זיכרון הגוף / אחלאם מסתע'אנמי

אחלאם מסתע'אנמי היא סופרת ממוצא אלג'יראי, ילידת 1953. היא הסופרת הראשונה שפרסמה בשפה הערבית בארצה לאחר השחרור מהקולוניאליזם הצרפתי.

זהו שיר הלל לקונסטנטין, לאלג'יר, שיר פרוזאי, או פרוזה פואטית. לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול (מוזיאון התמימות, סתירות בתוך ראשי – טרם תורגם). פואטיקה של מרחב וזיכרון, של הגירה, של שחרור ואהבה, שיר שאחרי שמניחים אותו מהידיים, נושמים לרווחה את כל הכאב, המועקה והיופי.

זיכרון הגוף, אחלאם מסתע'אנמי, הוצאת מכתוב, 2019. תרגום: מיכל סלע, אחרית דבר: אורית ואקנין-יקותיאלי

להמשיך לקרוא זיכרון הגוף / אחלאם מסתע'אנמי

ילדי הגטו שמי אדם / אליאס ח'ורי

לא היה לי קל לקרוא את ספרו של אליאס ח'ורי, ילדי הגטו שמי אדם. אליאס ח'ורי מדבר על התליין והקורבן, הקורבן שהוא קורבן והבלבול והתעתוע ביניהם. אז מי אני בכלל?

ח'ורי ביקש לתרגם את ספרו החדש ילדי הגטו שמי אדם קודם כל לעברית, ולא בכדי. אולי לראשונה יש כאן סיפור בדיוני-היסטורי על מאורעות הנכבה, על הטבח והכיבוש של אללד, הלא היא לוד, על הגטו שגדרו אנשי הצבא בשנת 1948 פה בישראל. ולוד היא לא היחידה.

המילה גטו היא מילה שמנוכסת לעם היהודי. ראיתי במו עיניי שאנשים לא תהו לבדוק את מהות הכותרת, "אה, גטו"? אמרה לי מישהי עוד עוד לפני שהסברתי על מה הספר, "אני מאוד אוהבת את הסיפורים על השואה ועל ההתיישבות בארץ". לא הוספתי מילה. רציתי שתעמוד על טעותה לבדה והגשתי לה את הספר כדי שתרכוש אותו. לא, לא קל להשוות בין גטו זה לאחר, אבל קיראו בעצמכם את המסמך הראשון והמצמרר הזה.

אליאס ח'ורי, ילדי הגטו שמי אדם, הוצאת מכתוב, 2018. תרגום: יהודה שנהב-שהרבני.

להמשיך לקרוא ילדי הגטו שמי אדם / אליאס ח'ורי