היום במגזין היTרבות אני ממליצה על מנצחת של ישי שריד, אמנות השמחה של גוליארדה ספיינצה, הדיוואן של ג'לאל א-דין רומי, וילדת השלג של אייויי אייווין
להאזנה:
תגית: הוצאת עם עובד
מנצחת / ישי שריד
לספרים של ישי שריד צריך להתכונן נפשית. צריך להתכונן לטלטלה עמוקה, לרציונל, למסר. וגם הפעם, בספרו החדש, מנצחת, הוא מצליח לעשות זאת. וכמו תמיד, אישה היא זו שמובילה
ישי שריד, מנצחת, עם עובד, 2020
קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש
בשנת 2019 תורגמו שלושה ספרים של ג'יימס בולדווין לעברית: שני רומנים וקובץ סיפורים. זה הזמן להכיר לעומק את האיש ופועלו ואת הכתיבה חסרת הרחמים שלו.
ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור
ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג
ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, הוצאת ספריית פועלים, 2019. תרגום: זהר אלמקייס ויואב רוזן
להמשיך לקרוא קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש
אפירוגון / קולום מק'קאן (Apeirogon / Colum McCann)
אפירוגון הוא לא ספר קל לקריאה ולעיכול, גם לליברליים שבינינו. הוא מחטט בפצע מוגלתי ענק שהולך ותוסס, פצע שלא רוצה להגליד. פצע שאנחנו לא עושים דבר כדי לרפא אותו: הסכסוך הערבי-פלשתיני. קולום מק'קאן לא מתכוון לשים פלסטר ולעצום עיניים: הוא חופר עמוק, מטפל כמעט עד השורש. ויש לו פתרון כיצד לרפא את הפצע הזה. לא פתרון שאנחנו לא יודעים עליו, אבל כשמסיימים לקרוא את הספר יש רצון עז לקום ולעשות משהו.
Apeirogon, Colum McCann, Random House
להמשיך לקרוא אפירוגון / קולום מק'קאן (Apeirogon / Colum McCann)
היTרבות – תכנית מספר 30
לכבוד התכנית השלושים, ראיון עם הסופר – יוסי סוכרי
לכבוד צאת ספרו אמזלג, ובכלל
יוסי סוכרי הכין גם את הפלייליסט של התכנית
להאזנה: כאן
שלג / רונית מטלון
שלג, הוא ספרה הבהחלט האחרון של הסופרת האהובה עליי, רונית מטלון. מטלון כתבה את ספריה בקפידה, כל מילה, כל משפט, כל סימבול מונח במקומו. לכל דמות מטרה, לכל עלילה מבנה מיוחד שלה. אפילו המרחב שבו פעלה העלילה שבו נעו הדמויות נבחר בקפידה. את שלג, כך נכתב גם בפרולוג וגם באפילוג, רונית מטלון התחילה לכתוב בשנת 2002. היא כתבה, הניחה, כתבה שוב והניחה. כתבה עוד טיוטא ועוד שתיים. ארבע טיוטות לרומן שלא סגור עד הסוף. הנובלה שהתפרסמה היא אחת מהטיוטות שנבחרה על ידי העורך וחברה הקרוב של מטלון, דרור משעני.
ניגשתי אל קריאתו בחרדת קודש. למעשה לקח לי זמן לגשת אליו. זהו, רונית מטלון לא תכתוב יותר. אז מה רצתה מטלון להגיד לנו בנובלה שלא השלימה?
שלג (נובלה לא גמורה מן העזבון) / רונית מטלון, הוצאת עם עובד, 2019
דוניא / עודא בשאראת
דוניא הוא רומן פוליטי וחברתי שהוא לא נוח לקריאה. לא נוח כיוון שהוא מכיל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, אך בעיקר מכיוון שהוא אגרוף בבטן של ישראל, של מלחמת יום העצמאות (של ישראל, הנכבה של הפלסטינים), של התהום שנפערה בחיי הערבים עם הכיבוש וגירושם מחיי השגרה הנוחה ומלאת החיים.
דוניא / עודה בשאראת, הוצאת עם עובד, 2019. תרגום: מיכל סלע
אמזלג / יוסי סוכרי
ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.
זוהי מסה פילוסופית מבריקה, יצירה בשלה ובוגרת של סופר שהוא בעצם פילוסוף. אמזלג הוא מסוג הספרים שחיכיתי לקרוא בעברית ובישראל.
אמזלג, יוסי סוכרי, עם עובד, 2019
וירג'יניה / דבורה נגבי
בשנת 1988 פורסמה הביוגרפיה הראשונה על וירג'יניה וולף, על ידי האחיין שלה, קוונטין בל. זו ביוגרפיה המתארת לפרטי פרטים את חייה של וירג'יניה וולף, אישה מהפכנית שהתוותה לסופרות רבות את דרכי כתיבתן במאה העשרים. פורסמו גם פרקי יומן של האישה החשובה הזו, אבל לפנינו ביוגרפיה מסוג אחר: רומן ביוגרפי, שנכתב על ידי העורכת והיוצרת דבורה נגבי.
וירג'יניה, דבורה נגבי, עם עובד, 2019
שיבה לריימס / דידיה אריבון
דידיה אריבון הוא סופר, פילוסוף והיסטוריון של צרפת. שיבה לריימס הוא ספרו האוטוביוגרפי כבן למשפחה ענייה וכיצד הצליח להתקבל בחוגי האינטלקטואליים בפאריז, מחוז חלומותיו. על גב הספר נכתב שכשהוא יצא לאור בשנת 2009 הוא הוגדר "אירוע" בעולם הספרות, ואני יכולה להבין את הסיבה. או הסיבות.
את הספר הזה אפשר לקרוא מתוך פרספקטיבה של פייר בורדייה, הסוציולוג, שכפי הנראה מאוד השפיע על אריבון בשילוב תורת המרחב והשפעות מרקסיסטיות ויחסי הכוח במרחב (פוקו, מרקס). אפשר לנתח כל קטע, כל פסקה, כל משפט, תחת משקפיים אלו, ובכך הספר מורכב מאוד. הוא כתוב באופן מאוד רציונלי, ולכן המקטעים הרגשיים מועצמים.
וכן, זהו ספר חשוב, כי מעולם לא קראתי ספר אוטוביוגרפי כל כך סוציולוגי, כי הוא מרגש, ברציונליות שלו, כי הוא עוסק בניעות במרחב, ניעות מעמדית, ניעות מגדרית ובעיקר על הבושה.
שיבה לריימס / דידיה אריבון, הוצאת עם עובד, 2019. תרגום: מיכל בן נפתלי