקן בערמת הזבל בשכונת אונסק"ו שבבירות. מי הרוצח? למה גופתו הושלכה? על כך מנסה הספר לענות. בהקדמה, המספר מכין את הקורא לכך, שזה סיפור שלכאורה ככל הסיפורים, אין בו שום דבר מעניין שיכול לגרום לקורא לקרוא את הספר
מפלים מתרחש במפלי הניאגרה, גן העדן של המתאבדים. מגיעים אליו תיירים מכל מקום באמריקה ובעולם כדי ליפול אל מותם. ובכך הוא הופך לסמל ומטאפורה של נפילה: כיצד התפתחות תעשייתית בלתי מבוקרת גן העדן הזה הופך להיות לאסון, כיצד מדינה מרעילה את עצמה ואת עתידה
קלרה והשמש הוא יצירת מופת, ביקורת נוקבת כלפי החיפוש התמידי של בני האנוש למדע וטכנולוגיה והתוצאות הקטלניות שלו: איבוד האנושיות.