אז מה הצבע הלבן אומר לכם?
ללא ספק הוא מכיל משמעויות רבות בתרבויות שונות. לבן יכול לסמל טוהר, זכות אך גם מוות (תכריכים). בקוריאה כשמישהו מת, נהוג להניח פרח לבן ליד מצבתו. צבע הלבן בקוריאה הוא גם הצבע השמפיע על הריאות וסימלו הג'ינסנג (שמשמעו: שורש האדם). הג'ינסנג הקוריאני נמצא היעיל ביותר מבין סוגי הג'ינסנג לטיפול בחוסר אנרגיה. ולמה כל זה חשוב?
כיוון שהאן קאנג הסופרת הקוריאנית שהביאה לנו לפני כשנתיים את הצמחונית, שבמקור יצא לאור בשנת 2007, רוקחת בשבילנו ספר מיוחד שעוסק בצבע הלבן. הספר הלבן. הספר יצא לאור בקוריאה בשנת 2016, עת האן קאנג זכתב בפרס מאן בוקר על ספרה הצמחונית. אני חייבת לציין העטיפה היפהפייה, הנקייה, שבתה אותי מייד, עוד לפני שהבנתי שהוא ספרה החדש של סופרת הצמחונית. הספר הלבן טרם תורגם לעברית, אך תורגם לאנגלית.
THE WHITE BOOK, Han Kang, Translated by Deborah Smith, Hogarth, 2016
האן קאנג, סופרת ממוצא קוריאני, נולדה בשנת 1970. היא חיה בסיאול (שמשמעו: שלג), יחד עם בעלה, מבקר אמנות, ובנה. כשקראתי את הפרטים הביוגרפיים שלה, הבנתי שפחות או יותר הספר הזה הוא קצת אוטוביוגרפי.
הספר הצמחונית קיבל את ההשראה שלו ממשפט של יי סאנג, משורר קוריאני: "אני מאמין שבני אדם צריכים להיות צמחים". נראה שגם הספר הזה שואב את ההשראה שלו ממקור ספרותי אחר, הסופר Park T'ae-won כשקרא לביתו Seol-yeong, Snow flower. בכלל, ראוי לציין שהאן קאנג גדלה בבית ספרותי, אביה ואחיה עסקו בספרות היא הייתה מוקפת בספרים מאז היותה ילדה קטנה (ויקיפדיה).
הספר הלבן הוא ספר מדיטטיבי, הגותי, העוסק במותה של תינוקת שמתה שעתיים אחרי היוולדה. התינוקת שנולדה היתה אמורה להיות אחותה הגדולה של המספרת, אולי של האן קאנג עצמה. הספר מתחלק לשני חלקים "אני" ו"היא". שני החלקים הללו מייצגים שתי נקודות מבט: המספרת ואימה של המספרת המספרת את חייה של התינוקת בני השעתיים כמו גם מותה. אך כאמור אין זה ספר עלילתי, מותה של התינוקת הוא זרז לכתיבה על אבל, זיכרון והיסטוריה.
לעיתים התיאורים של המוות מתערבבים עם תיאורי העיר, תיאורי בנייה של בניין שנהרס תוך פשיטה אווירית ב 1944 והיא מבינה ששרידיו של הבניין הם כמו עמוד ההיסטוריה שלה-עצמה שקשורים בקשר הדוק למותה של אחותה, והיא תוהה אם על ידי הכתיבה היא תחזיר אותה לחיים. הרעיון הזה לקוח מכתיבתו של הסופר זבאלד והוא מהווה עבורה השראה: המספרת עורכת רשימות של "דברים" לבנים שבמובן ישיר או במובן עקיף "משוחחים" עם מותה וחייה של האחות: חיתול, אורז, ירח, שלג, חלב אם, ערפל ועוד. היא מקווה ש would be transformative, would itself transform, into something like white ointment applied to a swelling, like gauze laid over a wound (עמ' 6).
כך, הספר מובנה סביב דברים שהפכו לריטואלים חוזרים ונשנים של אבל וזיכרון. כלומר, הספר עוסק סביב ארעיות וזמניות החיים וקבלת שבירותם של החיים. כאמור, הספר הלבן אינו ספר עלילתי. על פניו נראה שהספר נכתב כפרגמנטים, מקטעים שלא שייכים אחד לשני, כמו שירה, אבל הם קשורים גם קשורים. ללא ספק האן קאנג היא סופרת מתוחכמת, הכתיבה שלה מינימליסטית אך מלאת סמלים, משמעויות ורבדים רבים, זהו ספר מיסתורי, פסיכוגיאוגרפי של אבל, זיכרון, היסטוריה ומקום. שורש האדם.
הקורא מחזיק ביד ספר שהוא כולו לבן זורח, גם מבחוץ וגם מבפנים. פואטיקה פילוסופית מרהיבה.
