תגית: ספרות איטלקית

אלנה פרנטה, כבר כולם יודעים, היא לא ידועה. זהו שם עט לסופרת איטלקיה שאינה מוכנה להיחשף. אני עוקבת אחרי ספריה מאז אהבה מטרידה, ימי הנטישה. אבל ללא ספק הרומנים הנפוליטניים הם אלו שהביאו לפרסומה. אלו היו הישג ספרותי בינלאומית, שתורגמו לעשרות שפות.

פרנטה נודעה בזכות דיוקנאותיה של נשים אינטנסיביות ואינטליגנטיות כשהן מביטות בצד המכוער של החוויה הנשית: בגידה, אמהות סרבנית, הדחיפה והמשכה של חברות תחרותית. חיי השקר של המבוגרים, שמתפרסם חמש שנים אחרי הרומנים הנפוליטניים, מצדיק את ההמתנה של מעריצי פרנטה.

חיי השקר של המבוגרים, אלנה פרנטה, הספריה החדשה, 2020. תרגום: אלון אלטרס, עורך תרגום: מנחם פרי

Elena Ferrante, The Lying Life of Adults

להמשיך לקרוא חיי השקר של המבוגרים / אלנה פרנטה

אמנות השמחה, נכתב במשך תשע שנים, מ 1967 ועד 1976, אך לא פורסם אלא לאחר מותה. בן זוגה של גוליארדה ספיינצה פרסם אותו באופן עצמאי בשנת 1998. בשנת 2008 הוא תורגם לצרפתית (הראשונה לפרסם ספרות אירוטית), בשנת 2013 הוא תורגם לאנגלית, ורק עכשיו לעברית.

אמנות השמחה עוקב אחרי מודסטה, שנולדה ב -1 בינואר 1900 וגדלה בסיציליה הכפרית. זהו רומן היסטורי שמתאר את עליית הפאשיזם באיטליה וירידתו תוך התפתחות חייה של מודסטה, שכשמה – כן אין היא. ככל שאיטליה הופכת להיות פאשיסטית יותר כך מודסטה מתירנית יותר, ליברלית, אנרכיסטית ותומכת בקומוניסטים. אני יכולה להבין את הסנסציה שהספר עורר עם פרסומו.

אמנות השמחה הוא כמו-רומאן הדרכה לשחרור אישי, מיני, אי ציות אישי ופוליטי. אבל מה שהיה נראה כסנסציה בשנות השבעים, נראה עכשיו די תמים.

גוליארדיקו משמעו אמיץ, חסר דאגות, וספיינצה משמעה חוכמה. אימה של ספיינצה, מריה ג'ודיצה, הייתה מארגנת ועיתונאית סוציאליסטית ידועה. אביה – בעלה השני של ג'ודיצה, עורך הדין הסוציאליסט, ג'וזפה ספיינצה – משך את בתו מבית הספר כדי להגן על מוחה מתוכנית הלימודים הפשיסטית.

אמנות השמחה, גוליארדה ספיינצה, הספריה החדשה, 2020. תרגום: שירלי פינצי לב

להמשיך לקרוא אמנות השמחה / גוליארדה ספיינצה

קריאה בשניים או שלושה מספריו של סופר מסויים (במקרה זה של דומניקו סטרנונה) מחייבת קריאה השוואתית, למצוא מכנים משותפים או הבדלים שמעידים על קורפוס הכתיבה של אותו סופר.

הקריאה בספריו של סטרנונה הבהירה לי שני דברים עיקריים: את הניעות במרחבים שמרכזם נאפולי וההשוואה המתבקשת לנאפולי אחרת, זו של אלנה פרנטה

שרוכים, דומינקו סטרנונה, הוצאת כתר, 2018. תרגום: יעל קריצ'וק

תעלול, דומניקו סטרנונה, הוצאת כתר, 2019, תרגום: שירלי פינצי לב

להמשיך לקרוא דומניקו סטרנונה: קריאה ב"שרוכים" וב"תעלול"

מרקו לודולי, 1956, סופר איטלקי, מורה במקצועו.

מודה שטרם קראתי את שתי הנובלות הקודמות, איטליה ענן, שתורגמו לא מזמן. הנזירה, כך הבנתי תוחם מעין טרילוגיה. בביקור בדף הויקיפדיה של לודולי הבנתי שדווקא נזירה יצא לאור בשנת 2008, ואילו "איטליה" 2010. בכל מקרה עבודותיו הרבות של לודולי זכו לפרסים רבים.

אני מוצאת בנובלה נושאים מאתגרים: אמונה, ביקורת, יחסי משפחה כצופה מן הצד, אבל בעיקר – העיסוק במגדר. המספרת היא אישה-נזירה, מאוד מאתגר מבחינתו של לודולי לכתוב כ"אישה" ולחקור את עולמה כנזירה.

נזירה, מרקו לודולי, הקיבוץ המאוחד, 2017. תרוגם: ארנו בר

להמשיך לקרוא נזירה / מרקו לודולי