זיכרון הגוף / אחלאם מסתע'אנמי

אחלאם מסתע'אנמי היא סופרת ממוצא אלג'יראי, ילידת 1953. היא הסופרת הראשונה שפרסמה בשפה הערבית בארצה לאחר השחרור מהקולוניאליזם הצרפתי.

זהו שיר הלל לקונסטנטין, לאלג'יר, שיר פרוזאי, או פרוזה פואטית. לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול (מוזיאון התמימות, סתירות בתוך ראשי – טרם תורגם). פואטיקה של מרחב וזיכרון, של הגירה, של שחרור ואהבה, שיר שאחרי שמניחים אותו מהידיים, נושמים לרווחה את כל הכאב, המועקה והיופי.

זיכרון הגוף, אחלאם מסתע'אנמי, הוצאת מכתוב, 2019. תרגום: מיכל סלע, אחרית דבר: אורית ואקנין-יקותיאלי

להמשיך לקרוא זיכרון הגוף / אחלאם מסתע'אנמי

אביב באיליריה / אן ברידג'

אן ברידג' הוא פסבדונים Mary Ann Dolling Sanders, או Lady O'Malley, שידועה גם בשם Cottie Sanders. היא נולדה בספטמבר 1889 והלכה לעולמה ב 1974, כתבה עשרים ושש נובלות, שמבוססים על חייה במדינות שונות כאשת דיפלומט. בשנת 1919 ליידי או'מאלי ובעלה עברו לכפר בשם ברידג' אנד בעקבות מזימה שבעלה היה חשוד בה, ומאוחר יותר השתמשה בשם כשם הפסבדונים שלה. אגב, שמו של בעלה נוקה.

ליידי או'מאלי מתוארת במחקרים כאישה חזקה פיזית, כמי שדוברת שש שפות לפחות וספריה הם ערבוב של היסטוריה, רומנטיקה, אך מעל הכל אבחנה עמוקה של חיי אדם, סימפטיה והבנה של הדילמה האנושית. היא זכתה לפרסים רבים בעקבות ספריה.

אביב באיליריה, יצא לאור ב 1935, הוא ספק נובלה ספק מסע אישי ספק מסע תיירותי בעקבות ליידי גרייס קילמייקל. מה שבטוח שבעיניי, הוא ספר פמיניסטי חשוב הרבה יותר מהסיפור השטחי שלכאורה כותבת עליו אן ברידג'.

אביב באיליריה / אן ברידג', ידיעות אחרונות, 2017. תרגום: רנה ורבין

להמשיך לקרוא אביב באיליריה / אן ברידג'

הנערה בציור / כריסטינה בייקר קליין

הספר, הנערה בציור, מצטרף לשורה של ספרים שנכתבו בעקבות ציורים, כמו: אי סבירות האהבה / האנה רוטשילד, הציור האחרון של שרה דה ווס / דומיניק סמית, החוחית / דונה טארט, נערה עם עגיל פנינה / טרייסי שבלייה, כשניפגש שנית / כריסטין הרמל, צבעים נמלטים / ליסה בר, האישה ששמעה צבעים / קלי ג'ונס ועוד..

כריכת הספר מתהדרת בציורו המפורסם של אנדרו וואיט', עולמה של כריסטינה (Christina's World), ציורו המפורסם ביותר משנת 1948, המוצג ב MOMA. בקידמת הציור נערה בשמלה ורודה מרימה עצמה אך בקושי ומביטה אל בית בקצהו המרוחק של הציור. הצופה חש במוגבלותה של הנערה: משהו בחצי-ישיבה וההתכווננות שלה אל הבית מטריד את הצופה ומעורר את סקרנותו. ברור שהנערה בציור היא המרכז וכל השאלות נסבות אל אותה נערה: מי היא אותה נערה? למה היא לבד? מה קרה לה? למה אינה יכולה להגיע אל אותו בית שהיא מביטה אליו? האם זהו ביתה?

כריסטינה בייקר קליין הבינה שיש סיפור גדול ומעניין מאחורי הציור הזה והיא מספרת לנו אותו כרומן היסטורי שמספר את סיפורה של הנערה בציור ואת עולמה תוך עיניה של אותה נערה: עולמה של כריסטינה. ניכר בהחלט שבוצעה עבודת תחקיר מקיפה ורגישה המציירת את דמותה של כריסטינה האישה החזקה והעקשנית.

הנערה בציור / כריסטינה בייקר קליין, ידיעות אחרונות, 2019. תרגום: דלית כהן

להמשיך לקרוא הנערה בציור / כריסטינה בייקר קליין

המעידה / הרמן קוך

מאז ספרו של הרמן קוך, הראשון שתורגם לעברית, ארוחת הערב, התמכרתי לסגנונו המיוחד, למרות שספרי מתח אינה הסוגה החביבה עליי.

על ספרו מר מ' היקר כתבתי כאן.

הרמן קוך לוקח את הקור האנושי השקט והשלווה ההולנדית ויוצק אותה לכדי ביקורת חריפה בדמותו של ספר מתח, בעל סממנים גותיים, בטכניקה הומוריסטית חריפה.

המעידה, הרמן קוך, הוצאת תכלת. תרגום: אירית באומן

להמשיך לקרוא המעידה / הרמן קוך

שלוש סופרות דרומיות (קת'רין אן פורטר; קרסון מק'קלרס; פלנרי או'קונר) ואיובאמי אדבאיו אחת

רומן אחד, שני ספרים, שלוש נובלות, ארבע סופרות. וקשר אחד ארוך ומתמשך: ספרות נשית (שקראתי אחת אחרי השנייה בשבועיים האחרונים), פורה ומפרה.

שלוש סופרות דרומיות של עם עובד (בתרגומם של משה רון ודבורה שטיינהרט) מאגד שלוש נובלות (אולי שתיים ועוד רומן) של שלוש סופרות שחיו בדרום ארצות הברית והסיפורים שלהם מתרחשים באותם המקומות במחצית הראשונה של המאה הקודמת. שתיים מהן אפילו קשורות אחת לשנייה. לכל אחת מהנובלות יש אחרית דבר מאירה ומסכמת. תישארי איתי של איובאמי אדבאיו (בתרגומה של דנה טל) ממוצא ניגרי, מתרחש בחלקו במחצית השנייה של המאה הקודמת ובחלקו בתחילת המאה הנוכחית.

שלוש סופרות דרומית, עם עובד, 2019

תישארי איתי, איובאמי אדבאיו, אחוזת בית, 2019

להמשיך לקרוא שלוש סופרות דרומיות (קת'רין אן פורטר; קרסון מק'קלרס; פלנרי או'קונר) ואיובאמי אדבאיו אחת

אחכה לך במוזיאון  / אן יאנגסון

כותבת המאמר: אורנה ליברמן

זהו ספרה הראשון של גמלאית בת שבעים על ידידות, אהבה ושרידות, על משמעות החיים ועל חיי היומיום, על אומץ, מחויבות וחירות. זהו רומן מכתבים על אנשים שרוב חייהם כבר מאחוריהם ולא לפניהם אך מכיוון שכיום גיל שישים או שבעים מאפשר עדיין צפייה לעתיד ותכנונו, יש באפשרותם לשנות את המקובע. טינה ואנדרס לא מכירים זה את זה אך מתכתבים בקביעות, מנכסים זה את ידיעותיו ודעותיו של זה, שואבים אושר מהקשר ביניהם ומהרהרים ביחד. שניהם עברו איבוד אדם קרוב ואבל כואב וקשה: אנדרס איבד את אשתו בריגיט אתה חי שלושים שנה ואתה הביא לעולם שני ילדים, טינה איבדה את בלה, חברתה הטובה ביותר. אנדרס ממלא את מקום בלה, די מהר ברומן המכתבים, אך האם טינה תמלא את מקום בריגיט?

אן יאנגסון, אחכה לך במוזיאון, מאנגלית: שי סנדיק, ידיעות ספרים, תמיר סנדיק, 2019

להמשיך לקרוא אחכה לך במוזיאון  / אן יאנגסון

היTרבות – מגזין הרדיו: תכנית מספר 23

אמנם אנחנו בשלהי החורף.. אבל חייבים תכנית על חורף!
ספרים ושירים שקשורים לחורף

להאזנה: כאן

להמשיך לקרוא היTרבות – מגזין הרדיו: תכנית מספר 23

ארמון הקרח / טאריי וסוס

לפני מספר ימים חיפשתי ספרים שיתאימו לתכנית הרדיו הקרובה שאני רוצה להקליט ושתעסוק בספרי חורף. ספרים שמזכירים את החורף, ספרים שעוסקים בחורף או סתם ספרים שהותירו רושם עז ושנקראו בחורף. הופניתי לספרים רבים, רובם כבר קראתי בעבר. אבל ספר אחד קטן וישן מאוד משך את תשומת ליבי, ספר שהמליצה לי חברתי הטובה רבקה קופלר, בעלת הבלוג: אוספת אוצרות

ניגשתי מיד לחנות הקרובה, רכשתי אותו ואפילו מיד התחתי לקרוא בו.

ארמון הקרח, טראיי וסוס, עם עובד, 1977(1963), תרגום: אידה צורית

להמשיך לקרוא ארמון הקרח / טאריי וסוס

האוסף הבלתי נראה / שטפן צוויג

סיפוריו הקצרים של שטפן צוויג יוצאים, כנראה משיקולים מסחריים, בספרים – ספרונים – קטנטנים, מספר עמודים מצומצם, ולא כמו פעם- אוסף סיפורים בספר אחד.

אני לא רוצה להיכנס לשיקולים המסחריים, שבוודאי מקוממים כל קורא ובטח שמקוממים את אוהדיו של שטפן צוויג בעצמו.

האמת, שגם אין לי כל כך מה לכתוב על הסיפור הנפלא הזה, מלא החמלה. הסיבה שאני כותבת עליו, היא יותר להנגיש את הספר לכם, הקוראים.

שטפן צוויג, האוסף הבלתי נראה, הוצאת מנגד, 2019. מגרמנית: גדי גולדברג

להמשיך לקרוא האוסף הבלתי נראה / שטפן צוויג

הצמה / לטישיה קולומבני

ההגדרה המילונית למונח צמה היא: שם עצם נקבה. מקלעת של שלוש קווצות שיער, שזורות זו בזו.

(אוגוסט רנואר, הצמה)

כך בנוי גם הרומן הצמה. מקלעת של שלושה סיפורים השזורים זה בזה ומאגדים אותם לכדי רומן אחד שלם, שקצותיו מתחברים בסופו של דבר.

הצמה, לטישיה קולומבני, מאנגלית: אביגיל בורשטיין, מחברות לספרות, כנרת זמורה ביתן, 2018

להמשיך לקרוא הצמה / לטישיה קולומבני