מי לא מכיר את אמיל והבלשים, שלושים וחמישה במאי, אורה הכפולה, פצפונת ואנטון ? כולנו גדלנו על יותר מאחד מספריו של הסופר אריך קסטנר.
אבל מעטים מכירים את ספריו שנכתבו למבוגרים, ובעיקר אלו שנכתבו כסטירה על גרמניה. אל האבדון (או פביאן) הוא אחד מהם. הוא נכתב ב 1931, יצא לאור עם צנזורה – מחיקה של מילים וקטעים שלמים שקסטנר נדרש לשכתב אותם. אל האבדון זכה לכמה תרגומים לעברית – הראשון בהם כבר ב 1933 – אולם התרגום על ידי אילנה המרמן הוא התרגום המלא והלא מצונזר שפורסם בגרמניה ב 2013.
אל האבדון מתאר הדרדרות מוסרית בכמה מובנים של ברלין ושל גרמניה, על רקע דעיכתה של רפובליקת ויימאר. הספר השניא את קסטנר בעיני הנאצים שעלו לשלטון ב 1933. לכן, קסטנר הוכרז כ"סופר אסור", ונאסר על קריאת ספריו. ספריו אף נשרפו על ידי הנאצים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, קסטנר נשאר בברלין תחת השלטון הנאצי וספריו פורסמו וזכו להצלחה מחוץ לגרמניה. למרות שהתקופה רחשה וגעשה באירועים כנגד היהודים – ליל הבדולח, גירוש היהודים, השואה – קסטנר לא ציין אותם בספריו ואף הצניע את הביקורת שלו כנגד השלטון. על כך קמו לו מקטרגים רבים. ולמרות זאת, קסטנר היה ידוע באהדתו לציונות, ליהודים ולישראל.
אריך קסטנר, אל האבדון, ספרית הפועלים, 2020 (1931). תרגום + אחרית דבר: אילנה המרמן
