סין

ניכר שבק בקיאה היטב במנהגים היהודיים, בחגים, הדלקת נרות, הסיפור מהול בפסוקים מהתנ"ך, ופיאוני אפילו מודעת לשמותיו הרבים של האל של היהודים. בספריה נוכל למצוא קווים מקבילים שמעידים על כתיבתה המיוחדת: בסיפוריה המקום הוא סין או מרחבי אסיה, הזמן הוא תמיד סיפור היסטורי,

צפרדעים מהווה ביקורת על המפלגה הקומוניסטית, על המשרד לתכנון המשפחה ועל הרדיפה והעוני של האזרחים. הספר קריא ומתובל בהומור וביקורת של הסופר. הביקורת מוסתרת על ידי שימוש בסמלים מהמיתולוגיה ועל ידי הומור, מלווה בסיפורים על המיתולוגיה, אמונות תפלות, שדים והמון מסורת,

ספר חשוב, מאלף, רעיון של אדם הנמצא בקומה ומספר את הסיפור – על כל מורכבויותיו כתוב באופן מפורט, מעניין קריא ומסקרן,  ומתורגם לעילא. הספר פורסם שנה לפני יום השנה ה-20 לאירועי כיכר טיינאנמן ועם תחילת המשחקים הפוליטיים, מטרתו היא כמובן לזכור ולא לשכוח, ולהתעורר מהתרדמה שהעיר והמדינה נמצאים בה.

ונכון שדורה אדומה וחיים ומוות מתישים אותי הם ספרים שונים, כתיבה שונה, אך הנאה שונה. אם דורה אדומה כתוב באופן איטי, פורט על נימי הרגש בכל שורה בכל מילה, הרי שחיים ומוות מתישים אותי הוא ספר בעל קצב קצת יותר מהיר, נע בין גבולות הריאליזם והפנטזיה, ציני, ביקורתי, ואף מתובל בהומור שחור