תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
במאמר זה אדון בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון של ספרו של ניר ברעם הארץ שמעבר להרים. הוא מאגד בתוכו לא רק את תפיסת האחר – כיצד אנחנו כישראלים, כובשים, רואים את הצד השני אלא כיצד "האחר", הנכבש, רואה אותנו הישראלים.
ספריו של ארנון גרונברג מרתקים, הם לא נותנים מנוח, נכנסים לקרביים, אף על פי שלרוב זה נעשה במשפטים קצרים וחדים, בכתיבה מינימליסטית אך מטרידה.
ספריו וסרטיו של פיליפ קלודל מוכרים לקורא ולצופה הישראלי בתעוזתם ובתחושת המחנק שהם מותירים בו, הנפשות האפורות שזכה לפרסים רבים, דו"ח ברודק ונכדתו של מר לין תורגמו והנגישו את כתיבתו המיוחדת, כמו גם סרטו לאהוב אותך מאז.
הפרגמנטים של קרול שוורץ מזוקקים, מדוייקים, מחושבים וכתובים היטב, ניכר שהכתיבה של הספר ארכה שנים ודמותו של קרול שוורץ היא דמות דמיונית מגובשת ומפותחת היטב. אני חושדת שקרול שוורץ הוא הטרונים לניצן ויסמן
רעב הוא ספר על רעב פיזי, חומרי, לאוכל, להזנה ורעב נפשי לאהבה ולהתקבלות. זהו ספר על היחס של הממסד והחברה לגוף שלה ולגוף של אוביסים
ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.
לספרה החדש של ניקול קראוס, יעל אפל, יש שתי עלילות מקבילות, כל פרק מציג לסירוגין עלילה שונה, של שתי דמויות שנסחפות אחרי גורלן ללא שליטה סובייקטיבית.