המנהרה היא גם הבולען הנסתר במוחו של לוריא, גם בולען טופוגרפי נסתר מעין אבל גם גשר נסתר, מעבר ממקום למקום, וכמו שאומרת אחת הדמויות ללוריא, "אני רואה שהמנהרה הזאת מחזקת אותך" . ולוריא מצידו מבקש מאותה דמות לתרגל אותו בשמות ובזמנים כדי להקשות על המוח שלו לפורר את המציאות" . אבל ממה?
כל ספר חדש של מורקמי הוא חוויה חושית עוצמתית. כל פעם הוא גורם לי להתחיל מסע משל עצמי, מעין דין וחשבון עצמי, מסע אל התודעה, אל המודע ואל הלא מודע, אל השטח ולפני השטח, ולגרום לי לא לשכוח אפעם: כלום זה לא סתם. לכל דבר יש משמעות. שומדבר לא נתון למקרה.
לאיסטנבול ערגתי כבר שנים. כנראה שהפכתי לסוג של טורקופילית בעקבות ספרים, סרטים, מוזיקה וכל שאר צרכי התרבות ש"צצו" בחיי. אפילו שידרתי תכנית מיוחדת על טורקיה בתכנית הרדיו שלי – היTרבות. תגידו אורחאן פאמוק, תגידו אליף שאפאק, תגידו ישר כאמל, נורי בילגה ג'יילן, מולאר, נילופר, איברהים טטליסס, בקלאווה או כנאפה וזהו.. אני שבויה. חוץ מלדבר טורקית – וגם זה אני מעריכה שיגיע – נשאר רק להגיע לעיר, מלכת העולם..
היום התכנית "התהפכה": בדרך כלל אני מספרת לכם על ספרים ובין לבין מקיימת אתנחתא עם שירים, הפעם השירים הם הנושא העיקרי – שירים שמבוססים על ספרים! להאזנה: כאן
