קורבאן סעיד הוא דמות מסתורית. פירוש שמו הוא: קורבן מאושר. על החידה המיסתורית מנסה לענות טום רייס במאמרו "האיש מן המזרח" שפורסם ב"ניו-יורקר" והובא בסוף הספר הקודם של קורבאן סעיד "אהבתם של עלי ונינו".קורבאן סעיד הוא שם העט של אלפרידה אהרנפלס, או שם העט של אסד ביי, מה שבטוח שקורבאן סעיד הוא שמו של לב נוסימבאום. בעברית פורסמו שני ספריו: אהבתם של עלי ונינו והנערה מקרן הזהב.
לב (אריה) נוסימבאום הגיע עם אביו לברלין, אחרי שהתאסלם בקונסטנטינופול ב-1919 וקרא לעצמו אסד (אריה) ביי. בברלין למד בגימנסיה הרוסית והתרועע עם חוג מהגרים רוסים לבנים שהתכנס בבית הוריו של בוריס פסטרנק בברלין וכלל את ילנה, אחותו של נאבוקוב. על תקופה זו מספר בזיכרונותיו (שלא התפרסמו) אלכסנדר בריילוב, שהכיר את אסד ביי מימי התיכון בברלין. נוסימבאום הצעיר היה לאוריינטליסט. הוא הקדיש לכך שנות לימוד רבות, אבל לטענת רבים, האוריינט שלו היה זה שבדמיון. כך לפחות לדעתם של המהגרים הקווקזים, שקראו לגנות את ספריו, כמו "12 סודות הקווקז". כך אירע שמנגנון הפקידות הנאצי שם עליו עין. הוא נמלט לאוסטריה, ומשם לאיטליה. כאן ביקש לכתוב את הביוגרפיה של מוסוליני, שגילה את זהותו היהודית בעקבות הלשנה. הוא הצליח להגיע לאיטליה דרך לוב, ובאיטליה התחזה לאמריקאי. בסופו של דבר השתקע בפוזיטאנו, והוא כבר חולה, עני ודואג לגורל אביו שנשאר בווינה. נוסימבאום-אסד ביי-קורבאן סעיד מת בפוזינטנו ממחלת רנו האיומה ובייסורים קשים. אביו נלקח למחנה ריכוז ולא שב (הארץ)
הנערה מקרן הזהב, קורבאן סעיד, הוצאת זמורה ביתן, 2003, תרגום: מיכאל דק
הספר הנערה מקרן הזהב (תרגם: מיכאל דק), יצא לאור לראשונה בשנת 1938, לעברית הוא תורגם לראשונה בשנת 2003 ושוב בשנת 2011. זהו ספר אקזוטי שמספר את סיפור אהבתה של אסיאדה ענברי, נסיכה ממוצא טורקי, אשר חיה עם אביה,אחמת פשה, בברלין לאחר שגורשו ממנה לאחר ההפיכה של אטאטורק. העלילה מתרחשת לאחר מלחמת העולם הראשונה, ואסיאדה סטודנטית לפילולוגיה ולומדת במכון לחקר שפות אוריינטליות טורקולוגיה – חקר השפות הטורקיות.
אסיאדה, בלונדינית יפהפייה, התארסה בטורקיה לנסיך והיא אמורה להינשא לו. אך הנסיך, עבד אל כרים, ברח לאמריקה שינה את שמו לג'ון רולנד ואף אחד לא שמע אליו מאז. היא מתאהבת ברופא שלה האוסטרי, הסה, אליו הגיעה במקרה, שמצידו התאהב בה אנושות והם נישאים. הם יוצאים לירח דבש והם מדברים בעיקר על הפער שבין האוריינט למער. אסיאדה אף אומרת שהתאהבה בגבר זר, שמרגיש אחרת, חושב אחרת, מגיב אחרת (עמ' 53). וזה הנושא העיקרי של הספר: הפער שבין המזרח למערב. לא שיש כאן מישהו שמנצח באופן חד משמעי, אלא שאסיאדה מתגעגעת לשקט ולשלווה של מוצאה לכבוד של הפרטיות. הפערים הללו שבין המזרח למערב מתבטא ביחסים הללו שבין הנסיכה הטורקייה לבין אהובה האוסטרי ובשיחות ביניהם. למשל אסיאדה אומרת להסה "בשבילך ההרמון הוא ברברי, בשבילי השם שלך נשמע כזה" (עמ' 30)
דוגמה נוספת, כשהסה מספר לאסיאדה שהוא גרוש היא שואלת אותו "האישה לא ילדה ילדים ולכן דחית אותה מעל פניך?" כשהוא מסביר לה שמריון לא רוצתה ילדים היא תוהה "היא לא רצתה ילדים? אבל בשביל זה היא קיימת" (עמ' 47). או במקרה אחר, אסיאדה אומרת להסה: "אדם אירופי לא יודע איך להתנהג… לא שואלים נשים זרות על אהבה. גם לא נועצים בהן עיניים של שור לפני קרב. יש לנו אותו ניסיון באהבה, אבל אנחנו מאופקים יותר ושקטים יותר. בגלל זה קוראים לנו 'פראים'" (עמ' 46). ושוב כשהסה שואל את אסיאדה מה היא חושבת על פסיכואנליזה, היא שואלת מה זה, הוא מסביר לה והיא עונה "נורא, איך אפשר להראות את הנפש לזר? הרי זה נורא יותר מאונס" (עמ' 48)
הנערה מקרן הזהב הוא סיפורה, כאמור, של הנערה – אסיאדה – וקרן הזהב מתייחסת כנראה לאיסטנבול, כיוון שהפשה, אביה של אסיאדה, שואל את חברו מטורקיה מה שלום המולדת והוא עונה: "היא פורחת ועל קרן הזהב קורנת השמש" (עמ' 20).
שוב, אין כאן אמירה חד משמעית מה טוב ומה רע, המזרח או המערב, אלא נקודות שמהוות פער בין שניהם. כשאסיאדה והסה מדברים על כך הם מזכירים זאת בחינניות, תוך חקירתה של אסיאדה כפילולוגית של השפה, של המקום, של הקשרים. את המושג "אוריינטליזם" יצר סעיד אחר (לא קורבאן סעיד) – אדוארד סעיד, וגישתו הייתה דווקא שונה. באמצעות המושג הזה הוא ביקר את גישת המערב כלפי המזרח וטען שהשימוש במושג האוריינטליזם מהווה עבור המערב גישה אימפריאליסטית, קולוניאליסטית ואף גזענית. המושג היווה אבחנה בין האוריינט למערב, בין "אנחנו" ו"הם" וההיווצרות הבינארית והדיכוטומית ביניהם. כשהומי באבא דיבר על היברידיות ומרחב שלישי זה כבר היה מאוחר הרבה יותר.
אסיאדה, הנערה מקרן הזהב, עורגת אל הביטחון, השלווה, החום האנושי וכיבוד המרחב הפרטי של הזולת שמובע באוריינט שלה, באיסטנבול. מה היא תבחר בסוף? לא אשאיר כאן ספוילר, אם כי זה כמעט ברור..
