את הספר העוזבים קראתי בשפת המקור, אנגלית. תוך כדי קריאה גיליתי שהוצאת סנדיק ספרים מיהרה לתרגם אותו, וטוב שכך.
העוזבים / ליסה קו, הוצאת סנדיק ספרים, 2018. תרגום: אינגה מיכאלי
The Leavers, Lisa Ko, 2017
על הספר
העלילה נעה בין זמנים שונים ואפילו בין דמויות שונות. היא נפתחת עם דמותו של דמינג גואו ביום שלפני היום שבו הוא רואה בפעם האחרונה את אימא שלו.
לאט לאט העלילה נפתחת ומגלים פרטים מעניינים, כמו למשל שדמינג נולד כשאימא שלו גרה בסין ורצתה להיות מקובלת בין חברותיה ונכנסה להיריון לא רצוי, במקום לבצע הפלה, ובלי לידע את האבא, היא יולדת את התינוק ומשאירה אותו אצל הסבא עד שהסבא נפטר.
בגיל שלוש, עם מותו של הסבא, היא באה לקחת אותו איתה לניו יורק והוא גדל איתה עד גיל שמונה, שהיא נעלמת לו לפתע פתאום.
הוא מועבר למשפחה אומנת והם משנים את שמו לדניאל וילקינסון. כשהוא מבין, הוא חושב שהוא מבין, שאף אחד לא רוצה בו הוא מתחיל לבעוט לא רק במשפחה אלא בכל המוסכמות. הוא מעדיף להיות מוסיקאי, לישון על הרצפה בדירתו של חברו ללהקה, שם הוא גם הופך להיות צל, להיות זה שמאחור. זה שכותב את המילים ואת המוסיקה אך הקרדיט לא ניתן לו.
בהמשך הוא יוצר עם אימא שלו קשר… והסיפור מועבר לנקודת מבטה. ומעבר לזה אני לא מגלה כלום.
משבר זהויות
למעשה הספר עוסק בזהויות, במשבר זהות, במסורת מול מודרניות ובניעות במרחב ומקומו של מהגר בעולם. וכמו שדניאל אומר "רידג'בורו הפכה את דניאל למומחה בלהטוטנות של זהויות; במראה הוא ראה את דמינג וכלפי חוץ לימד עצמו להיות דניאל, כמו מצגת שקופיות המחליפה לנצח את אותן שתי שקופיות" (עמ' 140)
למשל כשבוע אחרי שהוא מגיע אל משפחתו החדשה הוא מתעורר … עם פירורים של דיאלקט על לשונו, כתמים ולכלוך של הברות מתמוססות, שמות עצם ופעלים שנשטפו אל הים. שפה אחת דרסה את האחרת; העיר ניו יורק סיפקה לו ארסנל של מילים חדשות. הוא דימם תנועות באנגלית, ובעיני רוחו ראה את פניה של אימו נופלות " (עמ' 73)
ולמה שמו של הספר "העוזבים"?
כי "עדיף להיות זה שעוזב מזה שנותר מאחור" (עמ' 259)
ליסה קו הייתה מועמדת עם הספר הזה ברשימה הקצרה לפרס הספר הלאומי בשנת 2017
