נשים

במסגרת המאמר אציג את יחסי הגומלין שבין חברה ותרבות על פי הפרדיגמה של חוקרי אסכולת ברמינגהם, תוך בחינת תוצר תרבותי שעל פיו ניתן לחקור מערכת יחסים זו. לשם כך, אסקור תחילה את מקורותיה של אסכולת ברמינגהם, חוקריה, השפעותיה והביקורת עליה, אמשיך תוך ניתוח יחסים אלו על רקע ייצוג זהות מגדרית בספרות בעולם המוסלמי תוך שאטען כי סופרות בעולם המוסלמי כותבות מתוך דחפים אמביוולנטיים

הספר מסופר בגוף ראשון, אני לא חושבת שזהו רומן מתח, לא רומן היסטורי, ולא רומן חניכה והתבגרות. זהו ספר שיש בו מתח, אך אין זה ספר מתח, וכל הזמן קורה משהו שמניע את העלילה, שמפתיע, זהו אינו רומן היסטורי, וגם לא רומן חניכה או התבגרות. זה כלום מכל זה, אבל גם הכל.

שנים עשר השבטים של האטי מובילים אותנו דווקא להגר, האמא-עבד הארכיטיפטית, שנאלצה לקחת את בנה ולברוח למצרים. כאן ראוי לציין שאיאנה מאתיס הושפעה משתי נשים שהיו מורותיה והאטי הופכת להיות דמות המושפעת משתיהן

ספר מופלא על מסעה של הגיבורה הראשית מהמקום העלוב שבו היא חיה אל העולם הזוהר ובחזרה לאותו מקום.

כל הסודות המשפחתיים, ובמשפחה פרסית אין מצב שאין סודות משפחתיים, נפתחים אט אט כמו בצל: הרבה כאב ודמעות. על גן עדן של עצי פרי שמזכירים את העבר, ניחוחות לענה ויסמין שמעוררים געגוע וכאב עצום, של אי ידיעה ושל ידיעה מפרקת. מסופר כמו סיפור אגדה.

אליף שאפאק שוב כותבת על זכויות נשים, זכויות האדם (באשר הוא אדם), פמיניזם ומיסטיקה. אך מעל הכל היא כותבת הפעם על הדת – הקוראן. היא כותבת על קריאה מחודשת בקוראן, קריאה עמוקה, קריאה מתוך אהבת האדם, כבוד לאישה, קריאה נשית של הקוראן.

למרות שכבוד קריא מאוד ועל פניו קליל מרוכז וכתוב היטב, הוא רבוד ברבדים רבים. שאפאק מרכזת את כל החומרים הללו לכלל סיפור אחד חזק ויציב, מול הסולטאן של המשפחה, הסולטאן של אימא שלו – המדרבנת המגנה החרדה, הסולטאן שעל פיו מתרחשת העלילה