סופרות ישראליות

הרובע הקטן הוא רובע ילדותה, זיכרונותיה ואהבותיה הישנות והגעגועים ואילו הרובע בעג'מי הוא הולדתה השנייה, המקום בו היא מגדלת את ילדיה והמקום בו היא מתה

בדרכה הרציונאלית יודעת עינהר לעורר חשקים, להעביר תסכולים ולפגוע באופן כזה שמשאיר תמיהה בקורא. עינהר גם מאפשרת לקורא אינטרפרטציה אישית וחשיבה עצמאית. היא בהחלט מאתגרת את הקורא שלה

בין כל הדמויות הללו יש חוט הנרקם בעדינות רבה וברקמה מיומנת הם נשזרים זה בזה, הרקמה הזאת מתבהרת אט אט עד סופו של הספר, סוף שאני מציעה לכם לקחת לאט ובנשימה סדורה, כי טל ניצן הולכת לפגוע איפה שהכי כואב. היא בוחרת את דמויותיה ומעניקה להם נפח ומימד פסיכולוגי ונוירוטי, מטפלת בדמויות באהבה אמיתית, ומניעה אותן בשליטה קלילה

לעלילה אין זמן ומקום ממשי, לדמויות יש שמות אך מעבר זה איננו יודעים על מקום וזמן ההתרחשות, מה שמגביר את התחושה שזה יכול לקרות בכל זמן ובכל מקום – עדיין אין אנו סובלניים וסבלניים כלפי בעלי נכויות. מושון כותבת במשפטים ארוכים מאוד, מה שעלול להיות לו אפקט מכביד, מעייף ומעצים את תחושת הניכור והאבל בו שרויה הדמות

 זהו ספר נפלא שרבוד ברבדים אינספור ומלא במשמעויות, מוער בהערות שוליים מועילות, מאירות וחשובות. הספר מאיר מחדש את דמותה של ז'קלין כהנוב, אישה חזקה, אינטליגנטית שהעמידה את האישה המזרחית על רגליה.

ספר מסקרן, ישראלי מאוד, שעוסק בבחירה, על משובה סטודנטיאלית, געגוע, זיכרון ופנומנולוגיה. טלי כהן-צדק לקחה רעיון פילוסופי, במודע או שלא במודע, ויצרה עלילה קצבית ומרתקת

בנובלה החדשה של רונית מטלון והכלה סגרה את הדלת, מסתגרת מרגי בחדר השינה של אימה שעות אחדות לפני חתונתה ומכריזה על השילוש "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת", מה שמהווה גרסה מתריסה למול הנוסח "מגורשת, מגורשת, מגורשת"

ללכת למקום אחר הוא ספר שעוסק בפלישת הנאצים לתוניס, מחנות העבודה, הרעב והמוות אבל לא רק. זהו ספר מטריארכלי והמרחב הדומסטי של הנשים בו, בעולם שבו הגבר מחליט ושולט, לכאורה.

הכתיבה של טואג, היא לירית, פואטית, עדינה, תוך מחקר עמוק, רגיש ויסודי. שבודק את מקומו של האדם מול עצמו, מול המקום ומול אלוהיו, ובודקת את היהדות ומשמעותה. לכן, בהרבה מובנים הוא מאוד אקזיסטנציאליסטי