למי שהתגעגע לרב מכר מסוג רודף העפיפונים, הגיע לספר הנכון!
אך הפעם: ספר עם מסר!
אמיטה טראסי (תרגום: רחלי לביא) ברומן מרשים, מטלטל, סוחף ומרגש על תעשיית מסורת הדוואדאסי – מסורת זונות המקדש. צבע השמיים שלנו הוא סיפורן של בנות-ילדות שנאנסות בשם המסורת והקסטות למסחר בזונות ילדות, לא במאה התשעה עשרה, גם לא במאה שעברה, אלא כאן ועכשיו – המאה העשרים ואחת, שמקומות כמו הודו לא קיבלו על עצמם את חוק זכויות האדם, חוק הסחר בנשים, זכויות נשים או זכויות הפרט. עולם של קסטות שאין בו התניידות.
צבע השמיים שלנו, אמיטה טראסי, הוצאת אריה ניר
שלום לכם המאזינים והקוראים הקבועים והיקרים שלי!
איזו נחת! חוריה – אנתולוגיה מפוארת, מרשימה, מעוררת מחשבה אחת שמאתגרת את הפמיניזם הערבי שערך, תרגם ואסף אלון פרגמן. חוריה מאגדת 52 סיפורים קצרים, קצרים מאוד ואף כאלו שהם על סף השירה מתימן, סוריה, פלשתין, לבנון, סעודיה, מרוקו ועוד ועוד, שמאירים באור יקרות את הכתיבה הנשית המודרנית בעולם מסורתי ושמרני.
הקריאה בספרו של טא-נהסי קואטס בין העולם וביני דורשת חשיבה רציונלית מעמיקה אך גם מכאיבה את הנפש. טוב עשו הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה קטנה וחשובה – אדום דק, שתרגמו את הספר החשוב הזה. הספר בין העולם וביני חשוב מכמה בחינות: ראשית, הוא ממלא ואקום אידיאולוגי הגותי לגבי האדם השחור והגוף השחור ומקומו בתרבות ובחברה. שנית, הוא מנכיח את קיומו של קולוניאליזם בעולם פוסט קולוניאליזם, ובכך את בעיית הגזע והגזענות שלא נעלמת ואולי אף מתרחבת. שלישית, הוא חוזר לבעיית הגוף השחור של פרנץ פאנון. ובכך ההכרה כי הגוף האנושי אינו רק נתון ביולוגי אלא גם תוצר חברתי-תרבותי והיסטורי. רביעית, הוא מעלה בעיה מורכבת יותר: היכולת של הורה שחור להגן על בנו (השחור). כשאתם קוראים את הספר הזה, נסו לקרוא אותו בעיניים של "שחור", "מזרחי", "פלשתיני" או אפילו בעיני אישה.