אן ברידג' הוא פסבדונים Mary Ann Dolling Sanders, או Lady O'Malley, שידועה גם בשם Cottie Sanders. היא נולדה בספטמבר 1889 והלכה לעולמה ב 1974, כתבה עשרים ושש נובלות, שמבוססים על חייה במדינות שונות כאשת דיפלומט. בשנת 1919 ליידי או'מאלי ובעלה עברו לכפר בשם ברידג' אנד בעקבות מזימה שבעלה היה חשוד בה, ומאוחר יותר השתמשה בשם כשם הפסבדונים שלה. אגב, שמו של בעלה נוקה.
ליידי או'מאלי מתוארת במחקרים כאישה חזקה פיזית, כמי שדוברת שש שפות לפחות וספריה הם ערבוב של היסטוריה, רומנטיקה, אך מעל הכל אבחנה עמוקה של חיי אדם, סימפטיה והבנה של הדילמה האנושית. היא זכתה לפרסים רבים בעקבות ספריה.
אביב באיליריה, יצא לאור ב 1935, הוא ספק נובלה ספק מסע אישי ספק מסע תיירותי בעקבות ליידי גרייס קילמייקל. מה שבטוח שבעיניי, הוא ספר פמיניסטי חשוב הרבה יותר מהסיפור השטחי שלכאורה כותבת עליו אן ברידג'.
אביב באיליריה / אן ברידג', ידיעות אחרונות, 2017. תרגום: רנה ורבין
Ann Bridge, Mary Ann Dolling (Sanders), Lady O'Malley,
Illyrian Spring, 1935
איזו נחת! חוריה – אנתולוגיה מפוארת, מרשימה, מעוררת מחשבה אחת שמאתגרת את הפמיניזם הערבי שערך, תרגם ואסף אלון פרגמן. חוריה מאגדת 52 סיפורים קצרים, קצרים מאוד ואף כאלו שהם על סף השירה מתימן, סוריה, פלשתין, לבנון, סעודיה, מרוקו ועוד ועוד, שמאירים באור יקרות את הכתיבה הנשית המודרנית בעולם מסורתי ושמרני.
סולה יצא לאור בשנת 1973. זהו ספרה השני של הסופרת זוכת פרס נובל לספרות (בשנת 1993) טוני מוריסון, שיצא אחרי העין הכי כחולה, בשנת 1970. אני קוראת אותה לראשונה עכשיו.