סאגה משפחתית

בובות סיניות הוא רומן על חברות בת חצי מאה על כל מה שמשתמע מכך ומה שמתלווה לסוג כזה של מערכת יחסים של שלוש בנות "זרות" כל אחת בדרכה; זהו ספר על מקומו של המוצא, על גורל ואמונה; זהו ספר על אמון, מסורת, מודרניזציה ומקומה של הבחירה החופשית בחיינו.

איימי טאן טווה את הנרטיב בעידון, רקמה סינית מחושבת של יופי, צבע, ריחות וטעמים, רגשות שמציפים את הקורא – רגשות של נקמה, תאווה, מיניות, תשוקה, אהבה, כעס, הדחקה ונאמנות. שוב, היא חוזרת לנושא האהוב עליה – יחסי אימהות ובנות, והקורא נסחף אחר הסיפור המרגש. אפשר להבין למה הספר הפך לרב מכר מייד עם צאתו לאור

רומן היסטורי רחב יריעה המספר את סיפורו של הרוכל מוולוט, אבל זהו גם סיפור התפתחותה של איסטנבול במאה העשרים

גם בעוד שעה אחת חוזר מחפוז אל שכונת אל עבאסייה, פרבר בפאתי קהיר, כמקור לשינויים פוליטיים, חברתיים ומשפחתיים, אל אובדן התמימות, המשפחה, החמולה, הכלכלה, וכמו שכתבתי על בית הקפה שלנו – זהו שיר קינה על מצרים שהייתה ולא תשוב.

מלון אדלון משמש בית לארבעה דורות של נשים, בית של משפחה מפורקת, בית שבגדו בו, בית שנאחז במקומו למרות הכל, למרות המאה העקובה מדם בהיסטוריה של האנושות. מלון אדלון הוא תיבת הפנדורה של הרומן היפהפה הזה, של ברלין, גרמניה ושל אירופה בכלל