The Death of Vivek Oji / Akwaeke Emezi

אל הרומן The Death of Vivek Oji הגעתי דרך האינסטגרם. ראיתי המון המלצות על הספר, העטיפה הרשימה אותי ומיד הורדתי לקינדל. זהו רומן רגיש מאוד על גבולות ומרחבים, זהות ומיניות על רקע הדיקטטורה בניגריה.

Akwaeke Emezi, היא סופרת ואמנית וידאו ממוצא ניגרי. היא נולדה ב 1986 לאב ממוצא ניגרי ולאם ממוצא טמילית-הודית בניגריה, היום חיה בניו אורלינס. The Death of Vivek Oji הוא ספרה השלישי (Freshwater, רומן הביכורים שלה, יצא לאור ב 2018 ומעובד לסדרת טלויזיה, ו Pet יצא לאור לפני כשנה), ספריה זיכו אותה בפרסים רבים. אני מניחה שהביוגרפיה שלה, כמי שחיה במרחבים לימינליים, כבת להורים מעורבים, המורשת של האיגבו, והחיים בניגריה מול החיים במערב הם הבסיס לכתיבה שלה. קטעי הוידאו שלה עוסקים במטאפיזיקה של הרוח השחורה, והכתיבה, הפיסול והביצוע יוצרים טקסטים המעבדים את התגלמות האישה כישות לא אנושית, ọgbanje (מתוך האתר של Emezi), מושג שחוזר על עצמו גם ב The Death of Vivek Oji ועליו אפרט בהמשך. .

כרוניקה של מוות ידוע מראש

כותרת הרומן The Death of Vivek Oji וגם המשפט הראשון בו, רפררו לי לספר אחר, שבו מותה של הדמות הראשית ידוע מראש, כרוניקה של מוות ידוע מראש

They burned the market on the day Vivek Oji died

אז לא אני, אלא המחברת בעצמה, עושה לקורא ספויילר: ידוע שויווק אוג'י מת. בדומה לכרוניקה של מוות ידוע מראש של גבריאל גרסיה מרקס, גם כאן, הדמות הראשית מתה. אבל, לא, זה לא פוגם בהמשך הקריאה. בדומה לכרוניקה של מוות ידוע מראש, גם ב The Death of Vivek Oji הסיפור לא מסופר באופן כרונולוגי אלא קופץ בין הזמנים. עוד דבר דומה יש בשני הרומנים, נושא המיניות: בכרוניקה של מוות ידוע מראש, העובדה שהדמות הנשית אינה בתולה מהווה עילה לרצח הידוע מראש, וגם ההכנות וההכרזה על הכוונה לרצח ידועים מראש; The Death of Vivek Oji עוסק גם הוא במיניות כסיבת המוות.

אהבה

בסוף הרומן The Death of Vivek Oji גיליתי שהמחברת, Akwaeke Emezi, מודה לשני סופרים שהשפיעו עליה בכתיבה: גבריאל גרסיה מרקס על כרוניקה של מוות ידוע מראש, שעליו כתבתי לעיל, ולטוני מוריסון על אהבה. ברומן אהבה, שבע נשים וגבר אחד מספרים על דמותו של קוזי – מוקד הרומן. לכולם מפתח להבנת הדמות שלו, כבעל, כמאהב, כחבר, כאב: צורות שונות של אהבה. גם The Death of Vivek Oji מהווה צורות שונות של אהבה, לאו דווקא לדמות הראשית, ויווק.

צילומים ותמונות הם חלק בלתי נפרד מהרומן The Death of Vivek Oji. הכתיבה של Akwaeke Emezi היא כמו כתיבת פריימים: היא כותבת שאם הספר היה אלבום תמונות הוא היה מתחיל דווקא עם אביו של ויווק, צ'יקה, גבר יפה תואר וגבוה, דומה לאימא שלו, ובנו ויווק דומה לו מאוד. וזו התמונה הבאה שאמורה להיות באלבום.

הרומן The Death of Vivek Oji מתרחש בדרום-מזרח ניגריה של שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.

מות האם הולדת הילד

בסצינה הראשונה באלבום התמונות שמובילה אותנו Emezi, לפני שהכל מתחיל, לפני השריפה, לפני שצ'יקה יוכל לגלות כמה זה קשה לחפור את קברו-שלו באמצעות העצמות של בנו, צ'יקה נוסע לבקר את אימא שלו בכפר, והוא רואה שעל הרגל שלה ישנה תחבושת. אחרי שהפצע מחלים נשארת צלקת בולטת בקרסול.

בהמשך הקורא לומד שויווק נולד באותו היום בו נפטרה אימו של צ'יקה, סבתו, אהונה. צ'יקה מיד מבחין בצלקת בכף הרגל של התינוק שזה עתה נולד. באיגבו, כאשר מתים נולדים מחדש למשפחה, זה סימן לגלגול נשמות

How else could that scar have entered the world on flesh if it had not left in the first place? A thing cannot be in two places at once (p. 13

כך נולד ויווק

After death and into grief. It marked him, you see, it cut him down like a tree. They brought him into a home filled with incapacitating sorrow; his whole life was a mourning (p. 14

הניעות הזו בין לידה למוות, רוחנית ופיזית, תלווה את חייו הקצרים של ויווק. בהתחלה ויווק סובל מהתקפים אפילפטיים שמופיעים רק כשהוא נמצא עם בן דוד אוסיטה, שיש לו תפקיד חשוב ומשמעותי ברומן. אבל כשויווק ימצא את עצמו וגופו ההתקפים האלו כמעט ויחלפו.

לאחר שאוג'י מאפשר לשיערו לצמוח מעבר לכתפיו ולנטוש את חלומם של הוריו שילמד באוניברסיטה באמריקה, חלק מקרובי משפחתו משתכנעים שהוא "חולה", או ששד שוכן בו וצריך להוציא אותו. באיגבו הכוונה ל ọgbanj, מילולית: ילדים שבאים והולכים. הכוונה לרוח רעה שתוביל את המשפחה למזל רע (ויקיפדיה).

צורות שונות של אהבה

אימו של ויווק, קאוויטה, היא ממוצא הודי. היא מאוד מעורבת בחיי הנשים הנשואות לניגריים בעיר בה היא גרה. סיפור חייהן של הנשים הנשואות לניגריים, המהגרות, הוא נדבך נוסף ברומן The Death of Vivek Oji. וכפי שאחת הדמויות אומרת על החיים בניגריה:

I'm tired of this country, Kavita. Brutality everywhere (p. 112

קאוויטה משמשת ברומן כבלשית, התפקיד שלה למצוא את התשובות למותו של ויווק, לסיבה שגופתו, עטופה ומגולגלת, מגואלת בדם, הובאה אל פתח ביתה. היא רוצה לדעת מי הביא אותו? למה הוא עירום? מה קרה לו? למה ראשו פצוע?

כך סיפורו של ויווק נחשף אט אט. הוא נחשף גם דרך עיניהם של עוד אנשים שאהבו אותו: דרך אוסיטה, בן דודו של ויווק, אנו למדים שצ'יקה רוצה לשלוח את ויווק לאקדמיה צבאית כדי להקשיח את הרגישויות שלו, וגם שהוא לא רוצה שקאוויטה תמצא את התשובות לשאלות שהיא מחפשת; דרך קאוויטה אנו למדים גם שהוא עזב את האוניברסיטה, שהוא השיל ממשקלו, שהוא מסרב לקצר את שערו; דרך ג'וג'ו אנו למדים על ההתמרה שנעשית לויווק – כיצד הוא הופך להיות הוא עצמו, שלו, שמח ואוהב את החיים בדרכו שלו; מארי, אישתו של הדוד שלו, שמנסה לשכנע את קאוויטה שויווק לא בטוח – "זאת ניגריה" – אנשים רוצחים כאן את השכנים שלהם ושורפים את הבתים שלהם, היא אומרת לה, ועוזרת לקורא להבין את אופיו של המקום; דרך דודו ועוד חברותיו של ויווק.

Vivek, ויווק

על ויווק הקורא לומד גם דרכו. מידי פעם יש "הבלחות" שהדמות מדברת בגוף ראשון, ואחד הדברים שהוא אומר זה ש"אני לא מה שכולם חושבים שאני". הוא אפילו לא יודע מה לא בסדר, זה קשה שכולם רואים אותו רק בדרך אחת, לדעת שהם טועים, שהאני האמיתי שלו לא נראה להם. הוא אפילו לא קיים עבורם

So: If nobody sees you, are you still there? (p. 38

ויווק מנסה להבין את עובדת קיומו, או חוסר קיומו; הוא מנסה להבין את הזהות שלו במדינה שרוצחת את חבריה.

מרחבים לימינליים: גוף, זהות, הורות

כבר ציינתי כמה מהמרחבים הלימינליים שמהווים רעיונות מרכזיים: כרוניקה של מוות ידוע מראש, צורות שונות של אהבה, זהות, מיניות, גלגול נשמות או שדים ורוחות. אך ישנם תימות נוספות שמעצבות את הרומן: ההתמרה של הגוף, בחינת גבולות הגוף, המשמעות וחוסר המשמעות של הגוף וצורת התגלמותו כטקסטואלי: אם אף אחד לא רואה אותך, אתה עדיין קיים (כפי ששואל ויווק), שאלה שיוצרת חיפוש אחר האני האמיתי של ויווק.

והאני האמיתי של ויווק יימצא באמצעות קבוצת חברותיו, בנותיהן של קהילת המהגרות, הנשים הנשואות לניגריים. הן מוציאות אותו מהדיכאון העמוק שהוא נמצא בו ומצליחות לגרום לו לראות את עצמו כמי שהוא רוצה להיות. הן מקבלות אותו, במקום לנסות לתקן אותו, הן גורמות לו להרגיש שלם.

זהו גם סיפורם של הורים שנקרעים בין הצורך לגונן על הבן שלהם לבין הצורך לתת לו לחיות כרצונו. בהקשר לכך, יש כמה עמודים לקראת סף הרומן שמביעים היטב את הדילמות האלו, לתגובה של האם, לשינוי בה, ואיך היא משפיעה על צ'יקה, האב (216-225).

נכון יש כאן סיפור אהבה ומיסתורין, אך מעל הכל זהו סיפור החושף את התקבלותו של הגוף מול כאבי העולם ומתרכז בשמחת החיים המסובכת של ויווק, שחי במרחבים לימינליים: בין העיר לכפר, בין הרוחני לפיזי, בין מחלת נפש ל ogbanje, בין סבתו לבין גופו שלו, בין גבר לאישה.

The Death of Vivek Oji הוא רומן מרגש, שבסיומו התגעגעתי לויווק ואוסיטה.