אני מודה, קצת מפחיד לכתוב ביקורת על טוני מוריסון. בכל זאת מדובר באישה גדולה מהחיים, אישה אפרו-אמריקנית שכותבת על עוולות האפרו-אמריקנים, דיכויהם והשפלתיהם. אישה שכותבת לא רק ספרות יפה אלא גם מסות כבדות משקל. אישה שקיבלה פרס פוליצר על יצירתה האולטימטיבית: חמדת. אישה שאת ספריה האחרונים (אהבה, חסד) הייתי צריכה לקרוא פעמיים בשל שלל הרבדים שבו.
ובכל זאת.
הספר Home, יצא לאור בהוצאת Vintage ב-2012 ועדיין לא תורגם לעברית. הסתקרנתי מאוד לקרוא אותו, שוב מהסיבות שהזכרתי לעיל: סופרת שאני מאוד אוהבת לקרוא, מעריצה את מאבקה ואישה אינדיבידואליסטית בפני עצמה, אינטלקטואלית. סיקרן אותי לדעת מה התחדש בתודעה של מאבק השחרור של האדם השחור בארצות הברית.
מה זה בית?
הסיפור הוא סיפורו של פרנק מאני (Frank Money), בן 24, חייל משוחרר ממלחמת קוריאה שמבקש לחזור הביתה, לוטוס בג'ורג'יה. אבל – מהו אותו בית, הוא אינו זוכר. לפני המלחמה, פרנק עבד בכמה מקומות עבודה, אך עזב אותם, הייתה לו חברה אך גם היא עזבה אותו, אדם חסר הצלחה ומטרה שעכשיו גם איבד עצמו לדעת. למעשה, הסיפור מתחיל בכך שפרנק מאושפז בבית חולים תחת השפעת מורפיום ומתכנן את בריחתו. הוא אינו זוכר למה הוא שם, כך, שאי שפיותו של פרנק מובילה אותנו ומשפיעה על האובייקטיביות שלנו כלפיו לאורך כל הסיפור. לדוגמה, אי יציבותו מול חברתו-לשעבר שמכנה אותו "tilted-man", או הסיפור שלו במלחמה.
אם זה היה תלוי בפרנק הוא לא היה חוזר אל העבר, כי "בית" בשבילו לא היה מקור נחמה, אלא מקום שבו נקברו סודות רבים. אך מה שמניע אותו זה מכתב שהוא מקבל משרה, אישה שהוא עדיין לא מכיר, שמתריעה בפניו שהוא חייב לבוא לראות את סי (Cee), אחותו האהובה, כיוון שכל רגע שהוא מתמהמה הוא צעד אל המוות בשבילה. בגלל חששותיו של פרנק עצמו מאי שפיותו שלו הוא תוהה האם יצליח להגיש לאחותו עזרה, למעשה הוא "“imprisoned in his own strivings.
סי, אחותו של פרנק, עבדה כמלצרית אך לא הייתה מרוצה וחיפשה עבודה שבה תרוויח יותר. היא מוצאת מקום שליו ורגוע אצל רופא, ששם היא מקבל גם מקום לינה, כעוזרתו. היא לומדת מהי אאוגניקה (השבחת הדורות באמצעות התערבות ברבייה ובתורשה, מציאת והגברת התכונות החיוביות) בדרך הקשה.
פרנק בורח ללא נעליו ומוצא מקלט בכנסיה ששמה Zion, אצל כומר ששמו ג'ון לוק (Locke) שבאורח פרדוקסלי הוא זה שמאפשר לו את השיבה בכך שהוא נותן לו 17$ כדי להתחיל את המסע. בדרכו חזרה, הוא משתמש ב- Green Book, (קיצור של The Negro Motorist Green Book, מעין מדריך טיולים של השחורים to save the travelers of his race as many difficulties and embarrassments as possible..) ומחפש את דרכו חזרה. בדרכו, קורים כמה מקרים שמשבשים את הגעתו הבטוחה והמהירה הביתה. למשל, ברכבת הוא פוגש בחור נמוך קומה בחליפה מוזרה (zoot suit, למעשה) שבא ונעלם, בחור שעוד יופיע בהמשך הנובלה, שאני נמנעת מלספר כי זה המפתח והמטרה של הספר הקטן הזה, הוא אף נקלע למעשה אלימות שבדרך כלשהי יוצא ממנה…
הנובלה נפתחת בציטוט מתוך שירה של מוריסון עצמה:
“Whose house is this? Whose night keeps out the light In here? Say, who owns this house? It’s not mine. I dreamed another, sweeter, brighter With a view of lakes crossed in painted boats; Of fields wide as arms open for me. This house is strange. Its shadows lie. Say, tell me, why does its lock fit my key?”
השיר הזה נכתב על ידי טוני מוריסון עצמה לפני 20 שנה. למעשה מבחינה כרונולוגית, הוא "מאחר" את הסיפור עצמו. מוריסון חוזרת לשנות ה-50, השנים שבהן הדיכוי וההשפלה היו בשיא תפארתן.
אליגוריה
זוהי אלגוריה, סיפורו של פרנק ודרכו חזרה הביתה להציל את אחותו. אך מעבר לכך, הסיפור עצמו, מלא בסמלים אחרים שנותנים ליצירה הזאת רובד נוסף, בעל משמעות אידיאולוגית-פילוסופית.
שם משפחתו של פרנק הוא Money, פרנק מספר שבמשפחתו רצה מעין בדיחה על שם המשפחה הזה כי מעולם לא היה באמתחתם באמת כסף. מי שגואל את פרנק מייסוריו הכלכליים כדי לאפשר לו לחזור הביתה הוא ג'ון לוק (או אולי אפילו Lock). הוא נותן לו כסף לנסיעות ולבתי המלון שבמדריך הירוק, שגם אותו נותן לו ג'ון לוק.
ג'ון לוק, היה פילוסוף שנחשב אבי הפילוסופיה הליברלית ושהשפיע על חוקת ארצות הברית. לוק, הפילוסוף, דגל בזכויות הטבעיות של האדם וטען כי על המדינה לדאוג להגן על הזכויות הטבעיות של האדם. אם נפגעות זכויותיו הטבעיות של האדם כי אז נפגעת זכות קיומה של המדינה. לוק דגל בזכות הקניין, הזכות לחיים והזכות לחירות. במחשבה הליברלית יש שוויון לכולם בפני החוק, שלילת אלימות כלפי גופו או רכושו של אדם כלשהו, וריבונותו של הפרט על חייו לפעול כאוות רצונו ללא כפייה.
למעשה, זוהי האידיאולוגיה של טוני מוריסון, שבנובלה (אליגוריה) זאת היא משמשת מעין מספר-יודע-הכל. היא מעבירה לנו את סיפורו של פרנק, ואת סיפורה של סי, מספרת לנו גם את נקודת מבטה של שרה ו"שותלת" לנו סמלים רבים בסיפור. מוריסון, הלוחמת הגדולה למען השחורים בארצות הברית חוזרת אל שנות ה-50, שנות המאבק הקשה של השחורים ולא מוותרת.
אודיסאוס
סיפורו של אודיסאוס מרחף מעל הספר – מסע חזרתו של אודיסאוס בחזרה לאיתקה, לביתו, מסע שבמהלכו עבר חוויות מספר שכמעט ומנעו ממנו את השיבה המיוחלת. מנגד, זהו גם סיפורו של פרנק, שמגלה שאחותו נמצאת בסכנה ושהוא חייב להגיע הביתה כדי להציל אותה. גם פרנק כמו אודיסאוס, מתחיל את מסעו בהזיות. ההבדל היחידי, אולי, הוא שאודיסאוס עשה עצמו משוגע כדי שלא יוכל להצטרף לקרבות. בנובלה הזאת, הזיותיו של פרנק ואי יציבותו מרחפים מעל כל הזמן, משאירים איזשהו ספק של הקורא ביחס אליו.
ביום הראשון לעבודתה היא מתלבטת אם לדפוק על הדלת הקדמית או על הדלת האחורית, לבסוף היא מחליטה על האחורית. בלי לומר משהו ספציפי על גזענות, מוריסון מובילה את סי להיכנס דרך הדלת האחורית. למעשה, מוריסון לא מזכירה צבע או גזע במהלך האלגוריה, אנחנו לא יודעים שסי (או אפילו פרנק) הם שחורים. סוג עבודתה של סי, אחותו של פרנק, מעוררת מחשבה בפני עצמה: השבחת תכונותיו החיוביות של מי? למה הרופא משתמש דווקא בה כאישה שחורה? מיהו בכלל אותו רופא?
חשוב לשים לב לשימוש הכפול הזה בין house ל home. כאמור, בפתיחה של הנובלה טוני מוריסון מצטטת שיר שלה. בשיר מוזכרת המילה house, שהוא בית, מקום שמתאכסנים בו. שמו של הספר הוא home, והחזרה של פרנק היא ל home, לבית המשפחתי, החם, הפנימי. וכאן משמעותו של הנובלה: מהי המשמעות של "לחזור הביתה"?
התאכזבתי מהחזרה הזאת לשנים שבהן המאבק היה בעיצומו, ציפיתי לאיזושהי התפתחות אידיאולוגית. לאיזושהי התפתחות הגליאנית – מאבק שפינה עצמו למאבק אחר, בכל זאת בארה"ב יש נשיא שחור לראשונה בהיסטוריה. בכל זאת טוני מוריסון היא לא סתם סופרת, היא סופרת שמשתמשת באידיאולוגיות פילוסופיות כדי להביע את מה שהיא רוצה להגיד בדרך סיפורית. התאכזבתי כי באיזשהו מקום באמצע משהו נעצר, הסמלים נעלמו והאלגוריה הפכה לנובלה די סתמית.
ובכל זאת… טוני מוריסון מצמצת את היריעה לאלגוריה מרשימה
