קריאה בשניים או שלושה מספריו של סופר מסויים (במקרה זה של דומניקו סטרנונה) מחייבת קריאה השוואתית, למצוא מכנים משותפים או הבדלים שמעידים על קורפוס הכתיבה של אותו סופר.
הקריאה בספריו של סטרנונה הבהירה לי שני דברים עיקריים: את הניעות במרחבים שמרכזם נאפולי וההשוואה המתבקשת לנאפולי אחרת, זו של אלנה פרנטה
שרוכים, דומינקו סטרנונה, הוצאת כתר, 2018. תרגום: יעל קריצ'וק
תעלול, דומניקו סטרנונה, הוצאת כתר, 2019, תרגום: שירלי פינצי לב
מרקו לודולי, 1956, סופר איטלקי, מורה במקצועו.
מודה שטרם קראתי את שתי הנובלות הקודמות, איטליה ענן, שתורגמו לא מזמן. הנזירה, כך הבנתי תוחם מעין טרילוגיה. בביקור בדף הויקיפדיה של לודולי הבנתי שדווקא "נזירה" יצא לאור בשנת 2008, ואילו "איטליה" 2010. בכל מקרה עבודותיו הרבות של לודולי זכו לפרסים רבים.
אני מוצאת בנובלה נושאים מאתגרים: אמונה, ביקורת, יחסי משפחה כצופה מן הצד, אבל בעיקר – העיסוק במגדר. המספרת היא אישה-נזירה, מאוד מאתגר מבחינתו של לודולי לכתוב כ"אישה" ולחקור את עולמה כנזירה.
