דויד גרוסמן / אתי החיים משחק הרבה

שמעתי מהרבה מחבריי שהם מאוכזבים מספרו החדש של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה. הסיבה העיקרית לאכזבה נבעה מכך שהדיבר בספר הוא אינו דויד גרוסמן, ספר שאינו אופייני לו, אין בו את הרבדים העמוקים שאנחנו רגילים בו, ועוד טרוניות..

בכל זאת קראתי את הספר וביני לביני החלטתי: זה בהחלט קולו וכתיבתו של דויד גרוסמן. אמנם אין בו את העומקים והרבדים שגורמים לקורא שלו לקרוא לאט, להבין, לעצור, לחשוב ולהרגיש. אבל הספר הזה, אתי החיים משחק הרבה, הוא ספר עוצמתי כשלעצמו, מרגש וסוחף ובעל ערך מוסף: הוא מספר לנו לא רק על נשים – שזה מושא ספריו של דויד גרוסמן – על המורכבות שבין נשות משפחה חזקות ועוצמתיות ואבא אחד שהוא לב אחד גדול. הוא מספר סיפור שעוד לא סיפרו לנו: השואה כפי שקרתה בסרביה-קרואטיה.

וכן, הקורא נסחף לכל דמות ודמות, כועס, חומל, מחבק, מתאכזב, מתרצה והכל חוזר חלילה.

דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, הקיבוץ המאוחד, 2019

להמשיך לקרוא דויד גרוסמן / אתי החיים משחק הרבה

לימסול / ישי שריד

בספרו של ישי שריד לימסול, 2009, רוב הגיבורים הם גברים. מלבד אישה אחת ששמה דפנה. שמו של הגיבור הראשי אינו ידוע, אבל הוא יכול להיות כל אחד. הגיבור, הדמות הראשית, הוא חוקר בשב"כ עצורים בטחוניים, הוא נשוי ויש לו ילד.

אני תוהה אם חוקר השב"כ הוא הדמות הראשית, למרות שהוא טומן בחובו את מרכז הספר – יחסי אבות ובנים, מכיוון שדמותה של דפנה היא המניעה את העלילה.

ישי שריד לימסול, 2009, הוצאת עם עובד

להמשיך לקרוא לימסול / ישי שריד

המנהרה / א.ב. יהושע

זו התרגשות מאוד מיוחדת כשא.ב. יהושע מוציא ספר חדש. מה עוד יכול לחדש מי שכבר כתב על הכל: זוגיות, הומור, יחסי אדם מדינה, יחסי אדם לאדם, יחסי הורים-ילדים, יחסי כובש נכבש… ?

מה שנשאר זה לרקוח הכל לכדי משל אחד.

משל?

כן. א.ב. יהושע חוזר לחומרים שהאדירו אותו. הוא רוקח הכל לכדי סיפור אחד שיש בו הכל, אבל ה-הכל הזה מרומז בסיפור נפלא, ורק צריך לקלף את השכבות בזהירות. יגעת ומצאת! המנהרה הוא ללא ספק, רומן מופת!

המנהרה / א.ב. יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה, 2018

להמשיך לקרוא המנהרה / א.ב. יהושע