תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק

אם כל זה היה בבחינת מנהרת ייסורים שאלוהים אילץ אותה לזחול בתוכה,

מי שתגיח מתוכה לא תהיה האישה החלשה שהיתה פעם

(הממזרה מאיסנבול, 2008, עמ' 42)

מבוא

במאמר זה אני מבקשת לצאת למסע אינטרדיסציפלינרי אחרי מרחבי הקיום הנשי, האישי והתרבותי, המאפיינים את ספריה של הסופרת אליף שאפאק. את הדיון בספריה של אליף שפאק, ובעיקר את הדיון בנושא הניעות במרחבים, אבחן באמצעות מאמרה החשוב של גלוריה אנזלדואה (Anzaldúa )  "המסטיסה החדשה", תוך התמקדות בשלושה מספריה של הסופרת אליף שאפאק: הממזרה מאיסטנבול[i] (2007), כבוד (2012) ו Three Daughters of Eve (2016)[ii]. בספריה, אליף שאפאק מערערת על המסע הבינארי-ליניארי של הדמות ההגמונית הפטריארכלית ומציגה מסע נשי מעגלי שיוצר דמות מסטיסטית חדשה, היברידית[iii], כפי שאציג בעבודתי, שמכילה בתוכה מרחבים שונים ללא הגדרות מכריעות ומגבילות.

להמשיך לקרוא תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק

יקיצה / ניר ברעם

 ספרו החדש של ניר ברעם, יקיצה, מעורר סקרנות. זהו הרומן השישי של הסופר, ואני קראתי רק שלושה מהם, יקיצה הוא השלישי אחרי אנשים טובים וצל עולם. השניים האחרונים עסקו בנושאים גלובליים יותר: מלחמת העולם השנייה (באנשים טובים), גלובליזציה, דמוקרטיה ואנרכיזם (בצל עולם).

יקיצה הוא ספר אישי יותר, העוסק במותם של שני האנשים הקרובים ביותר הן של המספר, ששמו אינו ידוע, והן של ניר ברעם בעצמו: של אימו ושל חברו הקרוב ביותר. ולא רק. הוא עוסק בנעורים בשנות השמונים, ביחסים בין אם לבן, בין אב לבין, בין אחים, בין חברים, הוא עוסק במיניות מתפרצת, במודע ובלא מודע במציאות ובחלום. ו – הכנתי לכם גם פלייליסט של הספר

יקיצה / ניר ברעם, עם עובד, 2018

להמשיך לקרוא יקיצה / ניר ברעם