לקרוא ספר של סמואל בקט אחרי שנים רבות כל כך, זה מסג' למוח. מרפי הוא ספר שלוחץ על כל התאים האפורים, כל מה שידעת ולא ידעת: כל משפט הוא רפרנס לאוצר בלום מההיסטוריה, המיתולוגיה, הדת, כתבי הדת, הפילוסופיה, האסטרונומיה, האסטרולוגיה, הגיאוגרפיה וכל מדע שלא הזכרתי.
לכן, לפני שאכתוב על הספר אשבח בכל סופרלטיב אפשרי את המתרגם, עמרי אשר, שטרח להבהיר לקורא את מה שחלילה פספס: הסברים מדוקדקים, מפורטים ומדוייקים; ועורך התרגום: מנחם פרי. נפלא!
לכן, את מרפי צריך לקרוא לאט, לאט אבל בטוח.
מרפי, סמואל בקט, הספריה החדשה, 2020. תרגום: עמרי אשר
Samuel Beckett, Murphy, 1938
שלום לכם המאזינים והקוראים הקבועים והיקרים שלי!
איזו נחת! חוריה – אנתולוגיה מפוארת, מרשימה, מעוררת מחשבה אחת שמאתגרת את הפמיניזם הערבי שערך, תרגם ואסף אלון פרגמן. חוריה מאגדת 52 סיפורים קצרים, קצרים מאוד ואף כאלו שהם על סף השירה מתימן, סוריה, פלשתין, לבנון, סעודיה, מרוקו ועוד ועוד, שמאירים באור יקרות את הכתיבה הנשית המודרנית בעולם מסורתי ושמרני.
הקריאה בספרו של טא-נהסי קואטס בין העולם וביני דורשת חשיבה רציונלית מעמיקה אך גם מכאיבה את הנפש. טוב עשו הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה קטנה וחשובה – אדום דק, שתרגמו את הספר החשוב הזה. הספר בין העולם וביני חשוב מכמה בחינות: ראשית, הוא ממלא ואקום אידיאולוגי הגותי לגבי האדם השחור והגוף השחור ומקומו בתרבות ובחברה. שנית, הוא מנכיח את קיומו של קולוניאליזם בעולם פוסט קולוניאליזם, ובכך את בעיית הגזע והגזענות שלא נעלמת ואולי אף מתרחבת. שלישית, הוא חוזר לבעיית הגוף השחור של פרנץ פאנון. ובכך ההכרה כי הגוף האנושי אינו רק נתון ביולוגי אלא גם תוצר חברתי-תרבותי והיסטורי. רביעית, הוא מעלה בעיה מורכבת יותר: היכולת של הורה שחור להגן על בנו (השחור). כשאתם קוראים את הספר הזה, נסו לקרוא אותו בעיניים של "שחור", "מזרחי", "פלשתיני" או אפילו בעיני אישה.