פיליפ מאייר הוא סופר אמריקאי, יליד 1974. ספרו הקודם American Rust (חלודה אמריקאית) תורגם לעברית. זהו סיפור על אובדן החלום האמריקאי, על קונפליקטים מוסריים, סיפור על חורבנה העצמי של אמריקה. נכתב בכל פעם מנקודת מבטה של דמות אחרת. הנראטיב סובב סביב פו ואייזיק הגדלים בעיירת פלדה בפנסילבניה, אייזיק מחליט לברוח לקליפורניה ומצליח לשכנע את פו להצטרף אליו. בדרכם הם נתקלים במארב של חסרי בית ואייזיק נאלץ להרוג אחד מהם. מכאן שניהם מטלטלים בין ברים, בתי כלא ועוד… הספר קיבל תשבוחות רבות וזכה לאחד הספרים הטובים של הניו יורק טיימס. במאי 2013 התפרסם הרומן השני שלו (בין לבין כתב גם קובץ סיפורים קצרים), שעדיין לא פורסם לעברית. היה בין הפינליסטים לפרס פוליצר לספרות על ספר זה.
רומן היסטורי
גם בספר זה חוזר פיליפ מאייר לעברה של אמריקה, לפשעיהם של ועל האמריקאים הילידים, שוב קונפליקטים מוסריים, בניית החלום האמריקאי.. זהו סיפור אפי שמתרחש בטקסס על פני חמישה דורות ש(שוב) מסופר משלוש נקודות מבט: איליי (Eli) הקולונל, בנו פיטר (Peter) ונכדתו של פיטר ג'ין (Jeanne) .
הספר פותח עם מוטו של אדוארד גיבון, היסטוריון אנגלי , בן המאה ה-18 שכתב את "שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית". התיזה המרכזית בחיבור הארוך הזה (שישה כרכים) היא שהקיסרות הרומית נפלה אט אט, תהליך ארוך ומתמשך והתחיל מכך שהרומאים מסרו את הגנתם לידי עבדים ברברים..
לפני הכל, נקודה היסטורית חשובה לציון: לפני ההתיישבות האירופית באמריקה נשלטה טקסס בידי מספר שבטים אינדיאנים, ביניהם שבט האפאצ'י, הקומאנש והקאדו. הקומאנשים באו ממקום שהיה ידוע כקומאנצ'ריה. כיום, הם מוזכרים כאומת קומאנש שבסיסה באוקלהומה. הם היו ציידים, בלטו בחוזקם ובדומיננטיות שלהם ולעיתים בעת מלחמה נהגו לקחת שבויים כדי למכור אותם למתנחלים מקסיקניים.
השם קומאנש הגיע מהשם מירטה שמשמעו "אויב".
איליי מקאלוג מספר את סיפורו ממרומי גילו המופלג (מאה שנים) הוא נולד ב-2.3.1836, עם הכרזת העצמאות של טקסס כרפובליקה, הגיע כילד ב-1846 להתנחלויות בטקסס, אדמות הקומאנשים, בן לחלוצים מתיישבים וצפה בפלישת הקומאנשים לטקסס כשהפילוסופיה שלהם הייתה לענות ולהרוג את הגברים לאנוס ולהרוג נשים ולקחת את הילדים כעבדים. בהיותו בן 13 פולשים הקומאנשים גם לאדמותיהם של משפחת מקאלוג, כשאב המשפחה לא נמצא בביתו. בתיאורי אלימות פורנוגראפיים מחרידים מתאר פיליפ מאייר את מעשה הרצח האונס הברוטאלי כלפי אם המשפחה ואחותו של איליי, וחטיפתו של איליי ואחיו. במעשי רצח מחרידים נוספים, תלאות אינסופיות מתוארת גם הדרך של שני האחים למחנותיהם של השבט, כשבדרך גם האח נרצח. כשאיליי מגיע למחנה הוא חולה מאוד ומחלים באיטיות, הוא חי עם האינדיאנים (כשבדרך מתוארים עוד מעשי טבח מחרידים), באופן שיזכיר לרבים את הסרט "רוקד עם זאבים" של ועם קווין קוסטנר, הופך להיות בנו המאומץ של הצ'יף, שמו מוחלף ל Tiehteti (שמשמעו Taibo, כלומר, Pathetic Little White Man ) עד שלמד כיצד לנהל חווה ומכאן הסיפור מתנהל על פני חמישה דורות בשנים שבין 1836-2012.
הדמות השנייה שמתארת לנו את ההיסטוריה היא ג'ין, איליי הוא הסבא-רבא שלה, פיטר הסבא שלה, והיא היחידה שהייתה "מחוברת" אליו, באהבה הדדית. סיפורה מתרחש בהווה, שנת 2012, והיא בת 86. היא מספרת לנו בעיקר את ההווי המשפחתי, את הטרגדיות הנוספות שמתרחשות במשפחה על פני ההיסטוריה, השתנות ההיסטוריה, התפתחות הציביליזציה ותהליכים מודרניים וטכנולוגיים, המעבר מתעשיית הבשר לתעשיית הנפט.
הדמות השלישית היא פיטר, הוא בנו של הקולונל איליי, הוא חי בצילו של איש-אגדה, יש ביניהם יחסים מורכבים למדי. סיפורו מסופר מתוך יומנים שכתב. הוא בעיקר מתאר את יחסיו עם אביו, אי ההסכמות ביניהם, יחסיו עם בניו שלו ושוב הרג והרס אדמות, על רקע של נקמה, נקמה בכבוד..
זהו סיפור אפי-היסטורי שמשתרע על פני חמישה דורות, שמספר לנו את סיפור התהוותה של טקסס בפרט ואמריקה בכלל. הוא כתוב בקצב ריתמי קבוע שבו מספרים איליי-ג'ין-פיטר, כל אחד ותיאור ההווה שלו מחד גיסא, וזיכרונות מן העבר מאידך גיסא, האב הנעלם והבן (איליי או פיטר..?) , יחסים משפחתיים, יחסים בין אב לבנו. וכל זה על רקע היסטורי שבו מעורבים אינדיאנים, מלחמות גבול ושינוי הציביליזציה.
היסטוריה של ארצות הברית
מאייר לוקח על כתפיו תפקיד לא פשוט כמספר ההיסטוריה האמריקאית וביצירת המיתולוגיה האמריקאית. לא בכדי הוא משתמש בדמות אגדתית כמו איליי מקאלוג הקולונל, דמות נערצת, שעיני כולם נישאות אליו, חסות בצילו. את ההשראה לספרו לקח בזמן לימודיו לתואר שני כשלמד על מלחמת השודדים בטקסס בשנים שבין 1915-1918, ורצה לכתוב על האגדה על טקסס, המדינה השנייה בגודלה בארה"ב ודרכה לספר את תיאור אמריקה. לא בכדי הוא השתמש בעליית כוחה של טקסס כדוגמה ומשל לעלייתה של אמריקה ככוח גלובלי. לא בכדי מתאר לנו פיליפ מאייר את הסיפור ההיסטורי הזה ואת התהוותן של האימפריות תוך כדי פורנוגרפיה של האלימות, של הטבח (עם תיאורים מחרידים של קרקוף, למשל. או כיצד הורגים בופאלו כיצד משתמשים בדמו, במוח בבטן כקערה לחימום ובישול האוכל..), לא בכדי הוא מקשר כל זאת למוטו הפותח של הספר של אדוארד גיבון. ייתכן שמאייר צופה כאן את התפוררותה האיטית של האימפריה הנוכחית – אמריקה. לא אציין ש"העבדים" במקרה הזה אלו הם האינדיאנים ואולי דווקא המקסיקנים, מי "המתנחלים" ומי הפולשים.. אבל עצם זוועת האלימות, האונס ההרג והקרקוף של בני האדם יחד עם תיאורי ההרג של בעלי החיים והתיאורים של השימוש בחלקי גופם יכולים ללמד אותנו שיעור חשוב שטרם השכלנו ללמוד – לא רק שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אלא אם לא נשכיל ללמוד ממנה תפקידה יהיה לרדוף אותנו
