איזו שמחה, התרגשות והפתעה!
34 שנים אחרי מעשה השפחה, מפרסמת מרגרט אטווד את הסיקוול לספר הבלתי נשכח, עדויות. הספר כתוב הרבה יותר טוב, פחות אניגמטי, הרבה יותר סוחף ומרגש.
לא בכדי הוא זכה בפרס פוליצר לשנת 2019 (במשותף עם ברנרדין אוואריסטו, לספרה Girl, Woman, Other, שמסקרן אותי גם כן..)
עדויות / מרגרט אטווד, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2020. תרגום: קטיה בנוביץ.
The Testaments, Margaret Atwood, Vintage, 2019
סיפורה של שפחה
סיפורה של שפחה (או, מעשה השפחה) יצא לאור בשנת 1985. בסוף הספר אנו למדים שהספר הוא אסופת מכתביה של שלפרד, שפחה במדינת גלעד בעתיד דיסטופי וספקולטיבי לקראת סוף המאה העשרים ואחת אחרי שתיאוקרטיה תופסת את השלטון, שקוראים אותם באיזשהו כנס 15 שנה אחרי שגלעד נחרבת. סיפורה של שפחה מספר את החיים בגלעד, מה תפקידן של נשים במדינה, מה תפקידם של גברים, על מטבעות לשון שטבעה אטווד ("ישתבח", "יבורך הפרי", "לא-תינוקות", "עיניים", "מלאכים", "דודות", "מרתות","טקס", "החומה"), על הקשר הישיר לתנ"ך ונבואה שעתידה להתגשם. הספר עובד לתיאטרון, לקולנוע, ולסדרה המוכרת והמצליחה סיפורה של שפחה.
עדויות
העדויות, הוא גם אסופה של עדויות (כשם הספר) ובסופו אנו למדים ששוב אלו נקראים בכנס בסוף המאה העשרים ושתיים. בכנס, אותו פרופסור מהכנס הראשון, פרופסור פיישטו, והעדויות נותנות מימד נוסף למה שקרה בגלעד
לא מיד מתגלות לנו מי הן העדות. הראשונה מתבררת די מהר, השתיים האחרות – המתינו בסבלנות, זהותן תתבהר אט אט, וגם אם אתם חושבים שאתם מבינים מי היא מי. אשתדל לא לעשות ספויילרים, כי כל מילה מיותר, תהרוס לכם את הנאת הקריאה.
העדה הראשונה היא אישה מבוגרת. היא כותבת בספרית ארדואה הול. אסור לה לכתוב, אבל היא חייבת "יש למחות את טביעות האצבעות המושחתות והמדממות של העבר, ולהכשיר את הקרקע למען הדור הבא, שוודאי ישמור על טוהר מוסרי" (שם, עמ' 12). השלטון טרם נפל וגלעד עדיין קיימת. היא סובלת משיעור עזיבה גבוה. יום מאי, שאנחנו מכירים אותו מהעבר, הופך לארגון ממשי וחזק כנגד גלעד. אנחנו מתוודעים למושג חדש "בנות פנינה", שאלו בנות במסלול מיוחד שחלק מההכשרה שלהן זה להיות מסיונריות – לפתות ילדות חלשות ובמצב רגיש להצטרף לגלעד, כדי לחזק אותו מחדש. העדות הראשונה היא הדודה לידיה הידועה לשמצה. דודה לידיה מספרת איך הגיעה בכלל לגלעד, ואיך הפכה לאישה השנואה ביותר שם. היא זו שכותבת בסתר ומחביאה את כתביה כדי שמישהו בעתיד, אחרי שגלעד תחרב, ימצא אותם, אבל לא הדודות האחרות בארדואה הול.
העדות השנייה 369 א', אגנס ג'מיימה, והשלישית היא 369 ב, דייזי. אחת מהן נמצאת בגלעד והשנייה – מחוצה לו. הספר נע בפוליפוניה בין שלושת הדמויות ובזמנים שונים שמשלימים אחד את השני במרחבים השונים.
ספר מלא הפתעות, קראתי אותו בנשימה עצורה ולא יכלתי להניחו מידי.
תרגום מצויין
