ספרה האחרון של איימי טאן, עמק הפלאות (The Valley of Amazement) מתחיל בתמונה שטאן נתקלה בה. היא מופתעת לגלות שסבתה לבושה בבגדי קורטיזנה. קורטיזנות היו נערות ליווי, זונות צמרת, שאירחו גברים רמי מעלה ודרג, אך בעיקר היו עשירים מאוד. הקורטיזנה המפורסמת בעולם הייתה מאדאם דה פומפדור שהפכה אחר כך גם לפילגשו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת. איימי טאן חקרה את התמונה וגילתה היסטוריה של סודות, שאותם עיבדה לספר מרתק, גדוש – הן במלל הן בקשת הרגשות שמפעילה את הקורא.
סוף המאה ה 19
הספר כתוב בגוף ראשון, מתוך נקודת מבטה של ויולט. הזמן הוא סוף המאה התשע עשרה תחילת המאה העשרים. ויולט בת 7 והיא אומרת: When I was 7, I knew exactly who I was. היא יודעת שהיא אמריקאית שחיה בסין בבית הקורטיזנות המפואר של אימה, בית קורטיזנות פירסט קלאס, שמו Hidden Jade Path. אולם, ויולט עדיין לא יודעת מה גורלה מועיד לה ושכל ידיעותיה הבטוחות על עצמה, על אימה ועל עולמה עומדים להתנפץ.
המאה העשרים
השנה היא 1905 ויולט מגלה שעולמה סובב סביב קורטיזנות, שאימה, לולו מינטרן היא קורטיזנה, אישה עצמאית שיש לה סודות רבים. ויולט הסקרנית מוצאת דרך אל חדרה של אימה ומגלה חלקים של פרטים סודות שנשמרו שנים רבות, כמו למשל על זהות אביה, שהוא סיני. היא נדהמת כשהיא מבינה שהיא "מעורבת": חצי אמריקאית וחצי סינית, ומבקשת לראות עצמה במראה.
שבע שנים לאחר מכן, 1912, סין עוברת מהפכה והעולם נכנס למלחמת העולם הראשונה. אדם אחד בשם לו שינג נכנס לבית הקורטיזנות אך הוא מבקש להיפגש באופן אישי עם אימה של ויולט. ויולט מגלה שלאימה יש רגשות מעורבים ומיוחדים לאיש זה והיא מבינה שהוא אביה. היא מאזינה לשיחה בסתר ומגלה סוד מפתיע יותר – יש לה אח שגר בקליפורניה.
ארצות הברית
אימה מחליטה לעזוב ולנסוע לארצות הברית כדי לראות סוף סוף את בנה שנלקח ממנה נגד רצונה וסומכת על ידידה שיעזור לה, אולם האם והבת נפרדות בעל כורחן, האם מפליגה לסן פרנסיסקו והבת נחטפת ונשארת בסין.
וזאת תהיה ההתחלה של מסע ארוך, מתעתע, מסע שגורל והחלטות משנים סדרי עולם, ממש כמו אפקט הפרפר, מסע שנמשך ארבע מאות שנה מסן פרנסיסקו שבקליפורניה לעמק הפלאות בסין, שנגחאי מסע של חברות, של הורות, יחסי אימהות בנות, אבות בנות ואהבות שהולכות וחוזרות, מסע של סודות שנפרמים כמו חוטים עקשניים לאט-לאט.
זהו מסע אפי שנמשך על פני 591 עמודים סוחפים. לקראת סופו של המסע, איימי טאן שוברת את הסדר הכרונולוגי, עוצרת את מסעה של ויולט ועוברת למסעה של אימה לולו, לוסיה, לוקרציה מינטרן. זהו סוויץ' מעניין, לא שגרתי, אך איני בטוחה שהוא נחוץ. אני חושבת שבלעדיו היה נשאר המתח הזה שבין האם לביתה, כי בכל זאת, יש סוד אחד, בעיה אחת, שלא נפתרה.
כותרת הספר נלקחת מסדרת ציורים שאביה של ויולט, לו שינג, צייר. הציורים הללו ילוו את חייה, יגלו סודות, וגורלה יוליך אותה אל אותו מקום עצמו.
איימי טאן טווה את הנרטיב בעידון, רקמה סינית מחושבת של יופי, צבע, ריחות וטעמים, רגשות שמציפים את הקורא – רגשות של נקמה, תאווה, מיניות, תשוקה, אהבה, כעס, הדחקה ונאמנות. שוב, היא חוזרת לנושא האהוב עליה – יחסי אימהות ובנות, והקורא נסחף אחר הסיפור המרגש. אפשר להבין למה הספר הפך לרב מכר מייד עם צאתו לאור
