פורטוגל

כל עיר בעולם (כמעט) מתהדרת ביצירות גרפיטי מנקרות עיניים. לגרפיטי יש גם אמירה. הכל התחיל כשבמקרה גיליתי את אמן הגרפיטי Bordalo II, ואז גיליתי את הגרפיטי בפורטו ובליסבון

בפורטו ובליסבון המוזיאונים, כנסיות ובית כנסת אחד – הם רבים. ראוי להקדיש להם תשומת לב מיוחדת.

ז'וז'ה סאראמגו היה בן 13 כשפרננדו פסואה הלך לעולמו. הם לא נפגשו מעולם. אבל ז'וז'ה סאראמגו העריץ את פסואה, ואף כתב את שנת מותו של ריקרדו ריש כמחווה.

פורטוגל היא פנינה יפהפייה, צבעונית ומרהיבה' מעצמה קולוניאלית ימית, אוכל מיוחד, היסטוריה עשירה, ספרות עניפה (כמובן) גירו את חושיי.

זהו ספר מורכב, הרבה יותר מהספר המתח/המסע שמתגלה בקריאה שטחית, כתוב היטב ותוהה האם קריאה בספר יכולה להוביל בנאדם למסע בלתי צפוי או למעקב. זהו אינו ספר מסעות הרפתקני סתמי של פילולוג שמאס בחייו אלא מסע כחיפוש, מהות החיים, מהות המפגשים עם אנשים אחרים וכיצד הם משפיעים על החיים, כיצד החוויות משתלטות על חיינו וכיצד הן יכולות להיות שבירות.

מורם מעפר הוא סיפור אוטוביוגרפי של האבות הקדמונים של סאראמאגו אך באופן עקיף, כי הסיפור המשני ללטיפונדיה הוא ההיסטוריה של פורטוגל, בעיקר על רקע עליית הדיקטטורה.

הרשימה עוסקת בשאלה בסממנים אידיאולוגיים אנרכיסטיים המופיעים בספרו של ז'וז'ה סאראמגו, על הפיקחון

הכתיבה של טואג, היא לירית, פואטית, עדינה, תוך מחקר עמוק, רגיש ויסודי. שבודק את מקומו של האדם מול עצמו, מול המקום ומול אלוהיו, ובודקת את היהדות ומשמעותה. לכן, בהרבה מובנים הוא מאוד אקזיסטנציאליסטי

לקרוא ספר "חדש" של ז'וז'ה סאראמאגו, אחת עשרה שנים לאחר מותו, זו התרגשות עצומה. המדריך לציור ולקליגרפיה בהחלט מספק את הסקרנות. המדריך לציור ולקליגרפיה הוא למעשה ספרו הראשון של הסופר הפורטוגלי והאחרון במפעל התרגומים שלו לעברית, על ידי המתרגמת הנפלאה מרים טבעון. ללא ספק, ספרו הראשון של ז'וז'ה סאראמאגו, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1998, …