אלנה פרנטה, כבר כולם יודעים, היא לא ידועה. זהו שם עט לסופרת איטלקיה שאינה מוכנה להיחשף. אני עוקבת אחרי ספריה מאז אהבה מטרידה, ימי הנטישה. אבל ללא ספק הרומנים הנפוליטניים הם אלו שהביאו לפרסומה. אלו היו הישג ספרותי בינלאומית, שתורגמו לעשרות שפות.
פרנטה נודעה בזכות דיוקנאותיה של נשים אינטנסיביות ואינטליגנטיות כשהן מביטות בצד המכוער של החוויה הנשית: בגידה, אמהות סרבנית, הדחיפה והמשכה של חברות תחרותית. חיי השקר של המבוגרים, שמתפרסם חמש שנים אחרי הרומנים הנפוליטניים, מצדיק את ההמתנה של מעריצי פרנטה.
חיי השקר של המבוגרים, אלנה פרנטה, הספריה החדשה, 2020. תרגום: אלון אלטרס, עורך תרגום: מנחם פרי
Elena Ferrante, The Lying Life of Adults
מי מאיתנו לא היה רגיש ליחסים בין ההורים שלו לבין עצמם, בין ההורים שלו לשאר בני המשפחה? מי מאיתנו לא היה קנאי או אובססיבי להתנהגות זו או אחרת שלהם? מי לא היה רגיש לניאונסים ולשינויים הכי קטנים במצבי הרוח שלהם?
שנתיים לפני שאביה של ג'ובנה, אנדראה, עוזב את הבית הוא אומר לאימה, נלה, שהילדה מכוערת מאוד. מבחינתה של ג'ובנה זהו הרגע שמצדיק את כתיבת הספר חיי השקר של המבוגרים, כיוון שזו נקודת המגוז לשינוי הגדול בחייה.
ההתדרדרות
ג'ובנה אהבה את אביה ונהנתה איתו מאוד, אבל לאחרונה החלה להתדרדר. כשאימה מספרת לאביה על ההתדרדרות הוא אומר שמצבה לא שייך לגיל ההתבגרות, "היא מקבלת את הפרצוף של ויטוריה" (שם, עמ' 11). ויטוריה היא אחותו של אביה, שהכיעור והרשעות משתלבים בה באופן מושלם. האמירה הזו של אביה של ג'ובנה, סוחפת אותה להתדרדרות עמוקה יותר.
ההורים, אינטלקטואלים בני המעמד הבינוני: האב מורה להיסטוריה ופילוסופיה שאהוב מאוד על תלמידיו, אימה לימדה לטינית ויוונית, מגיהת רומנים רומנטיים שסובלת מדיכאון ממושך. הרקע הזה מהווה קרקע למאבק שלה בלימודים בבית הספר. ההתדרדרות שלה בלימודים ומילותיו של אביה משפיעים עליה.
המילים הללו מהווים וילון כבד על האידיליה שבה חיה ג'ובנה. כילדה אהובה, ילדה של אבא, היא מרגישה שהאמירה הזו נתנה סטירה לעולם ההתבגרות שלה. זה הרגע שג'ובנה מתחילה להרגיש שהוריה לא מרוצים ממנה וזה מדכדך אותה. היא חרדה כל הזמן שהוריה אינם שבעי רצון ממנה ושהיא מאכזבת אותם.
דודה ויטוריה
הוריה מנסים להרגיע אותה שההשוואה לא הייתה מזיקה, שהיא באה ממקום של הומור, אך ג'ובנה לא משוכנעת. הדבר היחיד שינחם אותה הוא לפגוש את הדודה עצמה. היא מחליטה שאם היא רוצה להציל את עצמה היא צריכה לראות איך באמת נראות הפנים של דודה ויטוריה, כיוון שאין לה אף זיכרון ממנה. לכן, היא מתחילה לחפש בתמונות של המשפחה. אבל, במקום זאת היא מגלה שבכל תמונה שויטוריה הייתה אמורה להופיע מישהו מחק אותה על ידי מלבן שחור.
ג'ובנה מצליחה לשכנע את הוריה לפגוש את דודה ויטוריה ואביה קובע פגישה. אבל לפני כן הוא מנהל איתה שיחה ומסביר לה שהדודה תעשה הכל כדי לפגוע בו "היא תנסה לגזול ממני את אהבתך תשתמש בך כדי לפגוע בי" (שם, עמ' 38). יתרה מכך, הוא מבקש ממנה "לשים שעווה באוזניים כמו אודיסאוס".
העילית והתחתית
דודה ויטוריה גרה בתחתית העיר. אם משפחת טראדה גרה בחלק העליון של נאפולי הרי שדודה ויטוריה גרה בחלק המסכן והלא מוכר של נאפולי, איזור התעשייה המנוון, המתקלף, המעורער. הפער הזה, שמתואר באופן מפורט ברומן חיי השקר של המבוגרים, כולל התיאור כיצד ג'ובנה צריכה לרדת לתחתית העיר, מבקש לתאר את הפער בין האינטליגנציה לבין הבורות, בין העושר לעוני, אבל גם את הפער שבין הרציונל ללב, לרגש ולחום.
ודודה ויטוריה היא בדיוק כפי שג'ובנה הוזהרה: גסה, מרירה, גדולה מהחיים, אישה המשתוקקת להשחית את אחייניתה ולזכות בנאמנותה. היא גם יפה להפליא וחמה, והמבוגר היחיד בחייה של ג'ובאנה שדיבר בכנות. מיד בפגישה הראשונה מקניטה את הילדה על לבושה ("תראי כמה את מגוחכת, הכל בנעלי ורוד, ורוד, ז'קט ורוד, בארט ורוד"). איכשהו הדודה ואחייניתה מתחברות, וויטוריה מורה לה להתבונן בהוריה. וג'ובאנה מביטה.
המשפט של אנדראה, אביה של ג'ובנה, וההיכרות עם דודה ויטוריה מעצבים מחדש את גיל ההתבגרות של ג'ובנה. בשנים הבאות, ג'ובנה תנסה להבין את עצמה. השינויים של הגוף, הכיתה המתעללת, הלבוש החדש ("העיניים שלי היו שחורות, השפתיים שלי, כל פריט לבוש היה שחור"): המעבר מורוד לשחור.
אין מה לעשות, ג'ובנה, את בדיוק כמו אחותי (שם, עמ' 119)
האם היא חייבת לצאת כמו ויטוריה? כמה מהאופי ניתן לשינוי? כמה קבוע? היא הייתה מבקשת מההורים הדרכה, רק שהם אבודים יותר ממנה. היא מתבוננת בטעויות שלהם, בבכי המתמיד שלהם ומחפשת משמעויות. היא מסכמת שהגוף "נסער מהחיים שמתפתלים בתוכו, צורך אותו, עושה דברים מטופשים שהוא לא צריך לעשות."
גם אם עדיין אין לי את הפנים של ויטוריה, הן יתנחלו תוך זמן קצר על העצמות שלי ולא יסתלקו (שם, עמ' 289)
גיל ההתבגרות
מה קרה בעולם של המבוגרים, בראשיהם של אנשים בעלי הגיון בריא, בגופיהם העמוסים ידע? מה דרדר אותם לדמות לחיות הכי לא מהימנות, הגרועות מהזוחלים? (שם, עמ' 124)
שקרים, שקרים, המבוגרים אוסרים עליהם, ובינתיים אומרים רבים כאלה (שם, עמ' 145)
