אנדרו רידקר, 1991, שהאלטרואיסטים הוא רומן הביכורים שלו, מצליח לעורר סקרנות. האלטרואיסטים הוא רומן משפחתי-פסיכולוגי, לאחרונה מכנים זאת דומסטי (יותר בכיוון של "ביתי"), רחב יריעה שהכותרת שלו מעידה על תוכנה ומעוררת שאלה מוסרית: מהם חיים מוסריים טובים?
האלטרואיסטים, אנדרו רידקר, עם עובד, 2020 (2019). תרגום: גיא הרלינג
Andrew Ridker, The Altruits, Viking, 2019
להמשיך לקרוא האלטרואיסטים / אנדרו רידקר Andrew Ridker / The Altruits
לא האמנתי שאזכה לכתוב עוד מילים על הכתיבה הנפלאה ועל כתביו של גבריאל גרסיה מרקס, אחד הסופרים האהובים עליי. מרקס זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1982, היה עיתונאי, תסריטאי, סופר קולומביאני. הוא הלך לעולמו בשנת 2014 בשל סיבוך של דלקת ריאות.
הספר האחרון של מרקס שתורגם היה זכרונות מהזונות העצובות שלי בשנת 2004, וב 2002 יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו, לחיות כדי לספר, שניהם בהוצאת עם עובד. הספר הראשון שלו שקראתי היה מאה שנים של בדידות, בשנות העשרים המוקדמות שלי (הספר הנמכר ביותר בשפה הספרדית, אחרי התנ"ך, נמכר ביותר 50 מיליון עותקים בעשרים וחמש שפות שונות), וללא ספק התגעגעתי מאוד לכתיבה המיוחדת שלו. סיפורו של ניצול הוא נובלה שונה, כיוון שהיא סיפור עיתונאי, מעין ביוגרפיה על ניצול ששרד עשרה ימים בים.
סיפורו של ניצול, גבריאל גרסיה מרקס, עם עובד, 2020 (1955). תרגום: ליה נרגד
The Story of a Shipwreck Survivor, Gabriel García Márquez
היום במגזין היTרבות אני ממליצה על מנצחת של ישי שריד, אמנות השמחה של גוליארדה ספיינצה, הדיוואן של ג'לאל א-דין רומי, וילדת השלג של אייויי אייווין
להאזנה:
לספרים של ישי שריד צריך להתכונן נפשית. צריך להתכונן לטלטלה עמוקה, לרציונל, למסר. וגם הפעם, בספרו החדש, מנצחת, הוא מצליח לעשות זאת. וכמו תמיד, אישה היא זו שמובילה
ישי שריד, מנצחת, עם עובד, 2020
בשנת 2019 תורגמו שלושה ספרים של ג'יימס בולדווין לעברית: שני רומנים וקובץ סיפורים. זה הזמן להכיר לעומק את האיש ופועלו ואת הכתיבה חסרת הרחמים שלו.
ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור
ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג
ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, הוצאת ספריית פועלים, 2019. תרגום: זהר אלמקייס ויואב רוזן
להמשיך לקרוא קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש
אפירוגון הוא לא ספר קל לקריאה ולעיכול, גם לליברליים שבינינו. הוא מחטט בפצע מוגלתי ענק שהולך ותוסס, פצע שלא רוצה להגליד. פצע שאנחנו לא עושים דבר כדי לרפא אותו: הסכסוך הערבי-פלשתיני. קולום מק'קאן לא מתכוון לשים פלסטר ולעצום עיניים: הוא חופר עמוק, מטפל כמעט עד השורש. ויש לו פתרון כיצד לרפא את הפצע הזה. לא פתרון שאנחנו לא יודעים עליו, אבל כשמסיימים לקרוא את הספר יש רצון עז לקום ולעשות משהו.
Apeirogon, Colum McCann, Random House
להמשיך לקרוא אפירוגון / קולום מק'קאן (Apeirogon / Colum McCann)
לכבוד התכנית השלושים, ראיון עם הסופר – יוסי סוכרי
לכבוד צאת ספרו אמזלג, ובכלל
יוסי סוכרי הכין גם את הפלייליסט של התכנית
להאזנה: כאן
שלג, הוא ספרה הבהחלט האחרון של הסופרת האהובה עליי, רונית מטלון. מטלון כתבה את ספריה בקפידה: כל מילה, כל משפט, כל סימבול מונח במקומו; לכל דמות מטרה, לכל עלילה מבנה מיוחד; אפילו המרחב שבו מתרחשת העלילה שבה נעות הדמויות נבחרת בקפידה. את שלג, כך נכתב גם בפרולוג וגם באפילוג, רונית מטלון התחילה לכתוב בשנת 2002. היא כתבה, הניחה, כתבה שוב והניחה, כתבה עוד טיוטא ועוד שתיים: ארבע טיוטות לרומן שלא סגור עד הסוף. הנובלה שהתפרסמה היא אחת מהטיוטות שנבחרה על ידי העורך וחברה הקרוב של מטלון, דרור משעני.
ניגשתי אל קריאתו בחרדת קודש. למעשה לקח לי זמן לגשת אליו. זהו, רונית מטלון לא תכתוב יותר. אז מה רצתה מטלון להגיד לנו בנובלה שלא השלימה?
שלג (נובלה לא גמורה מן העזבון) / רונית מטלון, הוצאת עם עובד, 2019
דוניא הוא רומן פוליטי וחברתי שהוא לא נוח לקריאה. לא נוח כיוון שהוא מכיל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, אך בעיקר מכיוון שהוא אגרוף בבטן של ישראל, של מלחמת יום העצמאות (של ישראל, הנכבה של הפלסטינים), של התהום שנפערה בחיי הערבים עם הכיבוש וגירושם מחיי השגרה הנוחה ומלאת החיים.
דוניא / עודה בשאראת, הוצאת עם עובד, 2019. תרגום: מיכל סלע
ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.
זוהי מסה פילוסופית מבריקה, יצירה בשלה ובוגרת של סופר שהוא בעצם פילוסוף. אמזלג הוא מסוג הספרים שחיכיתי לקרוא בעברית ובישראל.
אמזלג, יוסי סוכרי, עם עובד, 2019
