איך לצייר איש מת / שרה הול

שרה הול היא סופרת ומשוררת אנגליה. הרומן השני שלה, The Electric Michelangelo, קיבל את פרס מאן בוקר לשנת 2004. יש לה תואר באמנות והיסטוריה אנגלית ותואר שני בכתיבה יוצרת. בשנת 2013 היא נכללה ברשימת גרנטה של 20 הסופרים הצעירים הטובים ביותר, משנת 2016 היא חברה בחברה המלכותית לספרות.

איך לצייר איש מת, הרומן הרביעי של שרה הול, בוחן את חייהם של ארבעה אמנים – שני בריטים ושניים איטלקים – המופיעים בפרקים שונים עם מצבים סיפוריים ותקופות זמן משלהם, משנות השישים ועד ימינו במיזוג אינטליגנטי של אמנות, מרחב, חלל וזמן, ארוס ותנטוס.

איך לצייר איש מת, שרה הול, הוצאת מחברות לספרות 2011 (2009). תרגום: אביעד שטיר

How to Paint a Dead Man, Sarah Hall, Faber Faber, 2009

להמשיך לקרוא איך לצייר איש מת / שרה הול

קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש

בשנת 2019 תורגמו שלושה ספרים של ג'יימס בולדווין לעברית: שני רומנים וקובץ סיפורים. זה הזמן להכיר לעומק את האיש ופועלו ואת הכתיבה חסרת הרחמים שלו.

ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור

ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג

ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, הוצאת ספריית פועלים, 2019. תרגום: זהר אלמקייס ויואב רוזן

להמשיך לקרוא קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש

Killing Commendatore (הרג הקומנדטורה) / הרוקי מורקמי

לפורלו משקיף על בית הקומנדטורה בזמן שאדונו, דון ג'ובאני, מתגנב פנימה במטרה לפתות את דונה אנה. דונה אנה מופיעה רודפת אחרי דון ג'ובאני המחופש, והיא זועקת לעזרה. אביה, הקומנדטורה, מופיע ומזמין את ג'ובאני לדו קרב,תוך כדי שדונה אנה ממהרת להזעיק עזרה. ג'ובאני דוקר את הקומנדטורה למוות, ובורח ללא שתיוודע זהות. זוהי סצינת הפתיחה, גינת בית הקומנדטורה, של האופרה הידועה דון גובאני, של וולפגנג אמדאוס מוצרט. הסצינה הזו היא המוטו של ספרו החדש של הסופר היפני הרוקי מורקמי, Killing Commendarore.
הרוקי מורקמי שקצת התקשינו לעכל בצוקורו טזאקי חסר הצבע חוזר ובגדול. הסופר היפני -שהנרטיבים בספריו נעים בין מודע לתת מודע, בין העולם בהווה ליקום אחר, בין זיכרון לריאליזם, הניעות בגבולות הללו, ובגבולות ממשיים אחרים – מתרגל את הקוראים הפעם במושגים השאולים מהספרות בתוך הסיפר עצמו: רעיון, מטאפורה ודאבל מטאפורה.
כשהספר יצא לאור בסין הוא סווג כ"מגונה", ואסור היה להפיץ אותו מתחת לגיל שמונה עשרה. אחרי עתירה של ציבור הקוראים, הספר חזר למדפים לאחר שהורד ממנו לקראת יריד הספרים בהונג קונג. הרוקי מורקמי כונה כ"עוכר יפן" בשל ההתייחסות לטבח ננקינג מנקודת מבט סינית.

הרג הקומנדטורה (Killing Commendatore) / הרוקי מורקמי, 2019

להמשיך לקרוא Killing Commendatore (הרג הקומנדטורה) / הרוקי מורקמי

שלג / רונית מטלון

שלג, הוא ספרה הבהחלט האחרון של הסופרת האהובה עליי, רונית מטלון. מטלון כתבה את ספריה בקפידה: כל מילה, כל משפט, כל סימבול מונח במקומו; לכל דמות מטרה, לכל עלילה מבנה מיוחד;  אפילו המרחב שבו מתרחשת העלילה שבה נעות הדמויות נבחרת בקפידה. את שלג, כך נכתב גם בפרולוג וגם באפילוג, רונית מטלון התחילה לכתוב בשנת 2002. היא כתבה, הניחה, כתבה שוב והניחה, כתבה עוד טיוטא ועוד שתיים: ארבע טיוטות לרומן שלא סגור עד הסוף. הנובלה שהתפרסמה היא אחת מהטיוטות שנבחרה על ידי העורך וחברה הקרוב של מטלון, דרור משעני.

ניגשתי אל קריאתו בחרדת קודש. למעשה לקח לי זמן לגשת אליו. זהו, רונית מטלון לא תכתוב יותר. אז מה רצתה מטלון להגיד לנו בנובלה שלא השלימה?

שלג (נובלה לא גמורה מן העזבון) / רונית מטלון, הוצאת עם עובד, 2019

להמשיך לקרוא שלג / רונית מטלון

תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק

אם כל זה היה בבחינת מנהרת ייסורים שאלוהים אילץ אותה לזחול בתוכה,

מי שתגיח מתוכה לא תהיה האישה החלשה שהיתה פעם

(הממזרה מאיסנבול, 2008, עמ' 42)

מבוא

במאמר זה אני מבקשת לצאת למסע אינטרדיסציפלינרי אחרי מרחבי הקיום הנשי, האישי והתרבותי, המאפיינים את ספריה של הסופרת אליף שאפאק. את הדיון בספריה של אליף שפאק, ובעיקר את הדיון בנושא הניעות במרחבים, אבחן באמצעות מאמרה החשוב של גלוריה אנזלדואה (Anzaldúa )  "המסטיסה החדשה", תוך התמקדות בשלושה מספריה של הסופרת אליף שאפאק: הממזרה מאיסטנבול[i] (2007), כבוד (2012) ו Three Daughters of Eve (2016)[ii]. בספריה, אליף שאפאק מערערת על המסע הבינארי-ליניארי של הדמות ההגמונית הפטריארכלית ומציגה מסע נשי מעגלי שיוצר דמות מסטיסטית חדשה, היברידית[iii], כפי שאציג בעבודתי, שמכילה בתוכה מרחבים שונים ללא הגדרות מכריעות ומגבילות.

להמשיך לקרוא תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק

אמריקנה / צ'יממננדה נגוזי אדיצ'ה

את הספר המקסים והמרגש הזה, אמריקנה, קראתי בשפת המקור (אנגלית) כשיצא לאור בשנת 2013. בשנת 2015 הוא תורגם לעברית לעילא ולעילא על ידי גיל שמר. ולמה נזכרתי לכתוב עליו עכשיו?

אני לומדת תואר שני בלימודי תרבות באוניברסיטה הפתוחה. נרשמתי לקורס "סוגיות במעברים ובמגעים בין תרבויות" וכשקיבלתי את חומר הלימוד בדואר שמחתי לראות את הספר בין חומרי הקריאה לקורס. כשנשאלתי מה הספר הזה קשור לקורס – צהלתי וקראתי שאין כמוהו להיות קשור לקורס שמדבר על מעברים ומגעים בין תרבויות. כמה כיף שמתקיימים הקשרים תרבותיים ומממשים תיאוריות יחד עם מוצרים תרבותיים, כמו ספרים וסרטים.

אז כשאתה קורא בפעם השנייה ספר, ולאחר פרספקטיבה של זמן לא מועט, ולאחר לימודי תרבות – הקריאה בספר הנהדר הזה היא קריאה שונה, אתה מבין אחרת ומיישם תיאוריות שלמדת.

זהו ספרה השלישי של הסופרת והפמיניסטית, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה, שכותבת באנגלית.

אמריקנה, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה, מחברות לספרות, שוהם, 2015. תרגום: גיל שמר

Americana,  Chimamanda Ngozi Adichie, Alfred A. Knopf, 2013

להמשיך לקרוא אמריקנה / צ'יממננדה נגוזי אדיצ'ה

Nine Lunar Months of Birth – Spatial Mobility as Intertextual Mestizaian Expression in Shafak's Honor

My Lecture in Leed Gender Conference 

In this presentation, I would like to discuss Elif Shafak's books through Gloria Anzaldúa's important article "The New Mastisa", focusing on one book by Elif Shafak that will be a case study: Honor (2012). In her books, Elif Shafak challenges the binary-linear journey of the patriarchal hegemonic figure and presents a journey that creates a new, hybrid, mystical figure, as I will present, which contains various spaces without decisive and restrictive definitions.

I would like to claim that the main protagonists of Elif Shafak books live in the border areas, live in all cultures and blend into many worlds, and maintains a dialogue between spaces that are seemingly dichotomous.

להמשיך לקרוא Nine Lunar Months of Birth – Spatial Mobility as Intertextual Mestizaian Expression in Shafak's Honor

זיכרון הגוף / אחלאם מסתע'אנמי

אחלאם מסתע'אנמי היא סופרת ילידת תוניס, חיה באלג'יר, ילידת 1953. היא הסופרת הראשונה שפרסמה בשפה הערבית בארצה לאחר השחרור מהקולוניאליזם הצרפתי.

זהו שיר הלל לקונסטנטין, לאלג'יר, שיר פרוזאי, או פרוזה פואטית. לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול (מוזיאון התמימות, סתירות בתוך ראשי – טרם תורגם). פואטיקה של מרחב וזיכרון, של הגירה, של שחרור ואהבה, שיר שאחרי שמניחים אותו מהידיים, נושמים לרווחה את כל הכאב, המועקה והיופי.

זיכרון הגוף, אחלאם מסתע'אנמי, הוצאת מכתוב, 2019. תרגום: מיכל סלע, אחרית דבר: אורית ואקנין-יקותיאלי

Memory in The Flesh, Ahlam Mosteghanemi, 1993

להמשיך לקרוא זיכרון הגוף / אחלאם מסתע'אנמי