הוצאת כתר

התאונה הוא סיפורה של צעירה שמכנה עצמה שפחה חרופה ובן זוגה האדון, שיחסיה הם יחסי שליט רודן-משועבד, יחסי כוח ושליטה. אותה צעירה, הלא היא אלבניה שבשנים ספורות בלבד משתחררת מכבלי המסורתיות

כל הסודות המשפחתיים, ובמשפחה פרסית אין מצב שאין סודות משפחתיים, נפתחים אט אט כמו בצל: הרבה כאב ודמעות. על גן עדן של עצי פרי שמזכירים את העבר, ניחוחות לענה ויסמין שמעוררים געגוע וכאב עצום, של אי ידיעה ושל ידיעה מפרקת. מסופר כמו סיפור אגדה.

האגם עוסק במיסטיקה, פנטזיה, רוחות רפאים, דימיון ומציאות הנפגשים לקראת סופה של העלילה, עם חיבור כל הקצוות וכל השאלות באו על פתרונן. הפשטות שבכתיבה, המינימליזם הם סוד קסמה של בננה יושימוטו והם סוחפים. גם סיפור אהבה אפשר לכתוב כל כך קצר, קולע, חם ואנושי.

באיזשהו מקום קראתי שיושימוטו כותבת תמיד על שני נושאים עיקריים המלווים את יצירה: הייאוש של יפנים צעירים מהחיים המודרניים והדרך שבה ניסיון מר משפיע על דרך חיים. גם בספר זה, הציפורים, בננה יושימוטו מפגישה שני צעירים יפנים, מהגרים מארצות הברית, שמנסים להרגיש את החום והאנושיות של החיים המודרניים, מנסים להרגיש שייכים ומנסים לחיות

בנובלה החדשה של רונית מטלון והכלה סגרה את הדלת, מסתגרת מרגי בחדר השינה של אימה שעות אחדות לפני חתונתה ומכריזה על השילוש "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת", מה שמהווה גרסה מתריסה למול הנוסח "מגורשת, מגורשת, מגורשת"

פני השטח נכתב כדי לסלק את הבורות, את הדעות הקדומות וכדי להכיר לנו את מי שהוגדר עבורנו כ"אויב"

התאריך 28.12 הפך להיות יום מקולל עבורי. רונית מטלון ועמוס עוז הלכו לעולמם בתאריך זה, בהפרש של שנה אחת. שני סופרים אהובים עליי ביותר. התכנית הפעם עוסקת בעמוס עוז, וחברים יקרים שיתפו פעולה ותרמו את מחשבותיהם להאזנה: כאן