תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
ניכר שהספר שהשפיע על בנדיקט וולס בכתיבת הספר הזה היה צייד בודד הוא הלב של הסופרת קארסון מק'קאלרס, שעוסק ביתר שאת בבדידות האדם בעיירה בארצות הברית, ועל קשר של אנשים שמחפשים קרבה כדי להיחלץ מהשיממון שבא על חייהם, גם אם הם נמצאים בשולי החברה בשל היותם כושים, אלכוהוליסטים או חירשים-אילמים.
אני לא יודעת אם זהו הרומן הגדול ביותר של שטפן צוויג, אך גם כאן, כמו בכל ספריו ניכרים האנושיות, החמלה, האהבה והרגישות הגדולה של הסופר. וכמו שנכתב בגב הספר, הקריאה בו "מאפשרת התבוננות מאלפת על תהליכי הכתיבה בהתהוותם", כיוון שכמו שכתבתי לעיל ניכר פיתוחו של החלק הראשון של הברומן לעומת חלקו הבלתי מפותח.
אסרה נאסר כמעט מיד לפרסום בשל הליכים משפטיים בין המחבר ובין חברתו לשעבר ואימה, שזיהו עצמן בתוך הספר. ואכן, בספר סממנים אוטוביוגרפיים של חיי המחבר בגרמניה.
וינה היא היא עיר שנמצאת על פרשת דרכים, עיר שמתרחשת בה פעולה הדדית תדיר, עיר של חילופי דברים, עיר של תרבויות מתקשרות, מתנגשות, קורסות ופורחות מחדש. וינה היא עיר של ניגודים, עיר של ערש התרבות. וינה היא המקום הקלאסי למפנה המאה
דרמה משפחתית פסיכולוגית ויצירת מופת ספרותית המותירה את הקוראים עם השאלה הקיומית: איך הם היו מתנהגים אם היו צריכים להציל את החיים שלהם – כגיבור או כבוגד?
סיפורה של ברלין, גרמניה ואירופה של סוף שנות השלושים ושנות הארבעים כשאלו עוד לא הגיעו: סיפורה של התקופה האיומה בתולדות האנושות כשהיא עוד לא התחילה, בראייה מקדימה של שנת 1931.
ברלין היא "עכשיו" אחד גדול. לא במובן של זמן ליניארי, אלא שהכל קורה בה בבת אחת. כל המאה העשרים עוברת נגד עיניך המשתאות, ובכך ברלין כאילו "מאריכה" ו"מרחיבה" את העכשיו. ואולי אנחנו חיים בהיסטוריה מרובה וחופפת, רצף של זמן הומוגני.
מלון אדלון משמש בית לארבעה דורות של נשים, בית של משפחה מפורקת, בית שבגדו בו, בית שנאחז במקומו למרות הכל, למרות המאה העקובה מדם בהיסטוריה של האנושות. מלון אדלון הוא תיבת הפנדורה של הרומן היפהפה הזה, של ברלין, גרמניה ושל אירופה בכלל
הביוגרפיה היא לא רק על מגלן, אלא סיפור על ראשית עידן הגילוי. צוויג כותב גם על המקבילות ההיסטוריות של מגלן ושם דגש רב על בחינת הפסיכולוגיה העומדת מאחורי מעשים גדולים כמו אלה. צוויג מעניק מבט מעמיק על אישותו של מגלן, המציגה אותו כאדם בלתי פוסק שתעוזתו העצומה ממוזגת עם זהירות רבה וחישוב קר.
הרומן חוג החברים של ברנהרד, בנוי לא רק כפסיפס של דמויות אלא כמו מארג צילומים של חיי צעירים, וכמו צילום מינימליסטי, הצופה צריך למצות אותו בעצמו, על פניו חד ממדי, אך עשיר ומלא חיים