ספר הביכורים של איווין אייוויי, ילדת השלג, מובסס על אגדה רוסית עתיקה וקסומה. הספר עמד ברשימת הספרים הסופית לפרס פוליצר לשנת 2013.
ילדת השלג, איווין אייוויי, הוצאת כנרת זמורה, 2014. תרגום: ארז אשרוב
Eowyn Ivey, The Snow Child by
איווין אייויי, עיתונאית וסופרת, גדלה באלסקה, והיא עדיין גרה שם. ילדת השלג מבטא היטב את האוירה הקסומה והמיוחדת של אלסקה, הנוף, מזג האויר והאור המיוחד. ילדת השלג מחולק לשלושה חלקים. בפתיחה של כל חלק קטע מאגדת עם רוסית אפופת מיסתורין.
ארתור רנסום 18 בינואר 1884 – 3 ביוני 1967
ארתור רנסום היה סופר ועיתונאי בריטי. הוא כתב על חיי התרבות בלונדון והיה ידוע בכתיבת ספרי הרפתקאות לילדים ונוער (מתורגמים בסדרת "מרגנית") ואגדות עם רוסיות. בשנת 1913 יצא לאור קובץ סיפורים Old Peter's Russian Tales, בת השלג הקטנה הוא אחד מהם. הסיפור מבוסס על דמותה של סנגורוצ'קה, דמות מאגדה רוסית. לפי גרסה אחת, סנגורוצ'קה נקשרת לרועה צאן בשם "לֶל", אך ליבה אינו מסוגל לדעת מהי אהבה. אמה מרחמת עליה ומעניקה לה את יכולת האהבה, אך ברגע שהיא מתאהבת, ליבה של נערת השלג מתחמם וכל גופה נמס.
בגרסאות אחרות סנגורוצ'קה היא אשת שלג הקמה לתחייה. הוריה הם אנשים זקנים ללא ילדים. במרבית הגרסות סנגורוצ'קה מתה מכך שהיא נמסה. בגרסאות שונות היא נמסה מבואו של האביב או בעקבות מנהג של קפיצה מעל מדורה (מנהג סלאבי בסוף החורף).
התיעוד הכתוב הראשון לסנגורוצ'קה הוא סיפורו של הסופר הרוסי אלכסנדר אפנסייב (רוסית: Александр Афанасьев ) מ-1869 (ויקיפדיה)
הסיפור, כאמור, הוא הבסיס לרומן של איווין אייוויי, ילדת השלג, ויתרה מכך: אחת מהדמויות הראשויות ברומן, מייבל, פונה אליו מספר פעמים ומשתמשת בו להבנת העתיד לבוא.
ילדת השלג – עלילת הספר
השנה היא 1920, והסיפור הוא סיפורם של ג'ק ומייבל, זוג נשוי וחשוך ילדים. מייבל, ילידת פנסילבניה, מאבדת את ילדה הראשון, והיא אפופת אבל ובדידות. איבוד התינוק גרם לה להצטמק אל תוך עצמה. היא אפילו חושבת על המוות. גם הנוף הורוד והיפהפה של אלסקה משמים אותה "יופי שפער אותך ורוקן אותך מתוכן, כך שנותרת חסר אונים וחשופה, אם שרדת בכלל" (שם, עמ' 14). אלסקה היא גולמית, סגפנית, אין כאן מדרכות, לא בתי קפה או חנויות ספרים. שממה עתיקה, אלימה וחזקה, לא נידבה דבר בקלות. היתה דלה ופראית ואדישה למאבקו של האדם.
מייבל וג'ק
ג'ק גבר תשוש. מייבל היא בתו של מרצה לספרות, משפחה עם ייחוס. אחרי שהם מאבדים את התינוק, הם מחליטים להיות שותפים בחיים החדשים שלהם. הם עוזבים את פנסילבניה ועוברים לאלסקה כיוון שהיא נראתה להם כמו המקום המושלם להתחלה חדשה. היא אופה עוגות כדי שג'ק ימכור אותן בעיר. אבל יום אחד נאמר לו שלא צריך עוד עוגות, והוא צריך להתחיל לחפש מקורות מחיה אחרים. מייבל שואלת את ג'ק אם יצליחו לשרוד את החורף. הוא עונה לה שאין להם ברירה.
ילדת השלג
יום אחד הם יוצאים החוצה ובונים איש שלג, שאותו הם הופכים לילדת שלג. מייבל שמה לה צעיף אדום ומעיל. למחרת, ג'ק שם לב שהצעיף והמעיל נעלמו, ומוצא עקבות בשלג של ילדה קטנה, אך לא מוצא ילדה. מייבל היא שמוצאת אותה, ילדה בת שמונה או תשע. מייבל וג'ק הם היחידים שרואים אותה, בהתחלה "בהבהובים" – עקבות בשלג, אחר כך היא מסתתרת, מכוונת את ג'ק לצוד אייל גדול מימדים כדי שתהיה להם אספקה לכל החורף.. היא מובילה את ג'ק לביתה, שם הוא מוצא את גופת הפאפא שלה.. הילדה חוזרת ומופיעה כשלצידה תמיד שועל.
מייבל מנסה להסביר לחברתה החדשה, אסתר, על ילדת השלג, אך אסתר לא מאמינה לה. היא אומרת לה שהחורף הארוך יכול לגרום לראות דברים שפוחדים מהם או דברים שתמיד מייחלים להם. כשאסתר מציעה לראות את העקבות, מייבל אומרת שסופת השלג מחקה אותן, אסתר אומרת לה ש"לא ירד שלג כבר.. " ושותקת (שם, עמ' 75). היא חושבת שמייבל לקתה ב"קדחת הבקתות".
ההתקרבות
בהתחלה הילדה נרתעת מניסיונות ההתקרבות של ג'ק ומייבל, אך אט אט היא נרגעת, נכנסת אל ביתם ואפילו אומרת ששמה פאינה. מייבל מבינה שפאינה היא הדמות מאגדת העם שאביה היה נוהג לספר לה, ונוהגת בה בהתאם: לא מחממת את הבקתה מידי, פותחת את הדלת כדי לאפשר לאויר הקר להיכנס, מאפשרת לה לצאת ולהיכנס מתי שהיא רוצה. היא גם מבינה שפאינה תיעלם כשיגיע האביב, אבל מייחלת לחזרתה.
יום אחד ג'ק נופל מהסוס ולא מצליח לקום. מייבל מוצאת אותו במצב לא טוב, מחזירה אותו הביתה ומטפלת בו. אך ג'ק, שקיבל מכה אנושה, לא יכול לעבד את האדמה ולשתול בה כדי להמשיך ולהתקיים. בנה של אסתר מגיע לעזור ונשאר. גם הוא מתוודע אל פאינה והחיים של כולם משתנים.
כפי שכתבתי לעיל, זהו סיפור קסום, חמים ואנושי, עיבוד מודרני לאגדת עם.
תרגום מצויין של ארז אשרוב.
