תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
הסופרת הקוסמופוליטית נוגעת בהם בחומרים המוכרים בכל ספריה: מגדר, זכויות נשים, זכויות אדם, פמיניזם, פוליטיקה, דת, מסורת מול מודרניות, אלוהים, מיסטיציזם וכמובן טורקיה כאם הגדולה. גם כאן כמו ברוב ספריה הדמות הראשית, הנשית, נעה בין שני מרחבים: בין טורקיה למקום אחר בעולם (אנגליה), בין מסורת למודרניזם. בספר הזה שאפאק מוסיפה עוד נדבך חשוב: מעמד. אבל כמו שכבר כתבתי: אני גרופי!
לא בכדי השוו את ספרו של יוסוף אטילגן ליוליסס של ג'יימס ג'ויס או לזר של אלבר קאמי, ובכתיבה לפוקנר. כמו אצל אלבר קאמי גם יוסוף אטילגן מייחס לגיבור שלו רצח, ובכך מטשטש הגבול המוסרי ומתמקם האבסורד. זברג'ט מעיד על עצמו שהוא "לא חי ולא מת", הוא פשוט "קיים" ומתקיים.
אליף שאפאק שוב כותבת על זכויות נשים, זכויות האדם (באשר הוא אדם), פמיניזם ומיסטיקה. אך מעל הכל היא כותבת הפעם על הדת – הקוראן. היא כותבת על קריאה מחודשת בקוראן, קריאה עמוקה, קריאה מתוך אהבת האדם, כבוד לאישה, קריאה נשית של הקוראן.
זהו הישג מרשים לאליף שאפאק כסופרת, היא לוקחת אירועים אמיתיים ומשלבת אותם כסיפורי אגדה, כסיפורי אלף לילה ולילה. היא בונה מחדש את האגדה על סינאן, על הבניינים המפוארים שבנה, ובעיקר את איסטנבול של תקופת העות'ומנים. זאת ועוד, בספרה הנוכחי מספר הסיפורים הוא גבר, ולא אישה כמו באלף לילה ולילה שבו שחארזאדה סיפרה למלך סיפורים.
רומן היסטורי רחב יריעה המספר את סיפורו של הרוכל מוולוט, אבל זהו גם סיפור התפתחותה של איסטנבול במאה העשרים
למרות שכבוד קריא מאוד ועל פניו קליל מרוכז וכתוב היטב, הוא רבוד ברבדים רבים. שאפאק מרכזת את כל החומרים הללו לכלל סיפור אחד חזק ויציב, מול הסולטאן של המשפחה, הסולטאן של אימא שלו – המדרבנת המגנה החרדה, הסולטאן שעל פיו מתרחשת העלילה
זהו ספר גאוני, גדוש בפרטים ותיאורים שמביאים בפני הקורא ולמי שלא מכיר את הקונפליקטים בטורקיה על סף המודרניות. העלילה מתרחשת בשנות התשעים המוקדמות
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מהווה מבט נוקב על הטראומה שנשים נתונות בהן, במערכת חברתית המוגדרת על ידי קודים פטריארכליים. זהו ספר אכזרי, עגום וחסר רחמים בהצגת האלימות, שברון הלב ואבל, אך בסופו של דבר הוא יותר מלא חיים
היום במגזין ספרות ומוזיקה טורקית להאזנה:
הספר The Red-Haired Woman מחולק לשלושה חלקים, כשמלווים אותו שלושה מוטיבים: ציטוט מתוך הולדת הטרגדיה של ניטשה, ציטוט מתוך אדיפוס המלך של סופוקלס וציטוט מתוך השאהנהמה של פירדוסי. בעלילת הספר משתמש אורחן פאמוק גם בסיפור עקדת יצחק וסיפור יוסף ואחיו. מתוך אלו, ניתן להבין במה הולך לעסוק הספר, גם אם הכותרת שלו, The Red-Haired Woman , מכוונת לנושא אחר. אבל רק לכאורה.