זה לא סוד שאני מעריצה מושבעת של אליף שאפאק והכתיבה שלה. אפילו כתבתי עבודה סמינריונית על ספריה ועל האינטרטקסטואליות בספריה, הרציתי בסמינר מגדר בלידס (אנגליה), וכמובן כתבתי המון על ספריה המורכבים: כבוד (2012 ,Honour), שלוש בנות חווה (Three Daughters of 2016, Eve), ארבעים החוקים של האהבה (2010, The Forty Rules of Love) ושוליית הארכיטקסט (2014, The Architect's Apprentice). אז מה שנותר זה להמשיך לכתוב על הספרים של הסופרת ממוצא טורקי, שהפעם לוקחת אותנו לנבכי האשפתות של איסטנבול בטורקיה.
הספר Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World, יצא לאור לאחרונה לסופרת שמותקפת תדיר על ידי ממשלת טורקיה (ואף הואשמה בהעלבת הזהות הטורקית, אך זוכתה), והוא עוסק באלימות מינית. הספר מוקדש על ידי שאפאק לנשות טורקיה ואיסטנבול. הוא היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס בוקר לשנת 2019.
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World, Elif Shafak, Viking, 2019
10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה, אליף שאפאק (טרם תורגם)
בשנת 2018 נרצחו 440 נשים בידי בעליהן. וואהיט טונה, אמן טורקי, החליט שהוא לא יכול לשתוק יותר נוכח הזוועה. הוא בחר 440 זוגות של נעלי עקב, סמל לעצמאות נשית, והקים מיצב על קיר בשכונת בשיקטאש באיסטנבול שבטורקיה, לזכרן של אותן נרצחות. באיזורים מסויימים בטורקיה, כשמישהו מת, מוציאים את הנעליים שלו החוצה – זו הפגנת אבל של המשפחה.
רוב ספריה של אליף שאפאק מתארים עולם של נשים במצוקה, נשים מהגרות, נשים שעוברות חוויה טראומטית. בדרך כלל אלו נשים שחיו בטורקיה, מהגרות אל העולם שבחוץ וחוזרות אל טורקיה. הספר Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מספר את סיפורה של לילה, שגרה בכפר קטן במחוז בשם ואן, Van, שבעקבות תחושת האל ביתיות (טראומה שתרדוף אחריה וחוסר האמון בה ובמה שקרה לה) בורחת לעיר הגדולה, איסטנבול.
This house is full of lies and deceptions (p. 109
הסוף
את הסוף של הסיפור הקורא יודע מיד: לילה נרצחה בלילה שב 29 בנובמבר 1990, ביום הפלישה לעירק, האפטר אפקט לאחר ההתפטרות הדומעת של גברת הברזל בבריטניה, המתח הנמשך בין יוון לטורקיה, האלימות בתראקיה המערבית, מיזוג גרמניה המערבית והמזרחית, ביטול הדרישה החוקתית מאישה נשואה לקבל אישור לבעל לעבוד מחוץ לבית.. ורק סטריפ בתחתית המסך מודיע על הרצח הרביעי בתוך חודש של נותנת שירותי מין באיסטנבול.
במקום להיות במיטה החמה שלה לילה נמצאת ב
Somewhere on the outskirts of Istanbul, across from a dark, damp football field, inside a metal rubbish bin with rusty howls and flaking paint
כך מתחיל סיפורה יוצא הדופן והאכזרי, של אישה שבורה אך אמיצה, השומרת על אנושיותה למרות עולם שרוצה למעוך אותה בכל צעד ושעל. כילדה חופשית, לילה מגלה עד מהרה שכמעט כל דבר בחיים אסור או שנקבע מראש על ידי קודים משפחתיים עתיקים.
Although the tariqa had historical roots in the time-honoured Sufi philosophies and mystical teachings of love, peace and self-effacement, it had nowadays become on axis of rigidity, zealotry, and hubris (p. 86
החלק הראשון
נכון, לילה כבר מתה, אבל Ten Minutes 38 Seconds הוא הזמן שחוקרים גילו שלוקח למוח להמשיך "לחיות", למרות שהלב פסק מלפעום. כלומר, כנראה שהמוח שורד אחרי הלב, חי יותר מהלב. Ten Minutes 38 Seconds שנותרו לה, לילה נזכרת בטעמים ובריחות של חייה. הסיפור הזה, סיפור חייה, הוא גם סיפורה של איסטנבול, העיר הגדולה, הרחם הגדולה של מהגרים רבים, של אנשים שמחפשים מפלט. אבל לא בטוח שהם מוצאים אותו. כי איסטנבול שלילה הכירה אינה איסטנבול של משרד התיירות.
היא לא מצפה שהמשפחה שלה יבואו ויאספו את הגופה שלה, מכיוון שלטענתם היא הביאה עליהם בושה. אבל היא בטוחה שחמשת החברים הקרובים שלה הם אלו שיצילו את גופתה.
החלק הראשון של הרומן Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מספר את זיכרונותיה של לילה, כל דקה הוא זיכרון אחר של טעם וריח אחרים, את סיפור חייה האכזרי והכואב. אליף שאפאק לוכדת בחלק זה את החיים בואן, על כל גווניה החברתיים (כולל רמז לגירוש הארמנים לאחר מלחמת העולם הראשונה), החל מלידתה של לילה ב 6 בינואר 1947. לאחר מכן, מתוארת סצינה מסמרת שיער שמתרחשת במהלך פיקניק משפחתי במלון על חוף הים, כשלילה בת שש בלבד. האירוע האיום הזה מהווה את ציר חייה של לילה.
איסטנבול
כאמור, זהו סיפור חייה של לילה, אישה שמעניקה שירותי מין. אבל לא רק. זהו סיפורה של איסטנבול, העיר ששמה הופק מהמילה היוונית, שמשמעה To the City, אל העיר.
אליף שאפאק מתארת את הביבים כמו גם את העושר שמשרטטים את חיי העיר הקוסמופוליטית, העיר שרוצה להשתייך לאיחוד האירופי, אבל עדיין נטועה בחיי העותומאנים, איסטנבול כמגלופוליס, העיר ששסועה על ידי הבוספורוס והגשר שבנייתו הושלמה ב 1973 (אירוע שמתואר בפירוט ברומן) והמהווה את הקישור שבין העיר האסייאתית לעיר האירופית. ומי שלא היה בעיר, לא יודע במה מדובר (איסטנבול).
The city where all the discontented and all the dreamers eventually ended up (p. 90
כדי לתאר את החיים המורכבים של תושבי ומבקרי העיר, שאפאק מובילה את הקורא אל מרכז העיר, כיכר טקסים. הכיכר שממלון אינטרקונטיננטל, היום מלון מרמרה, התרחש אחד ממקרי הטבח האכזריים, בזמן הפגנה של אזרחים. במקביל לרחוב איסטיקלל (שדרות העצמאות של הטורקים) נמצאת שכונת פרה (Pera), היכן שלילה מתמקמת.
פרה הוא אחד מהאיזורים העתיקים של איסטנבול, היא הוקמה כנראה באימפריה הביזנטית במאה השביעית שלפני הספירהה. משמעו ביוונית Beyond, והיא חלק מ Beyoğlu. היא כוללת את גלאטה, קרקוי, קרן הזהב, Tophane ועוד מקומות שמוזכרים ברומן. חשוב לאליף שאפאק להזכיר ברומן Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World את הרבעים האלו של איסטנבול כיוון שפעם המקום היה ערוב וערבוב הרמוני של דתות ואמונות: בית ספר ארמני, כנסייה יוונית, בית כנסת ספרדי, אכסניית סופים וקפלה רוסית.
מקומות אלו ממחישים את ההשלכה למציאות הברוטאלית של החיים בעיר, "איסטנבול הייתה אשליה. הטריק של קוסם שהשתבש". לילה מגיעה אליה כשהיא בת שבע עשרה בלבד. אבל לילה, שיש לה לב רחב ונשמה גדולה, יודעת להקיף את עצמה בחמישה חברים, שיקלו עליה את החיים בעיר הנוקשה, שיחממו את ליבה, שיבואו לעזרתה. כשלילה מגיעה לאיסטנבול היא מגלה שהיא אינה עיר של הזדמנויות, אלא של צלקות.
החלק השני
החלק השני של הרומן Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מתאר את הטרנספורמציה של הגוף, גופתה של לילה. אני מודה שיש חלקים נרחבים בחלק הזה שקצת איבדתי את עצמי. אבל קצת יותר קדימה והקורא מגלה יכולת כתיבה וירטואוזית שבה אליף שאפאק מספרת סיפור גרוטסקי של העברת גופתה של לילה מ Cemetery of Companionless על ידי חמשת החברים שלה.
ניתן לומר שהרומן מחולק לשלושה חלקים (לא שווים): הגוף, המוח והנפש ועל הקשר ביניהם.
חמשת חבריה של לילה
סינאן הוא חבר הילדות של לילה. הוא קרוי על שמו של הארכיטקט הגדול של טורקיה. הוא בא איתה מוואן אל איסטנבול הגדולה וחי בה חיים כפולים. לילה קוראת לו סבוטאג' סינאן. ג'אמילה (יפה, יופי) היא החברה הראשונה שלה באיסטנבול והיא ממוצא סומלי, זינאב מגיעה מלבנון, היא סונית ובשל בעיה גנטית היא לא צמחה מעל 122 סנטימטרים. נילאן הוא טרנסיוויסט והומיירה, ממוצא סורי, היא אישה שחיה על כדורי הרגעה. חמישה חברים שמהווים מארג אנושי מורכב של חיי התלושים והנדכאים של איסטנבול, אבל גם מהווים את הנשמה שלה. חמשת החברים הללו הם חמש נפשות "בלתי רצויות", שהדמויות שלהן משורטטות בהמון יופי וכאב. אלו יחדדו את יופיה של לילה כמצפונה של “this manic old city”.
העיגון של הרומן Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World בעובדות היסטוריות
כל אירוע בחייה הבידיוניים של לילה מעוגנים בעובדות היסטוריות וברפרנסים למדיה – העיתונות. כבר ציינתי את תאריך לידתה ועל דיווחי החדשות באותו היום. גם עזיבתה של לילה את ואן והגעתה לאיסטנבול מעוגנת בדיווחים עיתונאים. סיפורה של לילה עצמה, הוא סיפור אמיתי של רצח סדרתי של נותנות שירותי מין בעיר. חבריה של לילה הם אנשים אמיתיים שאליף שאפאק הכירה כשעבדה על המחקר לקראת כתיבת הספר (כך היא כותבת באפילוג)
בית הקברות Cemetery of Companionless הוא מקום אמיתי ואליף שאפאק מאריכה בתיאור המקום, הן ההיסטורי והן העכשווי. בסוף הספר יש גם צילום של המקום. בבית הקברות המיוחד הזה נקברו שלושה סוגים של מתים: הלא רצויים, הלא ראויים והלא מזוהים. בית הקברות מסומן רק על ידי מספרים, והוא מקום המנוחה האחרון של אלה שמתו ללא איש סביבם: קורבנות איידס בשנות התשעים, התאבדויות, תינוקות נטושים ולאחרונה גם גופות של פליטים אפגנים ופקיסטנים שטבעו. אחד מהמקרים המוזכרים ברומן הוא מקרה אמיתי שאליף שאפאק מצאה בדיווחי העיתונות.
למרות מה שעברה לילה בביתה, היא מתגעגעת
She missed the countryside and its cornucopia of smells, yearning to the fall asleep in the open air under a generous sky. There, she would not have to guard her back all the time (p. 57
אינטרטקסטואליות
אליף שאפאק כותבת באינטרטקטואלית. היא חוזרת אל אותם נושאים שהיא כותבת תמיד: שואת הארמנים, זכויות אדם, זכויות נשים, פטריארכליות, מגדר, השכלה, מערב מול מזרח, המורכבות של טורקיה בכלל ושל איסטנבול בפרט, את האמנזיה שאיסטנבול לוקה בה, הערצה של ילדה קטנה להשכלה, לנשים משכילות ומצליחות, היא חוזרת אל הסופים, אל סינאן, מיסטיקה (בעיקר קריאה בקפה), הביקורת כלפי בדיקות קרום הבתולין בבתי החולים כדי לאשש או להרוס נישואין, הגוף הנשי, הלבוש הנשי, תרבות האונס וההטרדות המיניות – ובעיקר ההסתרה שלהם.
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מהווה מבט נוקב על הטראומה שנשים נתונות בהן, במערכת חברתית המוגדרת על ידי קודים פטריארכליים. זהו ספר אכזרי, עגום וחסר רחמים בהצגת האלימות, שברון הלב והאבל, אך בסופו של דבר הוא יותר מלא חיים. זהו סיפורה של לילה, אישה שמעניקה שירותי מין, אבל למעשה זהו סיפורה של אישה – איסטנבול. אישה שיש לה רחם ענק שיכולה להכיל את כל האנושות, על כל המרוכבות שבה. אישה שנאנסה על ידי תרבויות שונות בהיסטוריה, שמתחוללים בה ניגודים רבים, ועדיין לא למדה לחיות עם עצמה.
Everyone seemed a little lost, vulnerable and unsure of themselves, whether they were educated or not, modern or not, Eastern or not, grown up or a child… always felt more comfortable next to people who were not perfect in any way (p. 75
לקריאה נוספת:
פוסט : גוף האישה, אונס וזנות: איסטנבול כמבע טקסטואלי אצל אליף שאפאק
פוסט תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק
תכנית הרדיו על טורקיה המילים והדברים ; היTרבות
טיול באיסטנבול בעקבות אליף שאפאק ואורחן פאמוק
על ספרו של אורחן פאמוק, האישה אדומת השיער The Red-Haired Woman Orhan Pamuk
על סרטו של נורי בילגה ג'יילן, עץ האגס הפראי
