תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
רומן היסטורי המבוסס על חייה של ליודמילה פבליצ'נקו, גיבורה שנולדה מייאוש, אם שהפכה חיילת, אישה שנלחמה על מקומה בעולם, כאם ואישה, ותרמה את נוכחותה להיסטוריה לנצח. קריאת הספר סוחפת עשירה וחיה כל כך שהקורא מוצא את עצמו מרותק אליו וחי אותו.
ספר מסע ניהליסטי אקזיסטנציאליסטי טראגי של שלושה אמריקאים בצפון אפריקה הצרפתית שלאחר מלחמת העולם השנייה.
המיועד הוא סיפור חניכה יפהפה שנוגע בהתנגשויות רבות, תוך שימוש במושג Zwischenmensch: בין חברויות, בין הוריות, בין דתיות, וכמובן בין מסורת למודרניות.
בימיים אלו עולה בנטפליקס עיבוד קולונועי לספרה של נלה לרסן, חוצה את הקו. הסרט שמצולם, בתבונה, בשחור לבן, מציג את חייהם של השחורים בשנות העשרים של המאה הקודמת בארצות הברית והניסיון שלהם לבצע מהלך סוציולוגי שנקרא Passing – מעבר, או חציית קו. הסרט העלה בזכרוני מאמר שכתבתי באוניברסיטה שעוסק בעבודתו של הסוציולוג פייר בורדייה תוך בחינת שני מושגים שקשורים למאבק השחורים: Passing ו Mitsein.
מיניון הוא רומן ביכורים מטריד אך יפהפה ומסקרן שעוסק בלידה, בהתוודעות לזהויות שונות, התפתחות, אימוץ זהות נשית שמשתמשת במה שלאחרות עלול להיראות לא נעים ואף מעיק – השדיים הגדולים.
העולם של אוטסה מושפג מתחלק לשניים: זה שלפני אסון התאומים וזה שלאחריו. זה שלפני האסון מתואר על ידי מושפג כגן זאולוגי, נרקסיסטי ומנוכר רגשית. אסון התאומים מהווה נקודה של התעוררות מחלום ויש צורך להסיק מסקנות, וההתעוררות היא הלם עמוק.
רומן עצוב וטראגי על גזע וגזענות, על חופש ואינדיבידואליזם אבל גם על הטראגיות של הפחד שעדיין מבעבע בדמנו מדמותו של האחר
הוא רומן היסטורי על אחת התקופות החשוכות ביותר של השפל הגדול, דיוקן על אמריקה והחלום האמריקאי כפי שמתבטא דרך עיניה של אישה אמיצה, תושבת אמריקה שהופכת למהגרת בעל כורחה
רעב הוא ספר על רעב פיזי, חומרי, לאוכל, להזנה ורעב נפשי לאהבה ולהתקבלות. זהו ספר על היחס של הממסד והחברה לגוף שלה ולגוף של אוביסים
רומן היסטורי שמספר את סיפורן של נשים אסירות במחנה ראוונסבריק, של הרופאה האכזרית הרטה אוברהויזר ושל קארוליין פרידיי אישה פילנתרופית אמיצה