הוצאת מכתוב

זהו שיר הלל לקונסטנטין, לאלג'יר, שיר פרוזאי, או פרוזה פואטית. לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול (מוזיאון התמימות, סתירות בתוך ראשי – טרם תורגם). פואטיקה של מרחב וזיכרון, של הגירה, של שחרור ואהבה, שיר שאחרי שמניחים אותו מהידיים, נושמים לרווחה את כל הכאב, המועקה והיופי.

אליאס ח'ורי ואדם דנון מתערבבים ביניהם ולא ברור מי המספר ומה המסופר. מה שבטוח, שאליאס ח'ורי הוא יליד לבנון וכ"אויב המדינה", כמי שהוגדר על ידיי מדינת ישראל, נאסר עליו להיכנס לישראל. ובכל זאת, זהו מסמך מפורט לפרטים קטנים של ראייה, שמיעה, דיבור ובעיקר ריח – שהצליח לתאר בתיאורים מדוייקים כל כך עד כדי שהקורא חושב שהנה הוא כאן.