אוהד חמו / פני השטח הפלסטינים: מבט מבפנים

את הספר פני השטח סיימתי לקרוא בסיומה של שנת תש"פ יום אחרי חתימת ההסכם ההיסטורי עם איחוד האמירויות. במוקטעה לא ממש ששו, בלשון המעטה: שני יירוטי רקטות לעבר ישראל העבירו את המסר.

באוגוסט, עם פרסום התוויית ההסכם, צייץ אוהד חמו בטוויטר: "ההסכם עם האמירויות עבור הפלסטינים הוא כמו הפיצוץ בביירות עבור הלבנונים: מגה פיגוע שמדגיש רשלנות פושעת. הקונספציה שלפיה נורמליזציה עם העולם הערבי עוברת דרך רמאללה קרסה" (אוגוסט, טוויטר)

אבל, כפי שמתחוור בפני השטח, לא הכל כל כך דיכוטומי. כפי שחמו מציין: המציאות המורכבת שוברת סטיגמות ובעיקר מפתיעה מאוד.

פני השטח, הפלסטינים: מבט מבפנים, כתר, 2020

Different Territories, Ohad Hemo

להמשיך לקרוא אוהד חמו / פני השטח הפלסטינים: מבט מבפנים

ברהמס פנטזיה / מקס קלינגר

מאת: אורנה ליברמן

מקס קלינגר (1857-1920) היה אמן גרמני אדיר, פורה ומגוון, גרפיקאי, מדפיס, מאייר, צייר, פסל, מעצב, תיאורטיקן, ממייסדי הסימבוליזם של ארצו.  מקס קלינגר היה אחד האמנים המפתיעים ביותר בדורו ואי אפשר לכולאו בהגדרה אחת בלבד. סימבוליסט, כן, אך הרבה יותר מכך.  קלינגר היה חוליה מקשרת בין הרומנטיזם לאקספרסיוניזם, בין הסימבוליזם לסוריאליזם. בין מעריציו, לאחר מותו, נמנו, לא פחות ולא יותר, מאשר ג'ורג'ו דה קיריקו, מקס ארנסט וסלבדור דאלי, רשימה חלקית בלבד.קלינגר חיבר בין קלסיציזם למודרניזם, בין מסורת למהפכנות, בין לאומיות לקוסמופוליטיות. בגרמניה ואף מחוצה לה סגדו לו בחייו כמו למיכלאנג'לו ולליאונרדו דה וינצ'י, כמו לווגנר ולבטהובן.

קלינגר היה חסיד של בטהובן, ברהמס, מאהלר, שומאן, ליסט ווגנר. הוא עצמו היה מוזיקולוג ופסנתרן. משאת נפשו הייתה לאחד אמנויות שונות – מוזיקה, שירה, הדפס, ציור, פיסול, אדריכלות, תיאטרון – ב"יצירה טוטלית". קלינגר העריץ את ריכרד וגנר, שבאופרות שלו ראה מודל של הגשמת איחוד האמנויות, ותכנן לפסל את דמותו אך המיזם לא יצא לפועל. לעומת זאת, פיסל את ליסט ובטהובן והקדיש סדרת תחריטים ליצירות של ברהמס.

להמשיך לקרוא ברהמס פנטזיה / מקס קלינגר

אמזלג / יוסי סוכרי

ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.

זוהי מסה פילוסופית מבריקה, יצירה בשלה ובוגרת של סופר שהוא בעצם פילוסוף. אמזלג הוא מסוג הספרים שחיכיתי לקרוא בעברית ובישראל.

אמזלג, יוסי סוכרי, עם עובד, 2019

להמשיך לקרוא אמזלג / יוסי סוכרי

ילדות של נסיכה / דנית בר

מאת: אורנה ליברמן

(דנית בר, ילדות של נסיכה, סיפורי חיים של ילדים להורים מרעילים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, THE SILENT ABUSE)

יש התעללויות במשפחות מרעילות שקשה מאוד לשים עליהן אצבע, לבטאן במילים, להסביר את נזקיהן, לחשוף את הצלקות הבלתי נראות לעין שהן משאירות בקורבנותיהן לכל החיים.

להמשיך לקרוא ילדות של נסיכה / דנית בר

איך להיות לבד / ג'ונתן פראנזן

מסתבר שקל יותר לקרוא את המסות של ג'ונתן פראנזן מאשר את הספרים שלו. כשהוא מפרסם את ספר המסות איך להיות לבד מאחוריו כבר שני רומנים (שטרם תורגמו לעברית), לפניו התיקונים, חירות וטוהר, ספרים שעוסקים בעיקר בתא המשפחתי, מורכבותו התפרקותו, איחודו ומשמעותו תוך כדי "טיפול" במרחב הציבורי: איכות הסביבה.

איך להיות לבד, ג'ונתן פארנזן, עם עובד

להמשיך לקרוא איך להיות לבד / ג'ונתן פראנזן